הוגוורטס
הקדמה זו נועדה להבהיר את המשימה העומדת בפני מפתחים האחראים על תרגום הארי פוטר לשפת משחקים. הבחירות שנעשו בעבר לא עמדו במשימה, לאחר שהפיקו בממוצע משחקים בינוניים; למעט העיבוד של גביע האש, האק'נסלאש די בנאלי, שלושת הפרקים האחרים נבנו בעקבות הארכיטיפים של ה-Zeldian action-rpg. כל משחק וידאו ששוחרר עד כה, ללא קשר לז'אנר שלו, לא הצליח לשחזר שום תכונה בסיסית של הארי פוטר, מפשט בצורה קיצונית את היקום והופך את עצמו באמת מושך רק לעיניהם של ילדים, קהל שנלכד יותר על ידי התמונות החזותיות של הסרטים מאשר מתוכן הספרים. מסדר עוף החול מסמן נקודת התחלה חדשה עבור EA, הוא נולד מתוך כוונה לתת כבוד גם לגרסת המשחקים של הארי פוטר: הפרויקט, בניגוד לקודמים, בוצע בבהירות ובהירות מחשבתית. הכותרת היא כבר לא קלחת של רעיונות שונים, אלא מעין משחק תפקידים המאפשר לך לחקור את הוגוורטס בחופשיות: לא הרפתקה המתרחשת בבית ספר לקסמים, אלא בית ספר לקסמים שמארח הרפתקה, משחק שבו התרחיש זוכה לעדיפות מוחלטת. התוצאה מפתיעה: הוגוורטס אוצר ברמה אובססיבית, כל מה שרואים בסרט ניתן לחקור בזמן אמת במשחק הווידאו ללא זמני טעינה, יש אפילו חדרים ופרטים שאינם נוכחים בסרטים העלילתיים אלא לקוחים ישירות מהסרט. ספרים. ההסתובבות בבית הספר היא תענוג, ואף אחד לא יתאכזב מהגילום שלו, פחות מכל מעריצי הסדרה.
מסדר עוף החול
התפאורה היא אפוא מוקד המשחק, האלמנט שללא ספק הופך אותו לעיבוד הטוב ביותר של הסדרה: העבודה של EA הייתה ראויה לשבח, אבל היא לא מוגברת לחלוטין על ידי מסדר עוף החול. הוגוורטס החדש הוא בעצם אנכרוניסטי, ובהחלט היה שימושי ומוערך יותר אם הוא היה מארח משחק תפקידים אמיתי או אפילו MMORPG; עם זאת, על EA הוטלה המשימה ליצור עיבוד של מסדר עוף החול, לא משחק הארי פוטר, ולכן נאלצה להגביל את יצירתו במגבלות שהוטלו על ידי הסיפור. ההילה המכושפת שעוטפת את הטירה מתפזרת ברגע בו פוגשים את הדמויות, הן הראשיות והן האחרות, כי הן מתאפיינות בצורה שטחית: גם הפעם לא שוחזרו עומקם של תושבי הוגוורטס, והדבר מפריע מאוד להזדהות. העלילה מצידה מרגשת את האירועים, אך במקום הכוח המניע של ההרפתקה היא נראית כמו פולש שמופיע בין משימה אחת לאחרת. עיצוב המשחק מושפע מאוד מהסתירות הפנימיות הללו: אם מצד אחד כיף לבדוק את בית הספר, מצד שני זה משעמם לעשות את זה על ידי ביצוע משימות ברורות, המוכנסות להכיל את האבולוציה של המשחק לאורך המסלולים בעקבות הרומן. החלק הטוב ביותר, כלומר החקר החופשי, נדחק אפוא לרמה משנית, עוקף על ידי חיפוש ראשי מאכזב ומבלבל.
שרביט קסמים
הגישה של צדדים שלישיים ב-Wii עד כה הייתה להמיר כותרים מרובים מקונסולות אחרות, ובכך בדרך כלל לא מסוגלים לנצל את הפוטנציאל של המכונה במלואה: עבור הארי פוטר ההליך היה הפוך. EA תמיד ציינה את גרסת ה-Wii כמתאימה ביותר לארח את חווית המשחק, ודאי מדמיינת את האטרקציה שההקבלה בין ה-Wiimote לשרביט הקסם תייצר עבור המעריצים: הלחשים עברו מחשבה מחדש, וכל אחד מהם הוא בטוח התנועה נקשרה. מערכת הבקרה עובדת טוב מאוד, והמעורבות היא מיידית: הפקדים נוטים להיות אינטואיטיביים ומדויקים, עד כדי כך שכיף להעביר חפצים לכאן ולכאן גם ללא מטרה ספציפית. מנוע הפיזיקה מציאותי ומספק, אפילו בניהול עצמים מעופפים, ללא ספק אחד הטובים שנראו עד כה ב-Wii. לחשים המבוצעים בעמידה במקום עובדים הרבה יותר טוב מאלה הנדרשים ללחימה: קרבות הם לרוב כאוטיים ומבלבלים, קשים לניהול, לא כל כך בגלל מורכבות התנועות אלא בגלל ההגדרה הכללית שלהם. להזיז את הארי היא גם פעולה מביכה למדי, בהתחשב בכך שהסטיק האנלוגי אינו מנוצל במלואו: מידת הנטייה למעשה לא רלוונטית, שכן המעבר מהליכה לריצה קשור בלחיצת כפתור. בנוסף לעיצוב המשחק, מערכת הבקרה מאופיינת גם בנוכחות משותפת של אורות וצללים.
הגרפיקה
מבחינה ויזואלית, הארי פוטר ומסדר עוף החול הוא ללא ספק בין ההפקות הטובות ביותר שהופיעו ב-Wii: בנוסף להתפאר בכמות נכבדת של מורכבות מצולעים ואפקטי אור מצוינים, ניתן לחקור את הוגוורטס מבלי שיהיו הפסקות טעינה בין סעיף אחד ועוד אחד. הצבת איכות ושימושיות באותה רמה היא בחירה נבונה, שהופכת את הרגעים הלא נדירים בהם המשחק מרשה לעצמו ירידות בקצב נסבלים, אך לא בלתי נראים. מצב ה-16:9 נתמך במלואו, והפגם הגדול היחיד ביצירת הגרפיקה נעוץ בתנועות העץ של הדמויות, שהוחמר עוד יותר על ידי אנימציות הפנים הלא מציאותיות. הליווי הסאונד ברמה גבוהה, עם מוזיקה הולמת ומעוררת. לבסוף, אנו ממליצים לכם לשחק עם הדיבוב האנגלי, שהוא רציני ומעודן יותר מהאיטלקי.
מסדר עוף החול הוא ללא ספק משחק הווידאו הטוב ביותר של הארי פוטר שיצא עד כה: הוגוורטס שוחזר בקפידה, וזה תענוג לחקור את המסדרונות הקסומים שלו מבלי להיתקל בטעינה. הלחשים המנוהלים באמצעות Wiimote, בנוסף להיותם מדויקים, הופכים את החוויה למרתקת כמו שלא הייתה מעולם; הפיזיקה היא בין המספקות ביותר ב-Wii, וכך גם הגרפיקה והסאונד. למרבה הצער, לא חסרים פגמים: עיצוב המשחק די בנאלי, אפיון הדמויות שטחי ונראה שהעלילה נאלצה להיכנס למשחק. למרות הפגמים, אנו ממליצים בחום על התואר לחובבי הסאגה, הודות לשלט הרחוק/שרביט הקסמים והתפאורה, שאנו מקווים שייעשה בהם שימוש חוזר בעתיד.
מִקצוֹעָן
- הוגוורטס è הוגוורטס
- ה-Wiimote/Wand מרגש
- אין טעינה בחקירה
- פיזיקה, גרפיקה וסאונד מעולים
נֶגֶד
- עיצוב משחק מאכזב
- קווסט ראשי מונוטוני
- אנימציות גסות
לסיכום הכל, ישנם ארבעה אלמנטים שהופכים את ספרי הארי פוטר לבעלי ערך: ההזדהות עם הגיבור המתוזמר במיומנות על ידי המחבר, העולם הקסום הטמון במציאות, אפיון הדמויות ומעל לכל הקריינות, עם העלילה. שמתפתח בצורה דומה לזו של "תעלומה". התמודדות מהירה עם הנושא, מכיוון שזה לא מוקד המאמר, אפשר לומר בצורה שטחית שכל סיפור שניתן לתייג כרומן בלשיקשור באופן בלתי נפרד לאמצעי התקשורת המקוריים: הפסקות, האצות, פרטים, רמזים, גילויים, בכלל כל המרכיבים הבסיסיים להעניק חיים לסיפור מסוג זה, נבחרים על ידי אלה שיוצרים אותו כבר מתוך מחשבה על המדיום יארח את הקריינות. העברת סיפור ממיכל אחד למשנהו מבלי שהוא יתלכלך היא משימה קשה מאוד, ועל אחת כמה וכמה אם זה צריך להיעשות עם סיפור בלשי: אם אז יש למשתמש אפשרות לבוא במגע עם החומר עצמו ול לשנות את הפיתוח שלה, וזה המקרה של משחקי וידאו, אז המשימה הופכת לאסור בהחלט.
