הרולד הליבוט, הסקירה של חוויה נוגעת ללב התפתחה במשך עשר שנים

סטופ מושן היא טכניקה לא קלה לשימוש במשחקי וידאו. זה אפילו לא בעולם של אנימציה, אבל עבור משחקי וידאו הבעיות מתרבות, בהתחשב באינטראקציות הסביבתיות ובנוכחות השונה של הדמויות בחלל, עד כדי כך שראינו את זה מיושם מעל הכל בז'אנר סטטי כגון גרפיקת הרפתקאות. הדוגמאות המפורסמות ביותר הן בהחלטמכונת החלומותהלעולם לא, אבל יש גם אחרים כמו Tanita: Plasticine Dream, הפחות מוכרת, שאנו מזכירים כדי לקבל תמונה קצת יותר רחבה.

ב-סקירה של הרולד הליבוטנראה אם ​​היה שווה לחכות עשר שנים, הזמן לפיתוח המשחק, כדי לשחק את ההרפתקה הנרטיבית הזו שמשתמשת בסגנון הזה כדי למצוא את הזהות שלה.

הרפתקה נרטיבית טהורה

נתחיל מלציין זאתהרולד הליבוט הוא הרפתקה נרטיבית טהורה, כלומר, זה משחק שבו האינטראקציה פונקציונלית לחלוטין לסיפור. אז אין חידות גדולות לפתור או חידות מסובכות להתגבר. ישנם מיני-משחקים המפוזרים על פני כל החוויה, כגון כמה משחקי ארקייד שנמצאים בארקייד או מיני-משחק מוזיקלי קטן המשמש כדי להכניס את הרולד למגע עם חייזרים; שאם נרצה הוא התייחסות לפילוסופיה של "מפגשים קרובים מהסוג השלישי" מאת סטיבן ספילברג.

ניתן לעקוב אחר יעדים שונים, כולם פשוטים מאוד ורשומים במחשב הנייד שפועל כיומן ומתקשר להודעות טקסט, שבדרך כלל מחייבות אותך להגיע למקום מסוים וזהו. אנחנו מדברים הרבה עם הדמויות האחרות, אנחנו מקשיבים למונולוגים הפנימיים של הרולד, יש כמה עלילות מחוברות, אבלהכל מתרחש מנקודת מבט נרטיבית. אז אין שום דבר שנועד לבדוק את השחקן במובן הקלאסי. למיני-משחקים יש כמעט פונקציה קצבית, כלומר, הם נמצאים שם כסימן של החוויה כדי לשבור את הליניאריות של הסיפור, איתה הם משולבים בצורה מושלמת.

אל תצפו שתמצאו תרנגולות עם גלגלות, אגוזים מוזהבים או כל דבר אחר, אלא סיפור קולח ביותר בו אתם מתקדמים ללא עצירות עקב בחירה מדויקת של צוות הפיתוח, שכנראה רצה להנגיש את המשחק לכולם ולא הוא רצה שהסיפור ייפסק או יסתכן, אפילו גרוע מכך, יעצור את השחקנים, שיוביל אותם להפריע לחוויה בטרם עת.הרולד הליבוט מתמקד אפוא הכל בסגנונו ובאופן שבו הוא מייצג את העולם התת-ימי הזה של כוכב לכת זר, שנוצרו על ידי בני אדם נמלטים שבאים לפתע במגע עם האוכלוסייה הילידית, מה שגורם לאחר מכן לסדרה של חיכוכים שאנחנו לא רוצים לספר לכם עליהם כלום. דעו כי נראה שהמחברים השקיעו בזה הרבה מעצמם, מנגנים את כל החוויה בנימה מלנכולית ומדיטטיבית חזקה, כאשר הרולד מוצא בסופו של דבר את הממד שלו, מתפתח מהיותו דמות פסיבית ביותר, להפיכתו לסיומה של שינוי קיצוני. עמדת המשחק לגבי המציאות אינה נחתכת בגרזן, אך, חזקה ככל שתהיה, היא נראית בעלת ניואנסים ועדינה, במובן זה סופריאלית ביותר, וכך גם החוויה כולה.

תִנוּי

כאמור,סיפורו של הרולד הליבוט מספר על בריחתם של כמה בני אדם מכדור הארץ בשנות ה-70, בעיצומה של המלחמה הקרה. רבים משוכנעים שהעולם עומד להיגמר, אז הם בונים ספינת חלל ענקית המחולקת למודולים חיים, הדומים לעיר אמיתית, ומתחילים במסע לכוכב רחוק שאמור להיות הבית החדש של המין שלנו. לרוע המזל, לאחר שהגיעו לאתר, לאחר 200 שנות חצייה ומספר דורות שנולדו וחיו בתוך החללית, הם מוצאים את עצמם על כוכב לכת העשוי לחלוטין ממים, שם בניגוד לרצונם הם נאלצים להקים עיר תת-מימית. הם בעצם נשארים תקועים שם, שורדים עוד חמישים שנה בתנאים קשים ועוברים ממודול מגורים אחד למשנהו דרך צינורות הידראוליים בגודל אנושי. הכל מנוהל על ידי חברה רב לאומית, All Water, שמנהלת את מזג האוויר הטוב והרע. אולם בתחילת ההרפתקה, שיגור בדיקה על פני הכוכב מאפשר לנו לקבל הודעה מכדור הארץ, האומרת שהכוכב לא מת. מטבע הדברים ההאזנה לו מעוררת מחדש את התקוות של כולם, מי שלא יכול לחכות ללכת הביתה.

למרבה הצער, זה לא קל לעשות זאת, כי האנרגיה של העיר אוזלת ואין דרך יעילה לעזוב. מה שנראה כמו הרפתקה על בריחה ממצב נואש, לעומת זאת, יהפוך למשהו אחר במהלך המשחק, כאשר יהיה המגע האמור לעיל עם המינים הילידיים של הפלנטה אשר יוציא את כל הניגודים בתוך העיר האנושית. .

הנרטיב בנוי בצורה מיומנת בהחלט, עם התחלה איטית מאוד שבה מתחילים להכניס את החלקים השונים לפאזל כדי להגדיר את מסגרת הסיפור, התפאורה והדמויות, מבלי להכריח את היד יותר מדי. יש שיחשבו שזה איטי מדי, אבל הרולד הליבוט הוא אחד מאותם משחקים שמטרתם להיות שונה, עם דמויות ששרות יפה בזמן שחושבות שלא שומעים אותן, עם פרופסורים שאוהבים ללמד ילדים על ההיסטוריה של הפלנטה שלנו, ועם עובדי דואר שמחזיקים מכתבים ישנים מאוד שמעולם לא נמסרו מהם הם שואבים סיפורים מחוץ לזיכרון הקולקטיבי וכן הלאה.

בבדיקה מעמיקה יותרהעולם התת-ימי של הרולד הליבוט הוא מעין אקווריום שבו כל מודול חי מייצג היבט של החברה שלנואשר מוצג לראווה, כאשר הוא מתואר בצורה אירונית, כאשר הוא רגשי או כאשר יש לו קונוטציה בצורה כזו שמבהירה את ההתייחסויות לעובדות המציאות, ויוצרות תמונה כללית מורכבת ומרתקת יותר. לכן ההקשר הראשוני החזק מתאים כאשר אירועי המשחק בסופו של דבר הגיוניים בהתבסס על האופן שבו הסיפור נבנה עד לאותה נקודה. מיהר להגיע לנקודות המפנה היה מוביל להשפילה של המרקם הסיפורי, ומייצר בתוכו דמעות בלתי ניתנות לשחזור. אז יש לנופרק ראשון המוקדש בעיקרו לגרום לנו לחוות את העולם התת-ימי הזה בנעליו של הרולד, נדע מי מתגורר בו, נקודות המבט השונות בשטח, דמויות היסוד וגם אלו שהן חלק מחיי האהבה של הגיבור, כאשר בפרקים הבאים מתחיל המגע עם העולם הזה שהולך ונהיה עמוק יותר ואשר עדיין מייצר את אלה. חיכוכים שהם ייפתרו בחלק השני של המשחק.

לעצור תנועה?

הרולד הליבוט הוא גם תענוג לצפייה. כפי שהוסבר גם על ידי צוות הפיתוח, הגרפיקה של המשחק נמצאת בסטופ מושן, אבל לא בצורה הקלאסית שבה מבינים את הסגנון הזה, כלומר כל הדגמים נוצרו בעבודת יד - אנחנו מדברים על דמויות, תרחישים ו אובייקטים בודדים - כך שהם קיימים במציאות בצורה של פסלים, כדי להיסרק ולהמיר אותם למודלים תלת מימדיים. בחירה זו נעשתה כנראה בגלל עניין של פרקטיות, כיניהול כמות זו של תוכן באמצעות סטופ מושן טהור היה מונעלצוות כל כך קטן, למרות עשר השנים שנדרשו ליצור הכל. הבעיות הטכניות שיש להתגבר עליהן היו עצומות ובוודאי היו צריכות להגביל כמה היבטים של הסיפור, וכתוצאה מכך לפשרות שהם לא רצו לסבול.

אז הם מצאו פתרון ביניים שעדיין אפשר להם להגיע לאיכות ויזואלית גבוהה מאוד, בליווי פסקול המורכב משירים מקוריים ואחרים שנלקחו ברישיון באיכות הגבוהה ביותר, מה שברור תורם ליצירת האווירה. התוצאה היא שהרולד הליבוט מאוד יפה להסתכל ולהאזין לו. המפתחים הוסיפו גם פונקציית זום כדי לאפשר לכם להתפעל מהפרטים של הדגמים והסביבות השונות. יחד עם זאת הוא נותן רושם של מוצר מלאכותי לחלוטין, ולכן עשוי בעבודת יד, שממנו נובעת תשוקה עזה. ניתן למעשה לראות את התוצאות וליפות יצירה שראוי להשמיע אותה.

מסקנות

היינו צריכים לחכות לזה עשר שנים, אבל זה היה שווה את זה: הרולד הליבוט הוא הרפתקה ששווה לחיות. זה משחק מרגיע שרק נועד לספר לנו סיפור, תוך ניצול מדיום המשחקים כדי להרחיב את הפרספקטיבה, אבל הוא עושה את זה כל כך טוב שכמעט עצוב להגיע לסוף. זה לא נמשך הרבה זמן, אבל הוא מלא דברים לראות, דיאלוגים מעניינים ורגעים סיפוריים פיוטיים ואינטנסיביים, כל מה שהיזמים שאפו לתת לנו עם הפרויקט המקורי. יהיה חבל להתעלם מזה.