ברגע שאתה מגיע לסוף אתה מרגיש שאתה מפספס משהו, אתה רוצה לדעת איך הסיפור יסתיים ואתה שותף לגורל של אליקס וגם בגורל שלך.
יש פרק ופרק
לאחר משחק יסודיפרקי החטאים: הופעה(לא שזה לקח כל כך הרבה זמן) הפכנו מפוקפקים מאוד לגבי נוסחת השחרור האפיזודי למשחקים. השאלה הבסיסית ששאלנו את עצמנו הייתה: האם אי פעם נראה את אלכסיס סינקלייר עירום? (מישהו ראה אותה פעם לבושה?) אהמ, לא (היום אין באמת דרך לכתוב משהו רציני... איכס). השאלה הייתה: איך ישמרו על עניין בכל תשעת הפרקים? ברור שהתשובה הגיעה רק לאחר משחקפרק ראשון; כלומר, לאחר שציינו שנוסחה כזו יכולה לעבוד רק אם נעשית עבודה ממדרגה ראשונה מבחינת אפיון הדמויות ועולם המשחק. ל-Valve היה כנראה יתרון כי היה לו רקע מוצק יותר מזה של Ritual, אבל צמצום הכל לזה פירושו להסיח את הדעת מעיקר הנושא.
נושאים משפיעים
בוא ניקח את אליקס. בתחילת המשחק הוא מביע שמחה לראות אותנו שוב. היא לא סתם אומרת לנו "אה, כמה אני מאושרת", אלא היא מראה לנו על ידי "מוציא לאור" את האושר שלה. Alyx מתקשר איתנו ועם הכלב. התנהגותו לא רק סבירה, אלא גם "אנושית" ביותר (במובן הדרמטורגי של המונח). כבר מההתחלה אנחנו באמת מתחילים להרגיש שהיא "לוויה" להרפתקאות ולא כמו בחורה ששמו שם המתכנתים כדי לארח לנו חברה. אנחנו באותה סירה אבל היא זו שמובילה אותנו לתוך הפעולה. מערכת היחסים הנרקמת בין גורדון לאליקס מורכבת. בגישתו אלינו (הבנו כגורדון) עולים רגשות רבים שמתפתחים לאורך ההרפתקה: דאגה, חיבה, אמון, פחד, הערכה ואחרים. זה נפלא לעבור קטע קשה ולשמוע את אליקס אומרת "ידעתי שאתה יכול לעשות את זה", רואה את פניה נרגעות לאחר המתח כביכול. מעבר לעלילה עצמה (מצליחה להימלט מהעיר תוך כדי נשיאת חפץ עבור אלי ואנס), מה שמרתק הוא הפיתוח הזה של הקשר בין הדמויות באמצעות אינטראקציות מתמשכות ולעולם לא מאולצות (במילה אחת אפשר להגדיר אותן כ"טבעיות", אפילו אם קשה לתת משמעות מלאה וברורה למילה זו במשחק וידאו). לפעמים מספיקה בדיחה בודדת כדי ליצור אווירה של שותפות שממתן את רגעי הפעולה הטהורים. Alyx הופך במהרה לדמות שאנו מתאהבים בה; אנחנו מתחילים לפתח כלפיה סוג של אינסטינקט הגנה (למרות שלאורך כל המשחק היא תוכיח שהיא לא צריכה את זה) מה שמוביל אותנו להתייחס אליה כ"חשובה" מעבר לפעולה עצמה. כלומר: בהִתהַוּוּת, בסעיפים שבהם להב מלווה על ידי עמיתו, לא נותנים תשומת לב רבה לאחרון; ברגע שאתה מבין שהיא בת אלמוות אתה עוזב אותה לבד בלי להתחשב בה הרבה ובלי לדאוג לגורלה. כאשר השבילים של השניים נפרדים, אתה אפילו לא שם לב. זו הסיבה שברגע שאתה מגיע לגמר, אתה לא משתתף במה, במציאות, צריך להיות דרמה (לא נספר לך על זה למקרה שתרצה לשחק איתה אבל אפשר להעלות על הדעת בקלות). הסיבה היחידה שבגללה אולי תרצה לשחק את הפרק השני של הסדרה היא כי היה לך כיף לצלם אותו פה ושם.
נושאים משפיעים
בפרק ראשוןזה שונה. ברגע שאתה מגיע לסוף אתה מרגיש שאתה מפספס משהו, אתה רוצה לדעת איך הסיפור יסתיים ואתה שותף לגורל של אליקס וגם בגורל שלך (זה גם הודות למהלך חכם מאוד שביצע Valve: שחרור מיידי סרטון שלפרק שניבו נראית אליקס בסכנת חיים). בקיצור, מלבד המשחק עצמו,פרק שניזה הגיוני כי זה ימלא את ה"חלל" (רגשי וידע) שנותר עד סוףפרק ראשון, מספר לנו "איך זה נגמר" ויוצר חלל נוסף שיתמלאפרק שלישיוכן הלאה עד הסוף.
קולות ממעמקים
חבל רק על הדיבוב האיטלקי. למרבה הצער, למרות שהודיעו לו שחקני המדינה על העבודה הנוראה שנעשתה עבורהHalf-Life 2, Valve (או מי שלא) אישר את אותו צוות של שחקני קול. התוצאה היא יותר מדרגה מתחת לגרסה האנגלית שבה, לעומת זאת, הדיבוב מושלם והקולות מדהימים. זה ממש חבל, בהתחשב בכך ששמיעת הקולות חסרי הביטוי ולעיתים חסרי הטון של הגרסה האיטלקית (לפעמים אפילו מגוחכת) גורמת לך לאבד ניואנסים רבים במנגנון הזה שתיארנו בפסקה הקודמת. אולי הם היו מודאגים מהמשכיות עם קולות העבר... אבל, בכנות, למי היה אכפת מזה ומי לא היה מעריך שימוש באנשי מקצוע במקום בדובבים מאולתרים? לאחר מכן, מודעים לעובדה שהפקות נחותות לאין ערוך משתמשות בשחקנים קוליים טובים יותר (ראה את כל הכותרות המופצות בדוכני העיתונים על ידי Power Up), הפגם הופך בולט עוד יותר. בקיצור, מה שבמשחקים אחרים ייחשב לנושא משני, כאן הופך להיות די מעצבן בהתחשב בכך שהדיאלוגים תכופים מאוד וחשובים בהחלט.
קולות ממעמקים
אם כבר מדברים על אקשן אמיתי, אי אפשר שלא להזכיר את היכולת של Valve לנצל את מנוע הפיזיקה לא רק כמרכיב אסתטי בלבד: במהלך המשחק הוצבו חידות רבות אשר מאלצות את השחקן לעבוד קשה כדי להתגבר עליו, ורבות מהן הן ידרוש מאיתנו לנצל את הפיזיקה המנוצלת מאוד, אשר במקומות אחרים, לעתים קרובות נעשה בה שימוש רע ולא הולם. רק כדי לתת דוגמה, ברמה אחת נצטרך להשתמש ב- Gravity Gun כדי שנוכל לסתום את החורים שמהם יוצאים האנטליונים. ברור שלא נספר לכם איך, אבל אנחנו מבטיחים לכם שזה מאוד כיף לעשות את זה, ובעיקר בדרך זו אנו נותנים קרדיט לטכנולוגיה הזו, שלעתים קרובות יותר ויותר, מתקשה למצוא משמעות לה קיום, מעבר לזה של הפיכת המנועים לכבדים מדי.
למרבה הצער, למרות שהודעו על ידי שחקני המגף על העבודה הנוראה שנעשתה עבור Half-Life 2, Valve אישר את אותו צוות של שחקני קול
חומרת קופסה
Half-Life 2: פרק ראשוןזהו כותר מתקדם מאוד מנקודת מבט טכנית, אשר, עם זאת, אינו מצריך מחשב על כדי לפעול. הודות למדרגיות של ה-Source, מעבד 1400 מגה-הרץ עם 256 מגה-בייט RAM וכרטיס תלת-ממד עם 64 מגה-בייט יספיקו כדי להפעיל אותו. ברור שעם תצורה זו תוכל להגדיר רק את הפרט המינימלי. כדי ליהנות מכל הטובים הגרפיים (איך אפשר שלא להזכיר את הליבה הפועמת הנהדרת של הסיטאדל?), הגדל את המעבד ל-3 GHz, את הזיכרון ל-1 GB (ככל שיש לך יותר, יותר טוב) והצטייד בשנייה דור אחרון או אחרון של כרטיס מסך עם לפחות 256 מגה-בייט. כמו בכל המשחקים המשתמשים ב-Source, קיים סיכון גדול שתהיה לך בעיות גמגום עקב האודיו. במקרה זה העצה היא תמיד זהה: הורידו את איכות השמע ו/או פעלו לפי אותם נהלים כמו הפרק הקודם כדי לנסות לייעל הכל (פשוט ערכו את קבצי התצורה).
Half-Life 2: פרק ראשוןניתן לרכוש אותו ישירות מ-Steam, פלטפורמת DD של Valve, ובחנויות.
הערה אחרונה
מה אני אגיד... Valve מאשרת את עצמה כמובילה ביצירת FPS ומצליחה לשכנע גם במקום שאחרים לא שכנעו בכלל. הפרק הראשון הוא נפלא, ובמשך מה שהוא נמשך, מצליח לשמור אותך דבוק למסך מבלי להתסכל ולשמור תמיד על עניין גבוה מאוד. ההצבעה הסופית ראויה לדיון נפרד. הדירוג הכולל יהיה למעשה 9.0 ולא 8.7. שלושת הקולות הפחות מוקצים לגרסה האיטלקית שיש לה דיבוב נוראי. אם אתה יכול, לשחק עם אודיו באנגלית, תוכל ליהנות מהמשחק אפילו יותר.
מִקצוֹעָן
- סיפור מושלם
- סוף סוף נעשה שימוש מושכל בפיזיקה
- מעולה מבחינה טכנית
נֶגֶד
- הדיבוב של הגרסה האיטלקית הוא פשע
- קָצָר
- הם היו יכולים להוסיף לפחות נשק חדש אחד
מי שרואה את עצמו שוב...
פרק ראשוןזהו FPS המחולק לחמישה פרקים לא מאוד ארוכים (בערך שש שעות באורך כולל) ומאפשר לך להתפעל מהמקור בפעם הראשונה (זהו המנוע הגרפי הקנייני של Valve, למי שלא יודע על מה אנחנו מדברים ) עם כל התכונות החדשות המופעלות (החוף האבודבצד, כמובן) במשחק מסחרי. בתפקיד גורדון פרימן הרגיל נצטרך להצליח לברוח מהמצודה (המקום בו זה נגמרHalf-Life 2) ולאחר מכן, מעיר 17, לפני חורבן העיר כולה. יחד עם הדוקטור יהיה גם אליקס שיחלוק איתו כמעט את כל ההרפתקה (הם יתפצלו רק למתיחות קצרות) וימלא תפקיד פעיל גם בלחימה וגם בפתרון כמה חידות. ברור שיהיו הרבה מהדמויות האחרות שכבר נפגשו בדמויות הקודמותHalf-Life(כלב, בארני, הג'י-מן, אלי ואנס ועוד כמה אחרים). הארסנל שעומד לרשות הגיבור שלנו הוא זה שכבר הכרנו בפרק הקודם, ללא שינויים משמעותיים, בדיוק כמו שהאויבים תמיד אותו הדבר, מלבד הזומבין (שילוב בין ה-headcrabs והקומביין... אה, השם). אליקס נתן לו את זה בצחוק, הניח את המועדונים האלה...) עשה את הסיכום המהיר הזה של מהפרק ראשוןכן, בוא נבחן את זה ביתר פירוט. אז, המיקרוסקופ על השולחן, מכונת סריקת ה-CT נמצאת בחדר הסמוך והאחות העירומה שתתמוך בי במשימה נמצאת על המיטה... אבל בואו לא נסתער.
