Dead Rising: End of Season Salme

Willamette, קולורדו: עד אתמול עיר פרובינציאלית רגילה, שבה התושבים לא יכולים ליהנות בשום אופן מלבד ביקור במרכז הקניות העצום; היום גיהנום עלי אדמות שמורכב מזומבים שתוקפים את האוכלוסייה הבריאה, טורפים את בשרם. מה קרה? פרנק ווסט, צלם עיתונות עצמאי ממולח, מתכוון לברר בכל מחיר: לאחר ששילם לטייס שילווה אותו במסוק, התחמק מחסימות הכבישים של המשמר הלאומי, הוא מוריד על גג המרכז המסחרי ועם הנאמנים שלו. מצלמה שהוא משגר לחוויה שיכולה לתת לו את כף חייו. או מוות נורא. זהו ההתחלה של Dead Rising, שיצא ב-2006 ל-Xbox 360 ועדיין היום נחשב לאחד הכותרים המייצגים ביותר עבור קונסולת מיקרוסופט. בתפקיד צלם העיתונות פרנק ווסט, לשחקן היו שלושה ימים פנויים לבנות צילום תמונות משלו ולתעד את נוכחותם של זומבים ודמויות מוזרות בתוך קניון ווילמט, בעקבות עלילה מרכזית שלוותה במספר רב של משימות שבהן היה לגיבור את הזדמנות להציל כמה ניצולים מהמוני המתים. משימות אופציונליות, למעשה, שהיוו את אחד מהמוזרויות הרבות של המשחק: בסימן זמן, לא ניתן היה להתמודד עם כולן משלחות ההחלמה והיה צריך לעשות בחירות לגבי מי להציל ומי להפקיר לגורלם. לאחר שהגיעו, היה צורך להגן על הניצולים מפני תקיפה של מאות ומאות זומבים עד שהגיעו לאזור חופשי, המיוצג על ידי חדר האבטחה של מרכז הקניות. דמותו של פרנק ווסט יכלה לחסל אויבים בדרכים רבות ושונות, תוך שימוש כמעט בכל דבר כנשק: אלות, סכינים, קופסאות, פחי אשפה, טלוויזיות, כלי נגינה... כל מה שהיה אפשר למצוא בחנויות הרבות של המתחם, עכשיו יעד רק ללקוחות עם הרגלי אכילה מפוקפקים.

אני אצלם אותך

בגרסת ה-Xbox 360 המקורית, Dead Rising באמת שם אותך בנעליו של צלם עיתונות, מכיוון שפרנק מעולם לא השאיר את המצלמה שלו לבד. לדמות אפילו הייתה הליכה רפויה עקב היד שבה תמיד החזיק בחוזקה את מצלמת הרפלקס, הליכה שאנחנו יכולים לראות גם ב-Wii אבל שלמעשה אין לה סיבה להתקיים שכן לא נוכל לצלם. אין יותר קלוז-אפים, אין תמונות מזעזעות שהמשחק הקצה להן ניקוד על סמך המרהיב של הסצנה: הצילומים היחידים שנראה יהיו מוגבלים לקטעי ההפסקה. חֵטְא.

המרה בלתי אפשרית

מאז ההכרזה הרשמית שלה, גרסת ה-Wii של Dead Rising לוותה בשמיכה עבה של ספקות ותמיהות: ההשפעה הוויזואלית (במיוחד הכמות יוצאת הדופן של זומבים על המסך) היא מרכיב בסיסי בכותר Capcom, כגון אפיון המשחקיות במובנים רבים, כולם תהו אילו פתרונות יאמצו כדי להשיג תוצאה שלא תהיה זהה למקור אבל לפחות מכובדת. כדי להצליח במשימה הנואשת לכאורה הזו, המפתחים הוציאו אבק מהמנוע הגרפי של Resident Evil 4, וביצעו שינויים ב-Dead Rising המקורי כדי להפוך אותו לקל יותר וניתן לניהול, תוך שימוש טוב באפשרויות הטכניות של ה-Wii. זה אומר בהכרח הרבה (הרבה) פחות זומבים על המסך, פחות מיקומים "צפופים", פחות חפצים הניתנים לאינטראקציה ולכן כלי נשק, הרבה פחות חנויות מטופחות (ב-Xbox 360 אפילו לדגנים היו אריזות קריאות לחלוטין...) ולבסוף משחקיות זה בהחלט יותר ליניארי ופחות מכוון לנדידה חופשית: משימות החילוץ יוצגו לנו אחת בכל פעם, כבר לא נצטרך לבחור מה לעשות קודם ולא יהיה לחץ מיוחד לגבי כמה זמן ייקח להשלים אוֹתָם. יתר על כן, בסוף כל משלחת תינתן לנו ההזדמנות לשמור את המשחק בכל אחד מהמשבצות הזמינות. למשחק מערכת בקרה ששונתה כדי להתאים טוב יותר לשילוב ה-Wii-mote/Nunchuck, והוא חולק עם RE4 את סוג התצוגה (מאחורי גבו של הגיבור), מה שבין היתר מאפשר להשתמש בכלי ירייה "מכוונים" על המסך באמצעות הבקר. הפעולה, לעומת זאת, אינה אינטואיטיבית כמו שאתה עשוי לחשוב: במקום להשתמש בהדק B כדי לירות, אתה צריך להחזיק את ההדק כדי לעבור למצב צילום ואז ללחוץ על כפתור A כדי לירות. כפתור ה-A משמש לביצוע התקפות רגילות (הן ביד חשופה והן באמצעות נשק) בשילוב עם תנועת ה-Wii-mote, אשר ברוב המקרים מפעילה "מהלך מיוחד" המסוגל להפיל אויבים אך אשר ב- רוב המצבים התזזיתיים מתגלים כלא אמינים ומדויקים. בלחיצה על כפתור ה-"-" אתה נכנס למלאי, עם "+" אתה מבקש מהשורדים להצטרף אלינו בעוד שהשילוב (הלא מאוד נוח) של כפתורי Z ו-A מאפשר לנו ליצור אינטראקציה עם הסביבה, לאסוף חפצים ולדבר איתם. הדמויות האחרות.

חוויה אחרת לגמרי

כפי שהוזכר קודם לכן, גרסת ה-Wii של Dead Rising שונה מהמקור ל-Xbox 360 לא רק מבחינת גרפיקה, אלא גם ומעל לכל מבחינת משחקיות, שלמעשה מסתגלת לקנה המידה הטכני באמצעות סדרה של פתרונות שונים לחלוטין. שום דבר מלבד שמח. הזומבים אינם יוצרים קבוצות חסרות גבולות, כמובן, אבל ההתנגשות מתחייבת למעשה בגלל היעדר תמרוני התחמקות (במקור אפשר היה לקפוץ, למשל) ובנוכחות של מכשולים בלתי עבירים, המאלצים אותנו ללכת בדרכים מסוימות. . כדי לתת דוגמה, התעלות והמזרקות הצדדיות שנמצאו במקומות הראשונים אחרי המחסן כבר לא עבירות ואתם חייבים לעבור על הגשרים כדי להתקדם, גשרים שעם זאת רוחשים זומבים. כשפרנק נתפס על ידי אויב, עלינו לנער במהירות את ה-Wii-Mote כדי שיוכל להשתחרר, אבל התצוגה המקרוב לא עוזרת במעט כדי לקבל מושג על הסכנות בסביבה הקרובה, להיפך זה מגביל מאוד את שדה הראייה שלנו, יוצר קשיים עצומים גם ובמיוחד במהלך קרב הבוס. יתרה מזאת, לא ידוע מדוע החליטו היזמים להקשות על חיינו על ידי הכנסת בכל אזורי המרכז המסחרי סדרה של תוכים זומבים ופודלים של זומבים אשר מסתערים עלינו ללא הרף (גורמים נזק ניכר תוך זמן קצר) ואשר יכולים לחסל רק על ידי ירי או (במקרה של כלבים) חיתוך. גם במקרה זה הנוף רק מעכב אותנו, בהתחשב בכך שהכוונה אינה פעולה מהירה במיוחד והפנייה היא אפילו פחות: לעתים קרובות מאוד נמצא את עצמנו פשוט בורחים, בתקווה לפחות שהחיות לא יתקפו אותנו בדיוק כשאנחנו עומדים לראות אותם עם קבוצת אל-מתים. לבסוף, גרסת ה-Wii הזו מאופיינת בנטייה ברורה לשימוש בכלי ירייה, שבמקור באמת היה צריך להזיע ואשר כאן, במקום זאת, מופצים כמו ממתקים. נוכל להשתמש במערכת "מועדפת" כדי לצייד את האקדח או הרובה, ולחלץ אותם גם בזמן שאנחנו שוברים את הראש של איזה זומבי עם גיטרה, קצת כאילו למשחק יש את ה"ראשוני" וה"שניוני" הקלאסי. "מערכת נשק שהיא הפופולרית ביותר במשחקי פעולה.

מימוש טכני

בעוד שנשאר המום מהעליונות של הגרסה המקורית, הגרפיקה שלDead Rising: Salme סוף העונהנראה הכל מלבד בזוי: אין כותרים אחרים לקונסולת נינטנדו שיכולים להתהדר במיקומים כה גדולים ומגוונים, כמו גם במספר כזה של אויבים על המסך בו זמנית. בקיצור, העבודה שעשתה Capcom יש בה משהו מופלא והיא דוחפת את ה-Wii לרמות שלא היו ידועות בעבר למפתחי "צד שלישי". קניון Willamette נראה כמעט נטוש בעיני מי שניסה את המשחק ב-Xbox 360, אין ספק, אבל אנחנו עדיין מדברים על עשרות ועשרות זומבים שנעים בין חנויות שאולי לא עמוסות בחפצים הניתנים לאינטראקציה אבל יש להם מבחר הגון. התצוגה המקרוב מאחורי הגיבור, מורשת ברורה של Resident Evil 4, מאפשרת מצד אחד לכוון נשק חם למסך באמצעות Wii-mote, מצד שני היא מיד מתגלה כלא מתאימה לסוג המצבים בהם אנו ימצאו את עצמנו במהלך ההרפתקה, מסתירים מאיתנו את הסכנות הנמצאות בסביבה הקרובה ומשאילים את עצמם מעט מאוד לתמרוני התחמקות, חיוניים במיוחד במהלך הקרב מול הבוסים. הקטעים, שהשתמשו בגרפיקה בזמן אמת בקונסולת מיקרוסופט, מחושבים כאן מראש ולמרבה הצער בהחלט חסרים פירוט ואיכות. נראה שהסאונד לא עבר שינויים גדולים ולכן מתגלה כמצוין לדיאלוגים (באנגלית), לאפקטים ולכיוון אמנותי. מוזיקת ה"קניון" מתנגשת עם אופי האירועים ומסיבה זו יוצרת אווירה מאוד מסוימת, גם אם היא לא מעוררת רגשות מיוחדים.

הֶעָרָה

Dead Rising: Salme סוף העונהיש מעט מאוד מה לעשות עם Dead Rising ל-Xbox 360: המבנה, המשחקיות והפילוסופיה מאחורי החוויה שונים לחלוטין. לאחר ביצוע ההבהרה ההכרחית הזו, יש לומר שהמשחק מציג שורה של בעיות שלעיתים הופכות אותו למתסכל ומסובך שלא לצורך. הנוף, קודם כל, מתגלה כלא מתאים לסוג הפעולות שפרנק חייב לבצע ברוב המקרים, הוא לא מאפשר לנו לשלוט באויבים הקרובים לדמות והוא איטי ומסורבל מדי בכל הנוגע להתמודדות מהירה ו יריבים מסוכנים. הפקדים אינם מנצלים בצורה הטובה ביותר את המאפיינים של ה-Wii-mote וה-Nunchuck, במיוחד זיהוי התנועה של הראשון כאשר רוצים לבצע מהלך מיוחד אינו מדויק ולא אמין. יתרה מזאת, צמצום כל המרכיבים הספציפיים ביותר של הגרסה המקורית (האפשרות לצלם תמונות, חופש פעולה לגבי משימות, מגבלות זמן וכו') מצמצם את מה שהיה צריך להיות המרה אמיתית למטרה ספין-אוף בלבד. בקהל מגוון שלא רגיל למה שנקרא "משחקי הארדקור". עם זאת, למשחק יש הכל מבחינה טכנית והוא יכול לנצח, למרות הפגמים שלו, את אלה שלא ציפו למוצר כזה ל-Wii.

מִקצוֹעָן