Chicory: A Colorful Tale, סקירה על מסע רגשי מבית היוצר של Wandersong

אחלה פיקניק

Chicory: A Colorful Tale שוקעת אותנו בעולם שלפִּיקנִיק, ממלכה המאוכלסת בבעלי חיים אנתרופומורפיים. בעולם הזה שוכן כלי כוח גדול, המברשת, שדרכו אפשר לתת צבע לכל דבר, חי או דומם. המברשת עוברת מיד ליד, מצייר לצייר, שאחראי על שמירת הסדר. משימה זו נופלת כעת על צ'יקוריה (עולש). עם זאת, ההרפתקה שלנו מתחילה כשהכל מתפרק. פתאום העולם הופך לשחור ולבן וזה יהיה תלוי בנו לברר למה ולעצור את האיום הזה.

אבל מי אנחנו? צ'יקוריה הציירת, מחזיקת המברשת? ממש לא. כְּמוֹשיטוט, לובנוב מהפך את המבנה הקלאסי ונותן את תפקיד הגיבור לדמות שאמורה להיות משנית לחלוטין: נער המטבח של צ'יקוריה (פיצה, זה השם שבחרנו), בחור רגיל שמתעסק רק בניקיון ובסדר המגדל של צייר. פיצה (שכפי שאולי ניחשתם יכולה להיות זכר, נקבה או לא בינארית לפי בחירתנו), בדומה לגיבורה של Wandersong, לא צריכה להיות הגיבור, לא צריכה להיות אף אחד. עם זאת, עדיין כמו הגיבור של Wandersong, הוא עושה בדיוק מה שהוא צריך: הוא לוקח את העניינים לידיים שלו.

פיצה היא ילדותית, נאיבית, בטח לא הכי חכמה בחדר וממש לא מוכשרת באמנות ציורית, אבל זה לא עוצר אותה. כשהוא מבין שהצבעים נעלמו ומוצא את המברשת נטושה במגדל הציירעוֹלֶשׁ, פיצה לא מהסס לתפוס אותו ולצאת להרפתקה כדי לצבוע מחדש את העולם. אולם עד מהרה הוא מבין שמשהו אפל משחית את המציאות ולכן חייב לבקש עזרה מצ'יקוריה. הצייר, לעומת זאת, לא רוצה לדעת יותר על המברשת, על אמנות, על העולם כולו. באותו רגע מתברר מה הנושא המרכזי של ההרפתקה: המאבק בדיכאון, חוסר הביטחון, הפחד מכישלון, אבל גם הפחד שישפטו אותנו, יסתכלו עליהם, מהתעלמות מהציפיות של כל הסובבים אותנו.

לובנוב, שוב, מתווה סיפור מתוק ופשוט לכאורה, אשר בכל זאת מסתיר בתוכו אמסר חשוב מאוד. Pizza e Cicoria's הוא מסע המוקדש להבנת עצמך, את הגבולות של עצמך ושל אחרים. בלי למסור ספוילרים, אפשר לומר שזה מלמד אותנו לבקש עזרה, לא לצפות מעצמנו ליותר מדי ולהבין באמת מה טוב עבורנו. היא עושה זאת על ידי יצירת עולם מלא בדמויות מרהיבות, חיות אנתרופומורפיות קטנות עם שמות קולינריים (קוסקוס, דומדמנית, בזיליקום, מקרון, פפריקה, שיפון...) שיבקשו את עזרתנו כשאנחנו חוקרים כל פינה בפיקניק. לכל דמות יש שפה משלה (ולעיתים קרובות גופן משלה וקריקטורה משלה) מה שהופך אותה לייחודית: שבחים במובן הזה לתרגום האיטלקי, באיכות הגבוהה ביותר גם בהתחשב בצורך לפעמים לבחור בטרמינולוגיות סלנג שפשוט אי אפשר לתרגם 1:1.

לתמיכה בכתיבה יש גם אתכיוון אמנותי. כל דמות וסביבה מצוירים יפה, אבל זה תלוי בנו לצבוע אותם.

אתה לא צריך מברשת גדולה

למעשה, צבע הוא לא רק מרכיב עלילתי, אלא הוא נקודת המשען שלמשחקיות. ב-Chicory A Colorful Tale נצטרך להשתמש במברשת כדי לחקור ולפתור משימות קטנות. המשחק מתאים למבנה משחקי פלטפורמה ופאזל. העולם מגיב לצבעים בדרכים שונות: למשל, יש צמחים שגדלים רק אם הם שחור ולבן, בעוד שיש פטריות שמאפשרות לנו לקפוץ רק אם הן צבעוניות; בכל אזור נצטרך למצוא את הנתיב הנכון ליציאה, לעבור ממסך למסך. במהלך ההרפתקה, מוצעים בהדרגה אלמנטים חדשים אשר מעשירים את המשחק ותמיד הופכים אותו למגוון. יתר על כן, אפשר לשחק בשיתוף פעולה, כדי שיהיה אדם שני עם מברשת שנייה, שעוזר לנו לצבוע.

יש גם סדרה שלקרב בוספעולה שבנוסף להיותה מסקרנת מבחינת עיצוב (המשחק עצמו הופך לקריינות לפעמים, לא נוכל לומר יותר מבלי לעשות ספוילרים ענקיים) מאפשרת לשנות מעט את קצב ההרפתקה. יתר על כן, עם כל ניצחון הקשר שלנו עם המברשת משתפר, נקבל יכולות חדשות לחקור את הסביבות. נוכל לקפוץ, לשחות בצבע ועוד ועוד.

עולש הוא בעצם אmetroidvania: יכולות חדשות מאפשרות לך לפתוח קיצורי דרך ולהגיע למקומות שלא ניתן היה להגיע אליהם בעבר. עם זאת, בסך הכל, ההרפתקה היא די ליניארית, אז אל תצפה למפה כוללתאביר חלול(אם להשתמש בדוגמה מפוארת). החזרה לאזורים ישנים קשורה בעיקר לרצון למצוא את כל פריטי האספנות, החל מבגדים לפיצה בהתאמה אישית, ועד לחתולים אבודים ואשפה שאנו יכולים להחליף בהתאמה עבור רהיטים וצמחים, או אלמנטים שימושיים לריהוט סביבות המשחק ב חופש מוחלט.

ההתאמה אישיתהוא חלק חשוב בעולש סיפור צבעוני. יהיה צורך להשלים כמה אירועים משניים (כמו יצירת מסיבת חוף מושלמת, למשל), אבל זה חשוב גם להרגשה של חלק טוב מהמשחק. עבודתו של לובנוב דוחפת אותנו לגשת לכל אזור ברוגע, בלי למהר. מבלי לפגוע בעובדה שכל גיימר ניגש לתשוקה שלו בדרך שהוא מעדיף, היינו ממליצים לך לשקוע בהרפתקאות של פיצה במטרה לקחת את הזמן שלך ולא לסיים את המשחק ואז לעבור למשחק הבא במהירות האפשרית .

בתשע שעותהגענו לסוף ההרפתקה, עם אחוזי השלמה של 79%, אבל אנחנו מקווים ששחקנים רבים יבלו עוד יותר זמן במשחק, וייקחו כמה דקות מהמסך למסך כדי לעזוב את המגע שלהם על ידי צביעה מחדש של הסביבות או צילום דואג לשחזר את יצירות האמנות שאבדו כשהעולם חזר לשחור ולבן. עולש הוא לא רק משחק לנצח, זה גם ספר סקיצות ענק ושיעור יוגה הכל במכה אחת.

הפסקול, שנוצר על ידי המלחין שלסלסטה, גם מעודד אותך לקחת את הזמן שלך. כל אזור משחק מאופיין בצורה מושלמת מנקודת מבט מוזיקלית וזה יפה רק להישאר שם ולהקשיב.

אנחנו גם סוגרים בכך שהמשחק מציע מגווןאפשרויות התאמה אישית, כמו האפשרות לבטל את צלילי הקלאק-צ'אק של הציור (שיכול להיות מעצבן עבור אנשים מסוימים), הסרת ההשפעות המסנוורות (לסובלים מאפילפסיה), שינוי הגופן של הכתבים כדי לעזור לבעלי ראייה או קריאה בעיות, דיווח על נוכחות של נושאים רגישים, אבל גם פעולה על המשחק על ידי הגדלת או הקטנה של חיי הדמות במהלך קרבות בוס (שעדיין מתירנים למדי אפילו בפורמט הבסיסי) ואפילו הפחתת מהירות התגובה הנדרשת לקרבות. במילים אחרות, Chicory A Colorful Tale שואפת להיות מכילה ככל האפשר, ואנחנו לא יכולים שלא לברך על הבחירה הזו.

מסקנות

Chicory A Colorful Tale היא הרפתקה מפוארת, מתוקה ומעודנת שמגיעה למקום הכי כואב תוך שהיא נותנת לך תקווה לעתיד. הן ברמה הסיפורית והן ברמה האמנותית זה פשוט ומסיבה זו מושלם. המשחק מגוון ומאתגר מספיק כדי להשאיר אותך מעוניין לאורך כל ההרפתקה ומבנה Metroidvania עושה את זה תענוג לחקור מחדש את הסביבות. המגבלה היחידה יכולה להיות שימוש בבקרים: לעכבר יש רמת מיידיות שהיא בסיסית בעולש; אם אתה יכול, תן עדיפות לגרסת המחשב האישי.