קפטן מארוול, הביקורת

בשנה שעברה ההיקום הקולנועי של מארוולמלאו לו עשר. עשר שנים של רגשות, דמויות נהדרות והרפתקאות אפיות; של סרטים שלא תמיד מצליחים אבל שסימנו בצורה קיצונית את ז'אנר האקשן ואת זה של עיבוד הקומיקס לקולנוע. ז'אנר שאנו מגדירים כעת כקולנועי. בעשר השנים הללו ראינו גיבורות שונות ונשים גדולות מתחלפות על המסך בסיפורי מקור ובסרטי אנסמבל נוספים, אבל למעשה מעולם לא היה סרט שהוקדש כולו לדמות נשית אחת עד עכשיו. הרבה פעמים דיברו על זה עם האלמנה השחורה אבל אף פעם לא מספיק כדי להפוך את הפרויקט לאמיתי. כעת, קצת יותר מחודש לאחר יציאתו של הנוקמים: סוף המשחק, מה שאמור להיות בסופו של דבר הפרק שיסיים את היקום הקולנועי של מארוול כפי שהכרנו אותו, כדי לתת חיים לקו עלילה קולנועי חדש והיפותטי, מגיע לבתי הקולנוע.קפטן מארוול. עם זאת, מעבר למה שאולי או לא החשיבות החברתית של הסרט הראשון של מארוול שבמרכזו לגמרי דמות נשית (אחרי הכל, DC הגיעה לשם ראשון אם כי עם תוצאות גרועות), קפטן מארוול הוא, ללא כל אם או אבל, אחד מסיפורי ה-Origin הטובים ביותר של מארוול, שבהם אנו מכירים דמות שעושה צמיחה מעניינת, תוך שימוש בחולשותיו כחוזקה.

קרול דנברס: דמות אוניברסלית מחוץ לז'אנר

העבודה שנעשתה על הדמות שלקרול דנברסהיא עמוד השדרה של הסרט הזה שללא ספק נשאר סרט מעבר מחייב שיוביל אותנו לסוף המשחק (אבל לא אמרנו שום דבר חדש), אבל הוא מוציא גיבורה שהיא הכל חוץ מסטריאוטיפית. דמות שחורגת הרבה מעבר לסוגיית המגדר, ואכן מנצלת את ההקשר החברתי לטובתו, ויוצרת הכלאה כמעט אוטונומית המסוגלת לספר את סיפורו ולהגיע לכל סוג של קהל, ממבוגרים ועד ילדים, מנשים ועד גברים. כי קרול דנברס היא דמות עקשנית ועקשנית, אישה חושנית אבל גם טמבוי, אדם שתמיד הוכה, שתמיד היו כבולות ידיה מאחורי הגב אבל שלמרות זאת המשיכה בדרכה שלה.

וקרול דנברס מדברת בדיוק לכל אותם אנשים שתמיד אמרו להם בחיים שהם לא מספיקים. אבל מספיק למי? מספיק בשביל מה? סמלית תהיה סצנה בסרט שבה ביהירות עצומה הגיבור, עסוק בלהטיל אגרוף טוב בפרצוף של אנחנו לא אומרים לך מי, מדקלם את המשפט "אני לא צריך להוכיח לך כלום"אנחנו לא רק עדים להולדתו של אהֵרוֹאִין, אלא מסלול מכשולים שמטרתו לגלות את זהותו. מעין משחק פאזל שיוביל את קרול לאמץ לא רק את האמת אלא גם את התפקיד שמורה לה הגורל ושאותו היא תיקרא לשחק בקרוב מאוד.

"להגביל" את האפקטיביות או החשיבות של קפטן מארוול לנושא המגדר בלבד יהיה כמו לשים את זה באותה רמה שבה שיחק הפנתר השחור עבור הקהילה האפרו-אמריקאית, אבל אנחנו לא מדברים על זה כאן. אפילו יותר מהעובדה שדמות מהסוג הזה, מהטובות שנכתבו והתפרשו אי פעם ביקום הקולנועי של מארוול, הצליחה סוף סוף לאחד מתחת לאותו "גג" מטרה שאין לה מגדר ואין לה גיל. ומנקודת המבט הזו, קפטן מארוול הוא סרט כמעט מהפכני.

אי אפשר לשנות מבנה ש"מנצח".

עם זאת, בירידה לפרטים של הסרט בפועל, אחד היתרונות שאנו מרגישים הכי ראויים לשבח הוא העובדה שאנחנו מיד מגיעים לנקודה, יוצרים סרט מיינסטרים של125 דקותשל משך שעשוי בעיקר מפְּעוּלָה, תפניות עלילה מתוכננות היטב, שנותנות עוד יותר דינמיות לתסריט אינטליגנטי. בסיס נרטיבי מעניין למדי, רצוף בכמה פנינים ושירות מעריצים לא פולשני מדי. אפשר היה גם למינן את הרפרנסים לשנות ה-90 מבלי ליפול חסר תקווה לנוסטלגיה הרגילה והמעופשת.

הדיאלוגים די מכילים, פונקציונליים ומפותחים במיוחד ב"דואטים" בין קרול לניק פיורי צעיר מאוד; אין ניצול מוזר אלא אמיתי באירוניה. כל בדיחה מוכנסת עם ידע מלא של העובדות, תוך התייחסות לאפיון הדמות. לא נכללו בדיחות מיותרות או בדיחות כדי לעורר את הצחוק הקל הקלאסי, וזה גם צעד גדול קדימה. אולם מאכזב יותר הוא המבנה הכללי של הסרט, שבסוף הרכיבה אינו שונה במיוחד מסרטי מארוול אחרים שכבר נראו, ולכן נעים לצפייה אך אין מה לקרוע את השיער או אפילו לצרוח על נס. כאמור, הנוכחות הכבדה של מורגשת לא מעטהנוקמים: סוף המשחקנותן, במיוחד מהחלק השני של הסרט ואילך, תחושה של "סרט מעבר". יתר על כן, גם מנקודת המבט של עריכה ובימוי של יותר סצנות אקשן, זה תמיד נראה כאילו אנחנו עומדים בפני משהו לא גמור. מעין רמז לאפשרויות האמיתיות של הסצנה, אבל בלי לפרוק אותן, בלי לנצל אותן במלואן. מעין בלם יד שאם הוא עובד טוב מאוד בדיאלוגים, בדינמיות של הפעולה הממשית גורם לו לאבד קצת פאתוס ולנגוס בפעולה עצמה אם לא בשורות האחרונות ממש.

העיבוד האיטלקי, לעומת זאת, די מביך וממש קשה להעלים ממנו עין. ישנן שגיאות מרובות בהקשר חברתי וזמני, כגון בדיחות על Wi-Fi בשנת 1995; או לצנזר את כל המילים הקללות. באותן שורות, לפעמים, אתה יכול לתפוס את הכפייה, ואם תהיה לך הזדמנות לצפות בה בשתי השפות, תבין את ההבדל הגדול במשמעות שיש בדיאלוגים מסוימים.

קרול וניק: הזוג המוזר

פרשנות מעולהברי לרסוןשמראה את עצמה כקפטן מארוול נלהבת באמת. אישה אירונית, מפתיעה, בעלת ניואנסים רבים. דמות חושנית אך בו זמנית קטלנית ועוצמתית להפליא. לרסון יש כריזמה מעולה כמו גם הכנה טכנית גבוהה מאוד. שחקנית שלא סתם מראה את פניה אלא מגיעה לעצם הדמות מבלי להתעלל במילים וקלישאות על פמיניזם או כוח בנות.

הפרשנות של גם מדהימה ואמיתית מאודסמואל ל. ג'קסוןבגרסה מחודשת שלו ושל ניק פיורי המפורסם. זעם הרבה יותר אירוני, שונה בהחלט מזה שאנחנו מכירים אבל בגלל שהוא יותר חסר ניסיון ועדיין זר לדינמיקה שאפיינה את גיבורי היקום הקולנועי של מארוול הידועים עד עכשיו.

ניק אי קרולהם הזוג היפה ביותר, מבחינת תדמית ואינטראקציה, שנוצרו על ידי היקום הקולנועי של מארוול. אולי תרצה ספין-אוף עליהם בגלל כמה הם מרתקים ומשעשעים מההתחלה ועד הסוף, עדים לבניית ידידות כנה ועמוקה המבוססת על כבוד הדדי. אם נוסיף לכל זה נוכחות של חתול מסוים, הסצנה הושלמה.

מסקנות

אמנם לא מפתיע במבנה שלו, אבל קפטן מארוול הוא ההדגמה עד כמה עולם הקומיקס, וזה של תרבות הפופ בכלל, יודע להעביר מסרים עמוקים ואוניברסליים, גם באמצעות בידור וכיף. תופתעו לגלות איך, במציאות, גיבורים הם הרבה יותר אנושיים ושבריריים ממה שאתם עשויים לדמיין, וקרול דנברס ידעה להפוך את החולשות שלה לכוח שלה, ממש צורחת על הצופה, מכל סוג ומין, כדי לקבל למעלה במיוחד כאשר אחרים אומרים לנו להישאר למטה. בסופו של דבר הסוד תמיד זהה: ללכת מעבר לפני השטח, אפילו זה של סרט קומיקס.