Call of Duty: World at War

ברוכים הבאים לגיהנום!

הפרק החדש הזה של Call of Duty מתגלה מיד כמציאותי ואלים ביותר, החל מקטעי ההקדמה (שעושים שימוש נרחב בצילומים היסטוריים גסים למדי) וממשיך בפעולה בפועל, המסופרת ב"קולנועי" מאוד. דרך סצנות ברבריות כמו שהן (למרבה הצער) רלוונטיות למציאות של מלחמה עקובה מדם, שלא הסתכלה בפני איש ואשר גרמה לקורבנות בקרב הצבא וגם האזרחים. האופן שבו שני הגיבורים מוצגים בפנינו הוא סמלי, במובן זה: הראשון משוחרר ממחנה שבויים יפני, בעוד הוא עומד להיות נתון לעינויים; השני שורד נערם בין הגופות, בעוד החיילים הנאצים בודקים את הגופות ומסיימים את אלו שעדיין נעים. לשתי הדמויות יש סיבות מצוינות להילחם, בקיצור, ולפקודתן נצטרך לעשות את ההבדל דרך חמישה עשר שלבים שידחפו אותנו עוד ועוד ללב הסכסוך. מי שהזדמן לו לנסות את Call of Duty 3 בגרסת ה-Wii ימצא את עצמו מתמודד עם מערכת בקרה מוכרת ממילא, עם המקל האנלוגי המשמש להזזת החייל ומערכת ההצבעה האינפרא אדום של ה-Wii-mote השולטת נוֹף. הדק B מאפשר לנו לירות עם הנשק המצויד, ובמצב זה הדברים לא השתנו: יהיו לנו רק שני "חריצים" פנויים, החל מקלע ואקדח שניתן להחליף בכל נשק שנמצא בתוכו. המיקומים. כדי לאסוף אותם, נצטרך להחזיק את כפתור ה-"-" ב-Wii-mote, כפתור המשמש גם לטעינה מחדש, בעוד כפתור ה-"+" מאפשר לנו לזרוק רימון או פצצת עשן: אתם מחליטים בין אחד ואחד על ידי הטיית הבקר בצד (לא בחירה טובה במיוחד). באשר ל-Nunchuck, כפתורי ה-C וה-Z משמשים בהתאמה כדי להתכופף ולכוון, פעולה שלא משתנה גם אם נעשה שימוש ברובה צלפים. המשחק נשלל מ"אירועי הזמן המהיר" הקיימים ב-Call of Duty 3 (למרבה המזל!) וכמה בעיות מכוון תוקנו, במיוחד אותם "בלוקים" שגרמו למערכת להשתולל לכמה רגעים שאינם מתרחשים יותר. השימוש בציוד שאינו הבסיסי (צריחים, תותחים וכו') מביא לתנועה הרבה יותר איטית מהרגיל, כפי שהיא אמורה להיות, בעוד שההתקפה עם הכידון אינה תלויה עוד בניעור ה-Wii-mote והייתה מוקצה ל-d-pad: למרות שמיקום הכפתור אינו נוח במיוחד, התמרון בהחלט מדויק ואמין יותר.

"זה כמו סתיו..."

למרות ש-Treyarch לא הייתה אחראית לפיתוח Call of Duty 4, ההשפעה של הפרק האחרון בסדרה על World at War ברורה: מצב המשחק לשחקן יחיד הוא אינטנסיבי, מרתק וגם די מאתגר, אבל במיוחד ב-Wii זה זהה למה שנראה ב-Xbox 360 וב-PlayStation 3. כמובן שלשאר יש הבדלים בהשוואה לגרסאות ה-"nextgen", החל ממצב המשחק השיתופי, שהוחלף ב-Multiplayer מקומי לשני שחקנים ב- אשר ה המשתתף השני פשוט שולט על כוונת על המסך (קצת כאילו היה יורה אקדח). האונליין מבוסס ביסודו על זה של COD4, לכן חסרים המצבים שבהם נמצאים כלי הרכב, כמו גם הזומבים הנאצים. בכל מקרה, אנחנו ללא ספק מתמודדים עם מרובי המשתתפים המקוון הטוב ביותר שנראה אי פעם ב-Wii, עם גישה מהירה מאוד למשחקים והרבה אנשים לאתגר.

אנחנו ללא ספק מתמודדים עם מרובי המשתתפים המקוון הטוב ביותר שנראה אי פעם ב-Wii.

אפשר לארגן משחקי מוות או דברים אחרים עבור עד שמונה שחקנים, ובבדיקות שלנו לא זיהינו פיגור או בעיות אחרות: הפעולה זורמת בצורה זורמת ומערכת הצמיחה ה"אובייקטיבית" המעולה שתרמה להכרעת הצלחת Call of Duty 4. המולטיפלייר של World at War הוא לכן קצת "משחק בתוך משחק", המסוגל להבטיח אורך חיים גבוה מאוד, עם מספר לא מבוטל של מפות ומצבים. היעדר צ'אט קולי, אם כן, שוקל רק עד נקודה מסוימת: מעצם טבעו, מרובי המשתתפים של מוצר Activision אינו מאפשר בחירת משחקים, כך שלעתים קרובות אתה משחק עם זרים.

מימוש טכני

מבחינת יישום טכני, למרבה הצער, הפרק החדש הזה של Call of Duty הוא לא נס, להיפך. המפתחים השתמשו במנוע שמקורו ב-COD4, אך ההבדלים בהשוואה לפרק שיצא לפני שנתיים אינם בולטים. ההשוואה עם Medal of Honor: Heroes 2 ברורה, ובואו נגיד ששני הכותרים שווים בהרבה מובנים: המוצר Electronic Arts יכול להתהדר בקצב פריימים זורם ומוצק במיוחד, אבל לרעת השאר, עם פשוט מאוד מודלים מצולעים הן מבחינת החיילים והן מבחינת המקומות; World at War, מצדה, מציעה דמויות מפורטות ומורכבות יותר, בהחלט נחמדות יותר להסתכל עליהן במיוחד בריבוי משתתפים באינטרנט, וסביבות עשירות בהרבה בפרטים, אבל קצב הפריימים בינוני. אם יש דבר אחד שצריך לקחת בחשבון בעת פיתוח FPS ל-Wii, זו הנזילות של הגרפיקה, שמשפיעה מאוד על הדיוק של מערכת ההצבעה. מובן מאליו ש-MOHH2 מדויק יותר, לכן, בעוד שבמובן זה הכותרת של Activision מציגה לפעמים שלבים בעייתיים למדי. הטקסטורות נוראיות בשני המקרים, בעוד שעבור תחום הסאונד זוכה האתגר ללא ספק על ידי Medal of Honor, שיכולה להתהדר במוזיקה אטמוספרית נהדרת ובאפקטים "מלאים" יותר: אלה של WaW בהחלט "רכים" ומזויפים מדי. החריג היחיד נוגע לנאום, שהוא באמת מצוין.

גרסת ה-Nintendo DS

בגרסה הניידת היחידה שלו (גרסת PSP לא תשוחרר, למרבה הצער),Call of Duty: World at Warממשיך את הדיון שפתחו מפתחי צוות n-Space עם הפרק הקודם, שוב ב-Nintendo DS. הקמפיין מוצג כרגיל על ידי הדרכה קצרה שתראה לנו כיצד פועלים כלי הנשק השונים, עם מערכת בקרה ללא שינוי בהשוואה ל-COD4: ה-d-pad להזזת הדמות, כפתור האחורה השמאלי לירי הנשק המצויד ו השילוב של חרט ומסך מגע לניהול התצוגה. בדומה למה שנעשה עבור Metroid Prime Hunters, זוהי שיטת שליטה שחייבת להיות "לעכל" ושכמעט לא מתאימה למפגשי גיימינג ארוכים, בהתחשב בכך שאתה למעשה מוצא את עצמך צריך להחזיק את ה-DS תמיד רק ביד שמאל. למרות ששונה מקונסולות אחרות, מצב השחקן היחיד מתגלה כמושך ומלא במהות, עם וריאציות רבות במשחקיות. לכך עלינו להוסיף נוכחות של מרובה משתתפים יוצא דופן הן מקומית והן מקוונת, מה שלמעשה מאריך במידה ניכרת את אורך החיים של כותר ה-Activision. מצוין מבחינה טכנית, אפילו משופר בהשוואה לפרק הקודם, World at War ב-Nintendo DS מציג את עצמו אפוא כ-FPS סולידי, כיפי ועשוי היטב. בהחלט מומלץ.
הצבעה: 8

הֶעָרָה

Call of Duty: World at Warמייצג את החזרה של הסדרה ל-Wii, חזרה מבורכת ביותר מסיבה אחת. קודם כל, השחקן היחיד זהה לגרסאות ה-Xbox 360 וה-PlayStation 3, כך שתוכלו ליהנות מחוויה דומה ביותר: אותו מספר שלבים, אותם מצבים, אותן דמויות, אותם נשקים. שנית, מצב מרובי המשתתפים המקוון הוא הכי כיף, מרתק ומוצלח שראינו בשלב זה בקונסולת נינטנדו: אין זה מוגזם לומר שזה "משחק בתוך משחק", כמו המקוון של Call of Duty באמת יצרה סטנדרטים חדשים לז'אנר וב-Wii הוא מציג את עצמו בצורה הטובה ביותר (למרות הגבלת המשחקים לשמונה משתתפים והסרת החידושים שהוצגו ב-World at War). מערכת הבקרה שופרה בהשוואה ל-COD3, אם כי היא לא יכולה להתהדר בתכונות הדמיון של Medal of Honor: Heroes 2, וגם לא באותו דיוק. במובן זה, הדיון נוגע גם לגרפיקה: למרות שהוא מציע סביבות עשירות ומפורטות למדי, כמו גם כמה מודלים מצולעים טובים לדמויות, World at War on Wii סובל מקצב פריימים משתנה, מה שמשאיר אותו לא פעם פתוח לחוסר ודאות. אם נוסיף שתחום הסאונד (לצד הדיבור) חסר מדי השפעה, התמונה של המימוש הטכני נראית הכל מלבד מדהימה. למרות זאת, כותר ה-Activision החדש עומד כמוצר ייחוס לבעלי Wii שרוצים FPS מוצק ומושך עם מרובי המשתתפים המקוונים הטובים ביותר שנראו בקונסולת נינטנדו.

מִקצוֹעָן