ניו יורק בירידה באוכלוסייה

הלילה הארוך מאת ג'ון טאנר

אחרי חיים שבילה כסוכן סמוי במשטרת ניו יורק, ג'ון טאנר, גיבור רוב הפרקים הקודמים, לאחר שאיבד עכשיו את האמון בחוקים (לא שהוא הראה הרבה לפני...), מחליט לנטוש את גופתו. לפעול כ"מאבריק", לצוד את הפושעים הגדולים של העיר, הפעם לפי הכללים שלו בלבד. עוזרים לו במסע הצלב שלו הם עמיתים לשעבר, כמה מבני העולם התחתון הפשע שעמם התמודד בחייו הקודמים, זונה לשעבר, שנפדתה על ידו, שבסופו של דבר מתאהבת בו ובלא אחר מאשר סנטור, אנדרו באלארד. , הרואה בו את האמצעי האידיאלי ליישם את פרויקט האפס סובלנות שלו נגד פשע מבלי ללכלך את ידיו באופן אישי. מרדפים מרהיבים, אלימות, שפה גסה ונשים יפות בלבוש דל ילוו את טאנר והשחקן מול חמישה ראשי פשע מרושעים, שכל אחד מהם עוסק בפעילויות הכי פרוורטיות שהמוח האנושי יכול לדמיין, החל מסחר בסמים חתוכים בצורה גרועה ועד לסחר לא חוקי באיברים.

זה נראה כמו עלילה של סרט פעולה מסדרת C, ולמעשה זה בדיוק מה שצוות הפיתוח רצה לעשות: אבל לא כל כך בסיפור הפשוט והבנאלי אנחנו שמים הסתייגות ראשונה לקראת המשחק, אלא באופן שבו הוא מסופר. למעשה, בין משימה אחת לאחרת במצב הסיפור, אנו רואים כמה סרטונים שהם יפים מבחינה סגנונית, באמצע הדרך בין קומיקס לקריקטורה, אבל שמציגים דיאלוגים דלים מאוד בבנייה (ובמקום זאת עשירים בוולגריות ואלימות שנראים בכנות מוגזמים לנו, מוקפים כמו שהם בלא כלום) ולספר את ההרפתקה של טאנר מבלי להתעמק בשום היבט שלה, כשהשוטר לשעבר עובר בשמחה מפושע אחד למשנהו ללא קושי, כאילו היו אלה הכל מלבד הבוסים המרושעים של הפשע שהם. אחד הדברים היפים בסרטי אקשן הוליוודיים, במלוא הפשטות שלהם, הוא ההזדהות שתמיד מתעוררת כלפי הגיבור, והשנאה שבסופו של דבר מרגישים כלפי האיש הרע; כל זה חסר לחלוטין מהנרטיב שלDriver Renegade 3D, שגם הוא שואב השראה מפורשת מאותו ז'אנר.

אפקט התלת מימד

בהחלט נורה כלפי מעלה: תבחינו בו ישר ממסכי התפריט, כאשר החפצים השונים הקיימים במוסך של טאנר ישטטו להכפיל ולא להשתלב בעומק המסך, וזה יהיה מעצבן במהלך המשחק, במיוחד כאשר הרכב שלכם או אלה שאתה רודף אחרי הם טרף לעשן ולהבות. אבל פשוט דחפו מעט את הידית המתאימה למטה ואפקט התלת-ממד ייתן את תרומתו התקיפה, לא יוצאת דופן, לאופי המרהיב של הפעולה; נראה כי הכיול ה"עודף" של 3D הוא קצת קבוע בכל משחקי Ubisoft שיצאו ב-3DS עד כה.

עכשיו הכעסת אותי!

חלקת העלילה הזו מתפתחת, במצב הסיפור הנ"ל, לאורך 20 משימות שלכל אחת מהן מטרות שונות (לעקוב אחר רכב ספציפי מבלי לאבד אותו או לחסל רכב ספציפי אחר עם דלתות, לברוח מאויבים או להפיל מספר מסוים מהם, או אפילו לחפש כמה פעילויות מסחריות המהוות למעשה סחר בלתי חוקי והרס שלהן), אבל שבסופו של דבר כולן מביאות לנהיגה במהירות מופרזת ברחובות העיר ניו יורק, משוכפלת בהחלט לא בדיוק מירבי, אבל עם מימדים ניכרים ומעל הכל עם "הרישיונות הפיוטיים" שהמתכנתים הרשו לעצמם לנצל לטובת המשחק, עם רמפות, עקומות קטלניות, עבודות בהתקדמות וסמטאות נסתרות שכנראה לא קיימות במציאות אלא ב ההקשר של המשחק הם עובדים טוב מאוד. וגם השליטה ברכב עובדת היטב, פשוטה מאוד (מאיץ, בלם, בלם יד ומשענות הגב המשמשות לדלתות) ושונה מרכב לרכב: יש 50 לפתיחת הנעילה, מובחנים ב-4 פרמטרים, תאוצה, מהירות, כביש אחיזה. ושריון.

ברור שתאונות הן צו היום, הן למעשה הכרחיות כדי לנצח, ובמוקדם או במאוחר בכל משימה תצטרכו לנצל את אחד מהמוסכים הפזורים בנקודות אסטרטגיות של אזור המשחק; גורם אחרון שצריך לקחת בחשבון, בר ה"כעס", שהוא לא אחר מאשר הטורבו הקלאסי מאוד ואשר מתמלא - וכתוצאה מכך ביטויים לוחמניים מצחיקים של טאנר - עם כל בלימה מרהיבה וכל אלמנט בנוף שנהרס. כמובן שלמתנגדים אין בינה מלאכותית זוכת פרס נובל, הקושי אינו קבוע ואחרי משימה שחוזרת עליה 4 או 5 פעמים אולי מגיע אחד שנפתר תוך שלושים שניות, והמפה/נווט במסך השני הוא ברור שלא נוח, מאלץ אותנו להסיט את המבט מהפעולה וגורם לנו להיתקל בהתנגשויות חזיתיות נמנעות מאוד עם בניין כלשהו; העובדה היא שמערכת המשחק עצמה עובדת טוב מאוד: היא מהנה, תזזיתית, מרתקת, ברגעים מסוימים אפילו מלהיבה, מצליחה לעורר את האדרנלין של מרדפי המכוניות הטובים ביותר בקולנוע.

המשחק עם החור סביבו

מה שנראה ש-Ubi Reflections שכחה לעשות הוא להוסיף משחק סביב ליבה מרכזית של משחק פשוט אך עשוי היטב. מצב הסיפור, שלמרות שמבחינה נרטיבית אינו מרגש בשל הבעיות שהוזכרו לעיל, ניתן לסיים לשחקן בעל ניסיון ממוצע תוך שלוש שעות (ואנחנו מדברים על רמת הקושי הגבוהה ביותר מבין השניים המוצעים); אז אתה יכול לעבור למצב קריירה: שבעה סוגים שונים של אתגרים (בפועל הם אותם מטרות כמו בסיפור) כל אחד עם 12 מבחנים בדרגת קושי עולה, עם יעדים ומכוניות לפתיחה, אבל בפועל, אתה לא רוצה לעולם כולם מספקים, אולי בגלל שבסופו של דבר כולם דברים שכבר נראו בהיסטוריה, אבל הפעם בלי הביס של אפילו מזימה קלושה להחזיק אותם יחד, המונוטוניות כנראה תפגע בך לפני שתסיים הכל.

בשלב זה הכללת מצב מרובה משתתפים כלשהו הייתה מועילה מאוד, שמערכת המשחקים מתאימה לו מאוד, אבל למרבה הצער אין לזה שמץ של זכר, אלא אם כן רוצים לשקול את ה-StreetPass הלא מעשי שכל מה שהיא עושה זה השווה את הרשומות שלך לאלה של שחקנים שאתה פוגש ברחוב; לדעתנו מדובר בפגם בלתי נסלח, שכן בימינו משחקיות מהסוג הזה, מהנה אך ארקייד מכל הבחינות, חייבת להיות מלווה בדחיפה חזקה למשחקיות חוזרת, אשרDriver Renegade 3Dזה פשוט לא מספק. הכל מקבל אפילו יותר טעם של הזדמנות גדולה שהוחמצה לאור מגזר גרפי שמקריב הולכי רגל ומכונות אחרות (יש כאלה, אבל מעטות עבור אזור משחק כל כך גדול) ומראה פופ אפ בולט של הבניינים ברקע , אבל שעושה את חובתו מעל הכל מבחינת מהירות ונזילות, ללא דופי לחלוטין כיאה לסוג המשחק, ורכיב אודיו שבולט בדיבוב האנגלי היפה, עדיף על זה האיטלקי שעם זאת יכול לסמוך על "וולגריות "אפקט שלא לא יצליח לעורר כמה צחוקים.

מסקנות

ממש חבל: מי עבד על זהDriver Renegade 3Dהוא יצר משחק מהנה ומלא אדרנלין במהותו, אבל הוא שכח להוסיף תוכן. אם נניח בצד את הבנאליות הנסלחת בסך הכל של העלילה והדיאלוגים, מה שכלל לא נסלח הוא היעדר כל מצב מרובה משתתפים שתומך במשחקיות מיידית כזו ולכן מעצם טבעו נוטה ליפול קורבן למונוטוניות ולאבד משיכה מהר מאוד. אנחנו יכולים לייעץ ל-Ubi Reflections לשמור על דינמיקת המשחק קרובה ולהציע אותם שוב (אולי ביחד עם הסקטור הטכני הטוב) בסרט המשך 3DS הפעם הרבה יותר מגוון ועשיר, ונותן את החשיבות הנכונה לגיימינג מרובי משתתפים; כפי שהוא, קשה לנו להעריך בצורה חיובית משחק שמציע כיף, אבל לזמן קצר וקצר מאוד.