משימת תלת מימד עבור סם פישר

הימנע ממלחמת העולם השלישית, שוב

תורת הכאוס, שיצא ב-2005, הוא הפרק השלישי בסדרה, ואם יש ויכוח בין המעריצים לגבי עליונותו בהשוואה לפרקים לקונסולות HD, הקונצנזוס כמעט פה אחד כאשר מתייחסים לשלושה המוקדשים לשלישת ה-Xbox/PS2/GameCube . הסיבה נעוצה במכניקת המשחק, עיצוב הרמה והבינה המלאכותית שכעת מעודנים ונבדקים באופן מובהק, כמו גם ברכיב מרובה המשתתפים שהתהדר גם במצב שיתוף פעולה מקוון מרגש מאוד; בעוד שלגבי הסיפור הראשי מעט מאוד השתנה בגרסה זו עבור 3DS, הריבוי המשתתפים בוטל לחלוטין, מה שמהווה, כפי שנראה בקרוב, מכה גדולה על ההערכה הכוללת. אבל בואו נלך לפי הסדר: הסיפור הוא, כרגיל, עלילת פנטזיה פוליטית, אבל מציאותית בצורה מטרידה, בהשראת עלילותיו של טום קלנסי, ורואה את פישר היקר עדיין פועל בכל הבחינות של הדרג השלישי. אתה מתחיל את המשימה שלך על עקבותיו של טרוריסט פרואני קטן לכאורה, בעוד שקטעי חיתוך מספרים על משבר מתמשך בין צפון קוריאה ליפן שהופך למסוכן יותר ויותר. בקרוב שני החוטים ישתלבו זה בזה, ויובילו את הסוכן החשאי הזרחני ביותר בעולם למקומות המגוונים ביותר, לחדור, לאסוף נתונים ומידע יקרים ולחסל, קטלנית או אחרת, את כל הרעים שמאיימים על השלום. כמו בכלתא ספלינטרמכבד את עצמו, הסיפור, כמה שיותר משוכלל ונעים - כאן יותר מאשר במקרים אחרים - לעקוב, נראה קצת מטרה בפני עצמה, הוא לא רוצה לשלוח הודעות מי יודע איזה סוג

נישאת כמו שקורה במקום המשקל הכבד השני של הז'אנר,Metal Gear Solid, אלא רק לספק מסגרת שעליה הפעולה יכולה להתרחש; אפילו האופן שבו הוא מסופר, באמצעות קטעים ודיאלוגים עשויים היטב אך לעולם לא יומרניים במהלך המשחק בפועל, מגיב לפילוסופיה הזו. הפעולה מתרחשת בגוף שלישי, עם מצלמה שניתן לשלוט בה כרצונה. הצלחת ההסתננות סובבת סביב מושג האור/צל: להיות באור זה רע, לנוע בצל זה טוב. עם זאת, לא ניתן לבטל חלק ממקורות האור, מה שמפחית את האפשרויות של השחקן על ידי הגדלת הקושי; כלי הנשק העומדים לרשותו של פישר הם בעצם שלושה, סכין, אקדח ורובה סער, אבל הכמות הגדולה של מודולים וגאדג'טים שונים, כולל המצחייה הזרחני האגדי לנוע בחושך מוחלט, מאפשרים מגוון רב של דרכים, הן סופיות או לא. , כדי להיפטר מהאויבים. זה במונחים רחבים הקונספט של המשחק, שאם הוא לא ישנה נקודה אחת בהשוואה לפרקים האחרים, מודגש כאן על ידי עיצוב ברמה טובה מאוד, לרוב מאוד מודרך אבל מלא בחלופות קטנות לפתרון הברור ביותר, אשר יחד עם האפשרויות הרבות במונחים של ציוד, הם נותנים בצורה מושלמת אשליה של יכולת לנוע בחופש גדול. התמונה הושלמה על ידי הפאזלים המופעלים בכל פעם שאתה צריך להכריח דלת סגורה או מחשב מוגן: במקרה הראשון מציגים לנו את ה-lock pick minigame שכבר נראה בעבר, בעוד שבשני את יכולות התלת-ממד של ה-3DS נכנסים לפעולה, כפי שנראה בתיבה המתאימה.

אפקט התלת מימד

לכל הדברים בחשבון, זהו הנשק העיקרי של הכותרת: בשימוש נרחב גם עבור רכיבי ה-HUD, הוא נותן עומק ויזואלי מפתיע לרמות ועוזר להסתיר אלמנטים גרפיים שאינם עומדים בקנה אחד, מה שהופך את הכל ל"חי" במיוחד. נראה מבטל אותו לכמה רגעים. יתר על כן, זה גם משפיע מעט על המשחקיות: המפות משתמשות בו כדי להבהיר את ההבחנה בין הקומות השונות ויש גם מיני-משחק המבוסס על השימוש בו. שום דבר שאי אפשר לעשות במינימום תשומת לב אפילו על מסך מסורתי, אבל נחמד לראות מתכנתים מתקרבים לאפשרויות של שימוש באפקט הזה כדי ליצור דינמיקה חדשה של משחק.

ישן מול חדש

לשם השוואה, חובה כשמדברים על עיבודים מחודשים, יש לנו לא רק את גרסת ה-Xbox המקורית זמינה, אלא גם את זו ל-DS שיצאה כמה חודשים לאחר מכן, שסבלה משדרוג גרפי ניכר כמו גם מערכת בקרה לא נוחה בעליל. אלו בעיות שלמרבה המזל משפיעות רק על ההצעה החדשה הזו במידה מינימלית: מערכת הבקרה מרוויחה מאוד מהדיסק האנלוגי של ה-3DS שמפגין את כל הרגישות והנוחות שלו; יתרה מכך, כמו ב-DS, פקודות שונות, במיוחד אלו הקשורות למלאי, מואצלות למסך המגע, אך הרגישות הגדולה יותר של האחרון בהשוואה לזו של הקונסולה הקודמת מאפשרת לך לנוע בקלות גם באמצעות האגודלים שלך ללא צורך השתמש בחרט, וזה הופך את הפעולה להרבה פחות מסורבלת ממה שהייתה ב-DS. בואו נהיה ברורים:תא ספלינטר, אם לא מותאם מחדש בצורה נוחה, נשאר קונספט שמתאים הרבה יותר לקונסולה ביתית מאשר למכשיר כף יד, ונותרו כמה קשיי שליטה לגבי המצלמה, המופקדת על מקשי A/B/X/Y, והתנועות של אלה. כמו ברווז, קפיצה וכן הלאה כאן מואצלת ל-d-pad, אבל המצב השתפר משמעותית. לגבי הגרפיקה, גם כאן אנחנו באמצע הדרך בין DS ל-Xbox: המהדורה הניידת הקודמת נאלצה לוותר כמעט על כל מה שהפך את SC למראה נהדר, בעוד שב-3DS יש לנו מספר מכובד של מצולעים עם טקסטורות פחות מעולות אבל נקי מאוד , אופק חזותי רחב במקרים המעטים שבהם עיצוב המפלס מאפשר זאת, וקצב פריימים שאף לא מאוד נזיל נשאר

יציב בכל המצבים. עם זאת, נראה כי גרסאות ההתייחסות הן אלה של PS2/GameCube, מה שאומר שלא יהיו אפקטי התאורה הללו ב-Xbox שעדיין עושים רושם מסוים היום: חבל כי, בהתבסס על מה שראינו באחרות. כותרות ההשקה, אנו משוכנעים שה-3DS יכול לעשות הרבה יותר. כל זאת מבלי להתחשב בחשיבות התלת מימד, שנותן עומק ויזואלי גדול למשחק, שאם אין לו השפעות מיוחדות על המשחק עוזר להחליק את הפגמים הגרפיים ובכלל להפוך את הכל להרבה יותר נעים ו"מציאותי". לכל השאר, המשחק לא השתנה אפילו טיפה אחת או כמעט, שמונה הרמות כמעט שלמות כמו גם ה-AI, שברור שלא מכוון לריאליזם ואשר רק מתחיל לגרום לכמה בעיות ברמת הקושי הגבוהה ביותר מבין שלושת הזמינים. נוכחותם של יעדים משניים מביאה את משך הזמן הכולל לכחמש עשרה שעות, בממוצע לז'אנר; עם זאת, אם גם ב-DS לאחר השלמת הסיפור תוכלו ליהנות ממצבי ריבוי משתתפים שונים, כאן אין זכר לא רק לשיתוף פעולה ותחרותי, אלא גם לפונקציונליות של StreetPass כלשהי, שמשחקים אחרים מההשקה מציגים בגאווה. בתחום הזה Ubi יכלה לעשות הרבה יותר, אז במקום זאת היא שללה את המהדורה הניידת החדשה הזותורת הכאוסשל חלק ניכר מהאטרקטיביות שלו בהשוואה לא רק למתחרים, אלא גם בהשוואה לגרסאות קודמות.

מסקנות

יְצוּרתא הספלינטר של טום קלנסי בתלת מימדההמרה הקטנה של שחקן יחיד של אחד מהסיפורים הטובים ביותר של סם פישר, הכל מלבד משחק רע. עם זאת, כשמדובר בעיבודים מחודשים, מה שאתה צריך לשים לב אליו יותר הוא מה שאולי מחזיר את הגרסה לאור הזרקורים: ובכן, למעט אפקט תלת מימד טוב מאוד אך לא מהפכני, לא רק שמהדורת 3DS זו לא מביאה חידוש, אלא אפילו לוקח את מה שהיה, בואו נדבר על מרובה משתתפים בכל צורה שהיא, אחד היתרונות המשמעותיים ביותר שלתורת הכאוס. בהתחשב בעובדה שאנחנו עדיין מדברים על מחשבים ניידים והיה צריך לקחת בחשבון מינימום הקרבות, מבלי לפגוע באיכות המוצר המקורי, אנחנו באמת יכולים לראות כמה סיבות למה כדאי למהר להיכנס למשחק הזה, במיוחד עכשיו כשעבור קונסולות ביתיות זו גרסת HD זמינה.