הייסורים של דמות ללא שם

כתוב ביקורת עלPlanescape: ייסוריםאחרי כל כך הרבה שנים זה לא קל (המהדורה הראשונה מתחילה ב-1999). במקום לנתח את מאפייניו בצורה מדעית, עדיף להסתמך על זרימת הזיכרונות ולשאול את עצמנו איך משחק תפקידים עם מבנה בהחלט לא מקורי (בעקבות יציאתו שלשער בלדור, שאיתו חלקה את המנוע הגרפי וממשק המשחק) הצליחה להתגבר על מחסום הזמן.

בקיצור, למה עדיין יש מי שמוכן להגדיר אותו כאחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם, למרות שהוא חסר חידושים מהותיים? מה עושה את זה כל כך מיוחד? אולם, ככל הנראה, העלילה היא כזו שכבר נשמעה אלף פעמים: דמות חסרת שם מלאה בצלקות מתעוררת במקום שאינו מכיר וחייבת לגלות מה קרה לו... אבל זו תהיה טעות עצור על פני השטח, כי יש הבדלים. לעתים קרובות לא כל כך מקוריותו של סיפור היא הקובעת את יופיו, אלא ייצוגו (כפי שמלמד שייקספיר).

חסר השם

הגיבור חסר השם, הנקרא חסר השם, רחוק מהסטריאוטיפ של הגיבור ונאלץ לחוות את הממד הטרגי של מצבו. במהלך ההרפתקה הוא לא עושה את הבחירות המוסריות הרגילות שבמשחקי תפקידים רבים נראה כאילו הוא מחלק את העולם לשניים עם גרזן (ראהמָשָׁל),

אבל הוא מגורה כל הזמן להרהר במשמעות של מה שהוא עושה, כולל האם לקבל או לא לקבל בברכה כמה חברים לטיול שחולקים את אותה עמימות קיומית ואותה אי-הגדרה. מנקודת מבט זו, האיזון והחוכמה שבה הופצו מרכיבי המשחק באים לעזרת השחקן. שלא כמו בשער בלדור (במיוחד הראשון) או בכל Icewind Dale, ב-Toment הלחימה לא משחקת תפקיד מרכזי. ברור שיש, אבל התגליות והרגעים החשובים ביותר מופקדים על הדיאלוגים, מהטובים בהיסטוריה של משחקי הווידאו, ועל פתרון החידות. המשחקיות המתקבלת עדיין טריה במיוחד כיום, מבוססת במידה רבה על האמפתיה שנוצרת בין השחקן לדמויות ועל הרצון לגלות את המסתורין סביב העלילה.

סַקרָנוּת

מהמנוע הגרפי של Bioware, Infinity Engine, נולדו שלושה כותרים (ארבעה, למעשה, אבל לא הרבה אנשים זוכרים את Lionheart כי זה לא יצא טוב במיוחד), שניים מהם יצרו סרטי המשך שאמנם דומים מאוד בממשק ובמראה כללי, הם החביאו שלוש פילוסופיות שונות לחלוטין של משחק תפקידים:
שער בלדור- מאוזן, כלומר הדיאלוגים והריבים נטו להיות שווים. העלילה לא הייתה עמוקה במיוחד אבל היא הייתה מתוכננת היטב. הוא הפיק סרט המשך, שער בלדור 2: צללים של אמן. לפני שנים היו שמועות על יצירת הפרק השלישי, אבל אז לא נשמע יותר מזה. עבור רבים, היורש הרוחני של הסדרה הוא Dragon Age: Origins.
Planescape: ייסורים- דיאלוג, כלומר לדיאלוגים ולעלילה יש יד על העליונה על הלחימה המונחת ברקע. לא בכדי זה נעשה על ידי אותם מחברים כמו ה-Fallout הראשון (שאנחנו תמיד זוכרים שאפשר היה לסיים אותו בלי לירות אף ירייה). הוא היחיד מבין השלושה שלא הפיק סרטי המשך.
Icewind Dale- גלימה ופגיון, כלומר העלילה והדיאלוגים הם רק עילה ללחימה. מבין השלושה, זה שהותיר הכי פחות השפעה, למרות הפקת סרט המשך: Icewind Dale 2.

עיר הדלתות

התרחיש גם עוזר לך ללכת לאיבוד בעומק המשחק. למרות שהוא מבוסס על הכללים של Advanced Dungeon & Dragons (לפחות אלה של הזמן, בהתחשב בכך שהמים עברו מתחת לגשר ועברו מהדורות והמילה Advanced נחתכה...), המפתחים עשו את המודגש החלטה שלא להסתמך על העולמות הקלאסיים יותר ובחרה בתרחיש חדש (שמעבר לכך, כבר לא נעשה בו שימוש במשחקי וידאו...

אבל אם אנחנו טועים אתה יכול לזרוק עלינו זפת רותחת), Planescape. היתרון הנובע מכך הוא פורמלי לחלוטין, כלומר למפתחים היה החופש ליצור הגדרות שונות מאלה הנראות בדרך כלל בכותרות פנטזיה, החל מהסיגיל היפה והמטרידה, עיר הדלתות, תוך הפגנת יצירתיות רבה ויכולת לגוון. נושא מנוצל יתר על המידה. גם מנקודת מבט זו, משחק Torment הוא חוויה ייחודית, מכיוון שאתה מוצא את עצמך מתמודד עם ארכיטקטורה ותרחישים שאינם דומים לאלה של משחקים אחרים. כמובן שאחרי שנים הגרפיקה הדו-ממדית כבר לא מפתיעה, למרות ששמרה על היופי של הציור הידני המאפיין כמעט את כל הכותרים שמשתמשים באותו מנוע גרפי. עם זאת, יש לומר כי לשלול מעצמו את החוויה שלPlanescape: ייסוריםמסיבות טכנולוגיות גרידא, זה יהיה טיפשי וילדותי, גם בגלל שבעידן שבו אנחנו לא עושים דבר מלבד לדבר על קריינות וסיפורים יפים יותר או פחות, קשה למצוא כותרת שיכולה להתחרות בתואר הזה מבחינת איכות העלילה.

שביב של תקווה

כפי שהוזכר בסקירה, עד היום הבעיה הגדולה ביותר שלPlanescape: ייסוריםזוהי חוסר הזמינות הכמעט מוחלטת שלו, הנגרמת על ידי מערכת הבעיות הרגילה שמונעת הפצה של כמה כותרים גדולים מהעבר. במשך כמה שבועות, לעומת זאת, הופיעה גרסה חדשה של המשחק באמזון בריטניה, אשרנמכר במחיר צנוע של 9.73 פאונד. מובן מאליו שהעצה היא לקנות אותו מיד עם סיום קריאת המאמר.

מסקנות

מי שאוהב משחקי תפקידים לא צריך לפספסPlanescape: ייסורים. למרות השנים, קשה למצוא כותרת שיכולה להתעלות עליה מבחינת איכות (וכמות) הטקסטים ועומק העלילה. למרבה הצער, לא קל למצוא אותו ואנו מקווים שבמוקדם או במאוחר הוא יפורסם מחדש בשירות משלוחים דיגיטלי כלשהו ויהפוך לנגינה על ידי כל הדורות.