הזיכרון של הקרח

גרסאות שנבדקו: Nintendo Wii, PlayStation 2, PSP

הארי מייסון מכניס את בתו שריל לרכב, ואז לוקח אותה לביקור בלונה פארק ביום שיש לו טעם של חסר דאגות. הן סצנות שמוצגות לנו בצורה של סרטי חובבים, ואשר למעשה מהוות את ההקדמה שלSilent Hill: Shattered Memories. מה שלא ניתן לראות בסרטון הוא המשך הסיפור: הארי ושריל חוזרים הביתה, חשוך בחוץ והאספלט קפוא. לפתע המכונית מאבדת אחיזה ויורדת מהכביש בפגיעה נוראית.

כשהוא מתעורר, הארי מוצא את עצמו שוכב על ההגה, מעורער אך עדיין בחתיכה אחת; אלא ששריל כבר לא כאן. מסתבר שהיא יצאה מהמכונית לחפש עזרה, אבל איך ילד כל כך קטן יכול להסתדר בחושך, כשהעיר נטושה ומקובעת בגלל סופת השלגים? בנקודה זו אנחנו נכנסים למשחק, לוקחים על עצמנו את התפקיד של אב שמחפש נואשות את בתו במקום שאמור להיות מוכר לו אך במקום זאת מעלה רק זיכרונות מבולבלים. כאשר Konami הכריזה על יצירת Shattered Memories ביוני, היה סביר להניח שזה יכול להיות הגרסה המחודשת הרגילה עם הפקדים ששונו כדי להתאים לשילוב של Wii-mote/Nunchuck. ובכן, זה לא המקרה. לאחר שיצרו את Silent Hill: Origins המצוין, המפתחים האנגלים של צוות Climax כנראה עצרו לחשוב על המושג "אימת הישרדות", על המנגנונים שתמיד אפיינו את ז'אנר משחקי הווידאו המסוים הזה ועל האפשרויות לשנות את היסודות שלו. להשיג חוויה אחרת, איכשהו מציאותית יותר ופחות מכוונת למרכיב הפעולה. ועכשיו הרשו לנו לעשות גילוי גדול...

אין לחימה בזיכרונות מרוסקים!

הנה, אמרנו את זה. לאחר ארכיון מערכת הלחימה המצוינת שנראתה ב-Originals, Silent Hill החדשה מנסה להציע לשחקנים חוויה שבמובנים רבים קרובה יותר למציאות, שבה הפאניקה שולטת בהחלטותינו כאשר האוויר עוצר לפתע, בניינים מכוסים בציפוי לא טבעי של קרח וסדרה של יצורים רעים מנסים לתפוס אותנו. במהלך השלבים הללו, הנקראים בצדק "סיוטים", הארי הטוב יכול לרוץ, להסתתר ואולי לנער את המפלצות רק לאחר שהן תופסות אותו. מצב מסוג זה ב-Wii מנצל מרכיב פיזי שאין לזלזל בו: כאשר יצור תופס אותנו, עלינו להרחיק אותו על ידי הזזת הבקרים כפי שמוצגים על המסך: הדמות תגיב בהתאם, ותדחף לצדדים או אחורה בניסיון להשיג קצת מקום לברוח.

לכן עלינו לפעול בזריזות ו"אמיתית" ביחס למה שמתרחש על המסך, לזהות את עצמנו יותר מתמיד עם גיבור הסיפור כשהוא רץ לעבר "הדלת הכחולה" שתוביל אותו אל מחוץ לסיוט. דלת שלא תמיד קל לאתר אותה, בהתחשב בכך שבמצב זה המפה לא עוזרת לנו, ושעלינו להרוויח על ידי תשומת לב רבה לדחיפת הבקרים בדרך הנכונה: למרבה הצער, זיהוי התנועה הדרוש להזזת creatures away לא מופעל עם טלטול מינימלי, כפי שהורגלנו לעשות ב-Wii, אלא דורש מחוות גדולות ומבוקרות, שאת הביצוע הנכון שלהן יש להטמיע, במיוחד בהתחלה. לאחר שהטירוף של הרגעים הללו הועבר לארכיון, המאפיינים המיוחדים של קונסולת נינטנדו משמשים לשלמות. הארי מסתובב בעיר ומנופף בלפיד חשמלי שאנו שולטים בו ישירות, מכיוון שהוא מזוהה עם ה-Wii-mote, וניתן לכוון אותו באופן בלתי תלוי לחלוטין בתנועה, המופקד בבירור על המקל האנלוגי של ה-Nunchuck. כמו כן, מערכת ההצבעה האינפרא אדום משחקת תפקיד מוביל במהלך האינטראקציה עם התרחיש: ברגע הנכון, אנו יכולים לשלוט ביד וירטואלית על המסך ולתפוס חפצים על ידי לחיצה ממושכת על כפתורי A ו-B, ואז להזיז או לסובב אותם בהתאם מתוך הכרח. ה"אניגמה" הראשונה במשחק (ואנחנו לוקחים את החופש לדבר על זה בדיוק בגלל שהיא זו שתתקלו בה ממש בהתחלה), למשל, רואה אותנו מחפשים מפתח החבוי באחד הפחים הריקים נשאר על עגלה. כדי להבין היכן נמצא המפתח, עלינו לתפוס את הפחיות אחת אחת ולנער אותן, ואז להפוך את זו שבה נמצא החפץ ולאסוף אותו.

הרפתקה לא טיפוסית

דיברנו על "פאזלים", במרכאות, כי מנקודת מבט זו Shattered Memories מציגה את עצמה למעשה כהרפתקה לא טיפוסית, שבה אתה מתקשר עם הסביבה אבל אין חידות לפתור. האם יש דלת סגורה? ובכן, המפתח תמיד בקרבת מקום. כוונת המפתחים היא בבירור להמשיך בקו של "ריאליזם", כמו גם לחסוך מהשחקן חקירה מקולקלת בחזרה לאחור היכן שרכיב "השוטט ללא מטרה" כבר קיים וככל הנראה תהיה אחת המגבלות העיקריות של כותר השיא.

המשחק משדר אווירה מכל נקבובית, אין ספק בכך, אבל מתרוצץ בתרחישים גדולים מאוד ללא כיוון מדויק, יתר על כן, מודע לכך שלא יהיה מעט אקשן חבוי מעבר לפינה כדי להחיות דברים, לפעמים זה יכול להיות משעמם . עם זאת, מדובר ברובם בפגמים נסלחים לאור עבודת הבימוי יוצאת הדופן, המספרת את סיפורו של הארי מייסון בשילוב מבלבל בכוונה של קטעים חיים, פלאשבקים וחזיונות "אלטרנטיביים", כביכול, בהם אנו מוצאים את עצמנו יושבים אצל פסיכותרפיסט. לעבוד על הזיכרונות והרגשות שלנו. כאשר מתחילים, המשחק מזהיר אותנו שהחוויה תשתנה על סמך הפרופיל הפסיכולוגי שלנו, ובדיוק כך מציבים את הרצפים עם הרופא, שישאל אותנו שאלות שתשובותיהן ישפיעו על המראה והתפקיד של המקומות ודמויות במהלך ההרפתקה. הסוכנת סיביל, שאוהדי סיילנט היל בוודאי זוכרים, יכולה להציג את עצמה כנערה נורמלית או כשוטרת חזה שאוהבת מחשוף בהתאם למה שאנחנו מצהירים. הסיפור כולו מציג אפוא גורם "יכולת לשחק מחדש" שאין לזלזל בו, שדוחף אותנו להתחיל את המשחק מחדש לאחר סיומו כדי לראות את אירועי הגיבור מזווית אחרת, מועשרת מהמודעות לאיך הדברים באמת.

גרסאות ה-PS2 וה-PSP

Silent Hill: Shattered Memoriesהוא זמין לא רק עבור Nintendo Wii, אלא גם עבור PlayStation 2 ו-PSP. שלוש הגרסאות נראות זהות מבחינת העלילה והמבנה, אך ברור שבקונסולות סוני האינטראקציה עם התרחיש והשליטה בלפיד מתרחשת באמצעות שימוש במקלות אנלוגיים. ההפחתה הניידת מתגלה כמעולה מבחינה טכנית ומנסה להסתיר את הפשטות הבלתי נמנעת של הדגמים המצולעים בצורה הטובה ביותר, תוך שהיא מתנהגת היטב עם טקסטורות (שידוע לשמצה אחת מנקודות התורפה של ה-PSP). הגרפיקה של המשחק ב-PS2 נראית פחות מפורטת מאלה שרואים ב-Wii, למרבה הצער, ובכלל יש חוסר בפיזיות המאפיינת את החוויה בקונסולת נינטנדו בזכות הבקרים עם זיהוי תנועה, במיוחד בזמן "סיוטים".
הצבעה: 8.2

החשיבות של טלפון סלולרי עם GPS

אחד הממצאים המעניינים ביותר בSilent Hill: Shattered Memoriesזו הנוכחות של טלפון נייד שהארי משתמש בו לא רק כדי לקבל הודעות טקסט והודעות קוליות (לעיתים קרובות מגיעות מאנשים שנפטרו...), אלא גם כדי לצלם תמונות ובעיקר כדי לצפות במפה של העיר באמצעות GPS . Silent Hill הוא מקום אפל, שבו התרחשו הרבה פרקים נוראים ומגעילים, ולעתים קרובות גיבור המשחק מוצא את עצמו עד לא מעוניין להם. מצלמת הטלפון, במצבים כאלה, יכולה לתפוס את התמונה של מה שנראה במבט ראשון כצללים פשוטים, אבל שבמציאות הם רוחות חסרות מנוח, שנותרו להשגיח על שרידי התמותה שלהם ומחכים שמישהו יגלה מה קרה להם. מתוך ה"תגליות" הללו עולות עדויות ורמזים המשמשים חלקי פאזל, לסיפור שבהתחלה נראה ממש קשה להרכיב, אבל בסופו של דבר לוקח כשש שעות להשלמתו. אחרי Silent Hill: Origins, לפיכך, Climax מאשרת את העדפתו להרפתקאות קצרות. הייצוג של המפה באמצעות מערכת ה-GPS נראה מציאותי כל עוד הוא מוצג בצג הטלפון הנייד, גם אם כדי להתמצא בצורה הטובה ביותר אתה צריך לגשת לתצוגת המסך המלא. במקרה זה ניתן גם "לרשום הערות" ולצייר שלטים לציון מקומות או דרכים. בדומה ללפיד, הטלפון הנייד מזוהה עם ה-Wii-mote וצריך להשתמש ב-d-pad כדי לעבור בין התפריטים שלו, הכוללים אפשרות לשמור את המשחק.

נעבור לדיון טכני גרידא, יש לומר כי אנו עומדים בפני מוצר מוגמר היטב, אשר במיוחד מתהדר בדגמים מצולעים עשויים היטב ודי מפורטים. איכות האנימציות טובה, גם לגבי היצורים שאנחנו צריכים לברוח מהם בזמן סיוטים; רק חבל שבמקרה הזה ה"בסטייה" קטנה במיוחד בהשוואה לפרקים ה"סטנדרטיים" של Silent Hill. ה"ערפל" המפורסם שאפיין את הפרק המקורי הראשון ב-PSone (ושבעצם היה יותר תכסיס למנוע מהקונסולה להציג את הנוף מעבר למרחק מסוים) הוחלף בשילוב משכנע באמת של חושך ושלג, המסוגל נותן להרפתקה את האווירה הנכונה. מערכת התאורה עובדת טוב מאוד, תנועת הפנס זורמת וצריך מעט מאוד כדי להכיר את הפקדים. חבל רק על קצב הפריימים שסובל מנפילות תכופות שאולי ניתן היה לתקן עם עבודת אופטימיזציה זהירה יותר במנוע הגרפי. הבימוי של הסצנות, כאמור, יוצא דופן ומשתלב בליווי מוזיקלי בעל יופי נדיר, בחתימת אקירה ימאוקה. גם המילה המדוברת מצוינת, שבגרסה המקומית כתובית באיטלקית. כמובן שהדיבוב בשפה שלנו היה טוב יותר, אבל צריך להיות מרוצים ממנו...

מסקנות

Shattered Memories הוא באמת פרשנות מחודשת של Silent Hill. אנחנו עדיין לא יודעים אם זו התחלה חדשה, דרך שתמשיך ללכת אחריה (אולי אפילו בקונסולות HD) או פרק ניסיוני כמו שהוא מבודד, העובדה היא שהמוצר ארוז במיומנות וכישרון על ידי Climax מציע לנו חוויה ייחודית מבחינת אווירה, מעורבות ואיכות נרטיבית. המשחק באמת מלא ברעיונות, פתרונות מרתקים וחדשניים, ומציג את עצמו כהרפתקה אפלה ומשכנעת ולא כאימת הישרדות מסורתית, בהתחשב בכך שהגיבור מוצא את עצמו בורח מהסיוט מספר פעמים, אך מבחינה ריאלית אינו מסוגל לעצור ולהילחם בו. . השימוש ב-Wii-mote נראה אינטליגנטי ומדויק בכל הנוגע לשלבי החקירה והאינטראקציה עם הסביבה, אך במהלך הרצפים התזזיתיים יותר, זיהוי התנועה אינו מצטיין ומראה אפשרות של מעט יותר מדי התלבטויות, למרבה המזל ניתן להכיל על ידי מדידת המחוות היטב. כותרת בוגרת ובמובנים רבים "אלטרנטיבית", בסופו של דבר; אולי מקולקל על ידי משך זמן מוגבל אבל בהחלט ראוי לתשומת לב רבה.