אם לפני עשר שנים, כשעזבתם את הקולנוע המציג את איירון מן, הייתם אומרים לנו שבשנת 2018 נראה סרט שבו יותר מעשרים גיבורי על של מארוול מתאספים כדי להתמודד עם איום בין-גלקטי, כנראה שהיינו צוחקים לכם בפרצוף. אולי היינו עושים את זה אפילו שנתיים מאוחר יותר, כי הסצנה ההיא באמצע הקרדיטים של איירון מן 2, שבה ניק פיורי מזכיר את פרויקט הנוקמים בפעם הראשונה, גרמה לנו לחייך ולהניד בראשנו. אַף עַל פִּי כֵןהנה אנחנו, ב-2018, מדברים על הנוקמים: מלחמת האינסוף, הסרט התשע עשר של מארוול ודיסניהמרכיב את הפסיפס יוצא הדופן שהוא היקום הקולנועי של מארוול.
יוצא דופן לא כל כך בגלל האיכות שלו - כי כולנו יודעים שהיו עליות ומורדות - אלא בגלל הגודל, העלויות וההצלחה בקופות: המפיק קווין פייג' הרכיב לאט לאט פיגום שהצליח להתרחב עוד ועוד, לכבוש את הפנורמה הקולנועית, ואפילו מרכך אותה מעט, אם יורשה לנו לומר. בעוד התחרות המכובדת מנסה במסורבל את אותה דרך ורבים - רבים מדי - מתחילים לדפדף בקומיקס אמריקאי בחיפוש אחר רעיונות ליצירת כמה סרטים,האחים ג'ו ואנתוני רוסו, במאים של קפטן אמריקה: חייל החורף וקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, מנסים לקלוע להיט עם סרט של כמעט שלוש שעותבהחזרה לצלבי הקומיקס שרבים מאיתנו גדלנו עליהם. נכנסנו לחדר עם השאלה המתבקשת מכולם: האם הם הצליחו?
תחילת הסוף
למעלה מחמישים שנה של ספרות קומיקס לימדה אותנו שגיבור מוגדר על ידי האויבים שהוא מתמודד איתו והאמינו לנו כשאנחנו אומרים לכם שתאנוס הוא האויב החזק מכולם. עד עכשיו ראינו אותו בחלוף - רק הצצה לסוף של הנוקמים, קצת יותר קרוב בשומרי הגלקסיה - אבל הוא היה הכוח המניע של היקום הקולנועי של מארוול, הסיבה שבגללה נוצרו הנוקמים, הבובנאי מאחורי הסצנות שהכל מוביל אליהן בחזרה.Avengers: Infinity War לא מסתיר את זה ונותן לת'אנוס את המקום המגיע לו, מה שהופך אותו כמעט לגיבור הסרט.ובכל פעם שתאנוס לוקח את המגרש, אין כמעט תקווה. הטיטאן חזק מדי. לא רק זה: יש לו גם כריזמה עצומה, כי הוא לא הנבל החד פעמי הרגיל שהיקום הקולנועי של מארוול הרגיל אותנו אליו, במיוחד אם נוציא מהכלל את לוקי שהוא לא כל כך רע בכל זאת, ומכיוון שג'וש ברולין מגלם אותו בצורה מופתית. ובגלל שמתחת, המניעים של תאנוס, אלה שדוחפים אותו לחפשפניני האינסוף, אפילו לא צריך לזרוק אותם.ת'אנוס לא רוצה לכבוש את היקום: הוא רוצה לצמצם אותו בחצי. כאילו תרתי משמע.אין מספיק משאבים לכולם, ולכן אנו מצמצמים את הצרכנים. לא אכפת לו מלהיות אחראי, וזה הופך אותו למסוכן עוד יותר, כי הוא מוכן לעשות הכל כדי להצליח בהתחייבותו.
החיפוש אחר ת'אנוס הוא החוט המשותף המרכיב פסיפס שהחל לפני עשר שנים וגדל מסרט לסרט, מעלילת משנה לעלילה. שתי אבני החן על פני כדור הארץ - אחת במצח של ויז'ן, השנייה בעין של אגמוטו סביב צווארו של דוקטור סטריינג' - מפגישות כמה גיבורים, ואז מחלקים אותם שוב, ואותו דבר קורה עם אלה שבחלל, והופך את מלחמת האינסוף לקרוסלה של מיקרו. -סיפורים וזוגיות אקסטרווגנטית. זה אומר שאלה שלא עקבו היטב אחרי התפתחות היקום הקולנועי של מארוול או בכלל יחמיצו הרבה מהכיף- לחבר את כל הנקודות, לתפוס את כל הציטוטים - אבל מלחמת האינסוף מצליחה לספר סיפור קוהרנטי ומובן, מתנער מהצורך לסכם את מקורותיו של גיבור זה או אחר, מכביד על העלילה שלא לצורך: מלחמת האינסוף הוא סרט שמודע אליו את עצמו ואת עשר שנות הסיפורים המרכיבים אותו.הסצנות הראשוניות קצת מרתיעה כי האירועים עוקבים זה אחר זה בחיפזון וזה כמעט מרגיש כמו לקרוא את העמודים הראשונים של אחד מאותם קרוסאוברים מוזרים שמארוול מפרסמת לפחות כמה פעמים בשנה.כי בסופו של דבר Infinity War רוצה להיות בדיוק זה, בגרסה הקולנועית, ובאופן מדהים זה לא מתפרק רגע לפני הגמר הגדול אלא להפך, זוכה לקונקרטיות בכל דקה שעוברת.
האחים רוסו מבצעים אז קסם ראוי למכשף העליון ומצליחים לנהל יותר מעשרים דמויות מבלי לאבד אותן בדרך, בלי נפילות בקצב, יחד עם אלן סילבסטרי המצוין תמיד שמלחין את המוזיקה ומחזק כל סצנה, כולל קרבות , ביטחון עצמי ורגעים אירוניים שלעולם אינם מתנגשים, ומבהירים דייקנות את הרצפים המתוחים ביותר.כל דמות נאמנה לאופן שבו אופיינו בסרטים הקודמים,מטרה מדהימה שהושגה אם ניקח בחשבון את שלל הבמאים והתסריטאים שעברו ביקום הקולנועי של מארוול, אבל הקרדיט מגיע גם לשחקנים בתחום: צוות כוכבים ששוב מדגיש במחויבותו מקרה ייחודי לחלוטין עד כה בנוף הקולנועי. חלק עלילות המשנה עובדות טוב יותר מאחרות, יש לומר, אבל הקצב המהיר לוקח את הצופים ביד ומחזיק אותו חזק ברכבת הרים שמפחידה קצת, קצת נרגעת, קצת מבדרת:בסוף אתה קצת מותש משלוש שעות של רכבת הרים רגשית, אבל אתה מיד רוצה לעשות רכיבה שנייהלתפוס עוד כמה פרטים ולנסות להבין איך מארוול ודיסני קיבלו כמה החלטות חזקות, מאוד חזקות, מאוד אמיצות, שיגרמו לדיון רב בחודשים הקרובים.
הנוקמים: מלחמת האינסוף הוא סרט ייחודי במיוחד לאופן שבו הוא קובע מסקנה שאינה מסקנה, בהתחשב שבשביל זה נצטרך לחכות עד 2019 והנוקמים הבאים, שצולמו זה לצד זה, אבל עדיין בלי כותרת משנה, שבה ייסגר שלב חשוב עבור היקום הקולנועי של מארוול, וכנראה יפתח את הדלתות לדור חדש של גיבורים קולנועיים. בינתייםהמאמץ האחרון של האחים רוסו העלה את רף הקולנועואפילו הסרט הבא של מארוול/דיסני, Ant-Man and the Wasp שייצא ביולי, יצטרך להתמודד עם תוצאה של פרויקט שהפך עשר שנות עבודה ותקציב של ארבע מאות מיליון דולר לשלוש שעות של טהור מחזה ובידור.
מסקנות
Avengers: Infinity War הוא קרוסאובר שבו שום דבר לא נשאר למקרה וכל חלק נופל למקומו בצורה מושלמת, סרט בלתי צפוי ואמיץ שמשחרר צילומים נכונים עוצמתיים וגורם לך לחייך רגע אחר כך, אבל רק בגלל שאתה צריך לנשום לפני אגרוף נוסף. האחים רוסו הצליחו בהתחייבות טיטאנית שרק מעטים הימרו עליה, ובמקביל התוו את אחד הנבלים הכי משכנעים שהופיעו אי פעם על המסך הגדול. פיקוח מיקרוסקופי הספיק כדי לדפוק הכל, ובמקום זאת מלחמת האינסוף הפכה ל-The Empire Strikes Back של הקומיקס: הנוקמים הבאים יצטרכו לעבוד קשה כדי לא להפוך רק לשובו של הג'דיי.
