עלון הניצחון

סוף סוף הגענו לסוף המצעד שיישר משטוקהולם, מ-DICE, הביא אותנו לביקורת של Battlefield 1. היום יפוג האמברגו האחרון ולכן נוכל לתת לכם את חוות דעתנו הסופית על המשחק, גם לכתוב על הסינגל קמפיין שחקנים, שרבים מכם יוכלו לטעום (יחד עם חלק קטן מהמשחק המולטיפלייר) הודות למנוי EA Access שלכם. אז בואו נסכם את המשחק:לעת עתה רק נגיד שהמפתחים השבדים שוב פגעו במטרה, שיפרו את מה שהם עשו ב-Star Wars: Battlefront וב-Battlefield 4.לפני שנתחיל לדבר על הקמפיין, החלק האחרון שחסר בסיקור שלנו, בואו נוציא כמה מילים על מרובה משתתפים, לכל אלה שלא קראו את המאמרים הקודמים שלנו, זהשפורסם לפני חמישה ימים התמקד בעיקר במצב התפעול החדשושל אתמול, שבו חקרנו ביסודיות את כל הרכיב מרובה משתתפים.

הנה סוף סוף הסקירה של Battlefield 1: DICE ניצח במלחמת העולם הראשונה!

מרובה משתתפים בקצרה

השאלה שרבים שואלים היא: "איזו השפעה תהיה לתפאורה של מלחמת העולם הראשונה על המשחקיות הטיפוסית של הסדרה?" השפעה מיטיבה ללא ספק: הכותרת היא מאה אחוז Battlefield, רובים ומטוסי עץ לא עיוותו כלל את המכניקה הקלאסית של הסדרה. עם זאת, אנו יכולים לומר ש-DICE בחרה לעשות הכל קצת יותר מיידי; הבליסטיקה הופלה, הקצב מהיר: אין קשר למלחמת העמדה, בקיצור. חובבים ותיקים עשויים לעקם מעט את האף, אבל אין ספק שההגדרה הפחות בלתי מתפשרת הזו עובדת מצוין.

נעשתה עבודה רבה כדי לייעל ולהפוך את התקדמות השחקן להרבה יותר מובנת.כלי הנשק אולי נראים מעטים אם משווים אותם למספר הקנוני של היורים עם סביבה מודרנית, אבל לכולם יש לפחות כמה גרסאות שמשנות באופן דרסטי את השימוש שלהם, למלוא היתרון של ההתמחות של התפקיד וסגנון המשחק שלו. אותו דבר לגבי השיעורים, כולל אלה הנוגעים לרכבים והעילתיים: המפתחים עיצבו אותם במטרה לכבד את המשימות, לשחק ביחד, בקיצור. לזאבים בודדים יהיה תקופה קשה ללא תמיכת הצוות שלהם.מעל לכל, בולט עיצוב המפואר המפואר של המפות. יש "רק" תשעה, אבל הם לרוב עצומים, מגוונים, אף פעם לא בנאליים ושטוחים; לגלות כל גיא בודד, כל אחת מהדרכים הרבות להגיע לאזורים החמים, היא באמת חוויה יפה. מזכירים שניים: מונטה גראפה, כנראה היפה ביותר בחבילה, שבה קל להרגיש סחרחורת הודות להפרש הגובה בין קרקעית העמק לנקודות הגבוהות ביותר ל"טיפוס" ויער ארגון, שופע ומפותל, מבוך כמעט קלסטרופובי, שמתגמד במורכבותו של יער אנדור שנראה ב-Battlefront. ואז יש את ההרס הסביבתי הרחב, שאף פעם לא יעיל כל כך מאז ימי Bad Company, ומזג האוויר הדינמי שיכול באמת לשנות את התוצאה של קרב. אם כבר מדברים על מצבי משחק, Operations היא תוספת ממש נחמדה, ויותר מה-Conquest או Rush המהמם, באמת מצליחה להעביר את תחושת החזית המתקדמת וכיבוש השטח. Domination ו-Team Deathmatch לא מוסיפים שום דבר חדש, מה ש-War Pigeons עושה במקום זאת, מעין Capture the Flag מחודש. אולם למרבה הצער נותרו כמה בעיות קטנות במאזן הנשק, עם זמן הרג שקשה להטמיע שיכול להוליד מצבים לא נעימים, מבלי לשכוח את ההיטבוקס שלא תמיד מושלמים במאה אחוז. שום דבר הרסני כמובן, אבל אי אפשר שלא להבחין בבעיות הקריטיות הללו בקרב. בקיצור, אנחנו מחכים לתיקון מתקן.

סיפורי מלחמה

לאחר שסיימנו את הדיון הרב-משתתפים, הגיע הזמן להבין אם החבר'ה השוודים באמת יצרו משהו שגורם לנו לשכוח את הפנטזיה הפוליטית הפרועה של Battlefield 3 ו-4. התשובה היא ללא ספק כן.קמפיין שאינו חף מפגמים, שיהיה ברור, אך ניתן לשחק בו בהנאה ובעיקר לא משעמם, לא מציע משימות בינוניות או פשוט לא מוצלחות במיוחד.DICE רוצה לספר את הזוועות של מלחמת העולם הראשונה, והיא עושה זאת באמצעות מספר דמויות, מספר שחקנים בכמה מהחזיתות המרכזיות, מסנן הכל באמצעות ידידות אחים ואחווה של החיילים, בין רוח של הרפתקאות, צמיחה אישית ו התפכחות פעם אחת בשדה הקרב. הנרטיב, שתמיד היה הצלב והתענוג של הסדרה בגרסת השחקן היחיד, מצא כאן איזון טוב בין מרהיב (היפר) לבין הצגת הסיפורים האישיים של הדמויות הבודדות.

המשימה הראשונה והמיוחדת, Steel Storm, היא למופת במובן הזה. אנו עוברים מחייל אחד לאחר שנהרג פעם, מקרי מוות ב"תסריט" שבו אנו יודעים למי התחזות, עם שם, שם משפחה, תאריך לידה ומוות, אחד מהלוחמים הרבים שמסרו את נפשם במאבק נגד מעצמות המרכז . סערת הפלדה היא אפוא הומאז' אמיתי לגברים שאיבדו את חייהם במלחמה הגדולה, קצת יותר מעשר דקות למשימה קטנה שיש לה את הכשרון לטבול אותנו ביעילות באקלים המלחמה, בתוך הבוץ והבוץ. אכזריות של לחימה. אבל אז אנחנו עוזבים את החזית המערבית ומתחילים ב"סיור העולמי" הרגיל, מהאלפים האיטלקיים למדבר הערבי, עוברים בשמי גבעות צרפת עד לנחיתה הכושלת של גליפולי. הכל לפי הסדר שאנחנו רוצים.לאחר שאיבדו אפוא את הקשרים של הסיפור הבודד, התסריטאים הצליחו להעלות סיפורי מלחמה "קטנים" מגוונים בהחלט, אף פעם לא רפידות בנאליות ביד, אלא גם קצרות למדי, שלמעשה ניתן להשלים תוך כחמש שעות ברמה רגילה.משך הזמן לא מלהיב, כמובן, אבל הסיפורים האלה גורמים לנו להתלהב מהגיבורים, ולמרות היותם "קנוניים" בהתפתחותם, בלי ממש לעצור את הנשימה או רגעים בלתי נשכחים במיוחד, הם למעשה משעשעים. הם לא יישארו בלתי נשכחים כמו השלבים האייקוניים ביותר של משחקי Call of Duty ה"היסטוריים" המתרחשים במלחמת העולם השנייה, אבל לשחק בהם הוא תענוג אמיתי, גם הודות להיבט ויזואלי עוצר נשימה שבו מנוע Frostbite מגזים ללא חשש לסנוור אותנו באפקטים מיוחדים. למעשה, לכולם יש ייחוד, הם אינם קשורים לטיפולוגיה שלהם: למשל, גם בסיפור "האווירי" וגם ב"טנק" יש קטעים ברגל. אבל מעל הכל, תוך כמה רגעים Battlefield 1 נוטש את הרוח ה"קציארונית" יותר, כדי להציע שלבים עם ייעוד התגנב, ואז מרחיב את המכניקה הזו לארגז החול הענק (אף פעם לא הגדרה הולמת יותר) החופשי לחלוטין מהמדבר הערבי או במרוץ הבודד לכיוון מבצר גליפולי.במובן זה, ההיסטוריה האיטלקית היא ה"קלאסית" ביותר, אבל היא עדיין מהנה ואפית ללא ספק כמו שלא היה מעולם, למרות נוכחותם של מעין מילת קדחת קטלנית.לכן קצת חבל שהבינה המלאכותית היא בסיסית בהחלט, מראה מגבלות בשלבי מחקר האיומים ולעתים קרובות נשארת תקועה בשטח פתוח. זה לא הורס לגמרי את חווית המשחק, אבל קל מדי לנצל את החסרונות שלו לפעמים. ובהתחשב בכך שמעודדים התגנבות, זה באמת נושא קריטי שאנחנו חייבים להתמודד איתו. בקיצור, לשחק קשה.

הצד היפה של המלחמה

כתבנו את זה מספר פעמים במהלך הנסיעה הארוכה הזו שהובילה אותנו לביקורת ואנחנו חוזרים על זה בהנאה עכשיו:Battlefield 1 הוא מחזה אמיתי, בין אם שיחק על מחשב Master Race או על קונסולה.אם מניחים לרגע בצד את הערך המוסף שמעניק ההרס הסביבתי המלא והעשיר (והשפעות החלקיקים והנפח הנלווים), מה שמרשים הוא השחזור הסביבתי האמין, וכל מערכת התאורה והשבירה של המשטחים. ראה את השמש מהדהדת על שלוליות או חלקי מתכת של כלי נשק, תתעוור ברגע שאתה יוצא מבניין. אבל מעל הכל, תהנו מהטיסה מעל שמי לונדון, כשקרני השמש מסתננות דרך העננים העבים, לתמונה ויזואלית עוצרת נשימה, כמעט רומנטית. וכרגיל אנחנו לא יכולים שלא לשיר את שבחי גזרת האודיו: Battlefields הם הפרדיגמה של כל יריות מגוף ראשון, וזה לא יוצא מן הכלל.לכלי הנשק יש צלילים אמיתיים, אמיתיים, שונים מאוד זה מזה; אפשר כמעט לשמוע לא רק את הפיצוץ אלא גם את הרעשים המתכתיים בעת טעינתו.ממש מרתק, בקיצור. הדיבוב האיטלקי טוב, ללא שיאי משחק מיוחדים, והמוזיקה טובה, מעוררת או מרתקת לפי הצורך.

מסקנות

הקפיצה מאה שנים אחורה השתלמה. Battlefield 1 הוא ככל הנראה מוצר ה-DICE הטוב ביותר בהיסטוריה האחרונה שלו, עם מרובה משתתפים שממש מתפוצץ הודות להגדרה שלו, שבו שיעורים, כלי נשק והרס משפרים את משחק הצוות תוך כיבוד תפקידים. המפות הן ספינת הדגל של ההפקה, כמו רכיב טכני מהמם. הערות שליליות? לפעמים נשארות בעיות עם היטבוקס ו-time to kill, בעוד שהקמפיין הקצר הוא צעד טוב קדימה לעומת הקמפיין הכושל של הפרק הרביעי, מהנה, ללא פספוסים ועם ייעוד "התגנבות", אבל זה בהחלט לא משהו בלתי נשכח. אם ניקח אז בחשבון גם בעיות של בינה מלאכותית, נגיע לתמונה טובה עבור החלק של שחקן יחיד, אבל לא מצוינת.