מינוי שמיני לשרלוק הולמס

המרכיב הנרטיבי שמהווה את הרקע למקרים של בת השטן לא שכנע אותנו

חקירות ועוד

בסרט ההיכרות אנו פוגשים את שרלוק הולמס בורח בסקרנות אל היער. מישהו צד אותו, אנחנו מצליחים לשמוע שריקה מטרידה לפני שאנחנו מביטים בקנה של רובה ובכדור שנורה לעבר הגיבור. מבלי לתת לנו שום דרך לדעת אם ההפיכה תצליח, האירועים מתגלגלים לאחור 48 שעות, ומובילים אותנו למקום שבו הכל התחיל. האם אנחנו רק מתמודדים עם עוד מקרה מסובך לפענוח, או שיש בו עוד? השאלה עולה באופן ספונטני, בעוד המשימה הראשונה מובילה אותנו בחיפוש אחר איש משפחה שנעלם באוויר לאחר שקיבל "עבודה מיוחדת" חמקמקה.ברור שמרכיב החקירה נשאר חלק עיקרי במשחק. עם זאת, כרקע לפעילויות אלו יש הקשר רחב ומקושר יותר, הכולל את קטלין, בתו המאומצת של הולמס, ושכנה חדשה אקסצנטרית ומסתורית, שתעניק לחוקר המבריק שלנו דאגות רבות.הודות לרצף האירועים, אנו מעודדים להמשיך הלאה, להתמודד עם מקרים חדשים, עד שנבין אילו תפניות יקבל הסיפור לנוכח האפילוג. הבעיה האמיתית מיוצגת דווקא באיכות הסוף עצמו, שאינה עושה צדק כלל לא עם הציפיות הניזונות לכל קשת ההרפתקה, או עם האיכות הסיפורית של המקרים הבודדים שיש לפתור. אנחנו בכלל לא משוכנעים שהבחירה של Frogwares התבררה כנכונה והטעם המר שנשאר בפה, לאחר שהמשחק נגמר, אופייני להזדמנויות מבוזבזות. על פי אינדיקציות המפתחים, למקרים עצמם היה צריך להיות רצף הגיוני, כך שישפיע איכשהו על האפילוג, ויעניק לו קוהרנטיות. במציאות כל זה לא קורה, השלבים האחרונים, בנוסף להיותם מבלבלים בלשון המעטה, חסרים את ההקשרים שהיתה נחוצה כדי להפוך את התסריט להגיוני ולעשות רושם שנוספו קצת באקראי במשק של משחק שכבר עמד בפני עצמו, בזכות הביצוע המעולה של החקירות.

אומנות הדדוקציה

מכניקת הניכוי שחייבת להוביל את השחקן לחשוב על התוצאות החלופיות האפשריות של כל מקרה שוכללה עוד יותר בהשוואה לעבר. הכוונה של Frogwares הייתה לצמצם בכוונה את מספר המצבים שאתה צריך להתמודד איתו, ובו בזמן להאריך את משך כל הרפתקה אישית.כך ניתן היה לתת משקל עוד יותר לבחירות, מה שעורר ספקות שונים אצל השחקן בעת ​​ההחלטה על מי יש לגנות את הדמות, או אולי לזכות אותה עקב בעיות של חוסר יציבות נפשית. קשת האלטרנטיבות, המואצלת שוב לצמתי המוח האפקטיביים, מהנה להנאה ומעודדת השלמת החוויה, גם הודות לנוכחות של חילופין אפקטיבי בין חקירות ופתרון חידות או חידות מסוגים שונים, המצוידת בדיסקרטית. רמת המורכבות ולרוב גם מאוד נבדלים זה מזה.לפי המסורת, האפילוג יכול להוביל לבחירה נכונה או להיפך לניכויים לא נכונים, אם כי זה לא מונע בשום אופן להגיע לחלק האחרון של הסיפור.בהשוואה ל-Crimes & Punishments, הוכנסה מערכת חדשה לזיהוי התכונות האופייניות של כל דמות, שנקראת Imagination Mode. הודות לחוש ההתבוננות החזק של הגיבור, ניתן כיום לבחור כמה פריטים המשמשים למסגר את הפרופיל המדויק של דמות ויכולים לנבוע מהלבוש, ההבעה או החפצים האחרים שמקיפים את הנחקר מיד. הודות למערכת זו עליך לבחור אפוא קומץ תצפיות חלופיות, שבאמצעותן ניתן להשלים את הפרופיל של כל פרט ולאחר מכן לעקוב אחריהם, בכל עת, בתוך המחברת שלך. במהלך הדיאלוגים עדיין ניתן לבחור בין ראיות ראיות נוספות על מנת לחשוף את הנחקרים ולגרום להם להודות שהם השמיטו פרטים מסוימים או אפילו שיקרו לבן שיחו. עם זאת, בעוד שבעבר היה צורך לחזור על רצפים אלו בהכרח, במקרה שהבחירה של שחקן התבררה כלא נכונה, במקרה זה הדיאלוג יתנהל בכל מקרה, ובכך תמנע השגת ראיות ראיות מסוימות. אותו מנגנון מופעל גם כאשר יש לשרטט את הפרופיל של דמות, וכתוצאה מכך הפרופיל הנגזר בהערות עלול להיות לא מדויק.

הישגי Xbox One

היעדים של שרלוק הולמס: בתו של השטן הם 25, כולם קשורים בקפדנות להשלמת המשימות.

מסתובב בלונדון

נשאר במטרה להציע מוצר קצת יותר אקלקטי ולהתרחק מהנישה שלו,Frogwares כללה כמה מכניקות מוכוונות פעולה בתוך "בת השטן", המאמצות ביכולות שונות הן את התפתחות המקרים והן את השלבים האחרונים של החקירות.כבר הייתה לנו הזדמנות להעריך את ההצללה בתפקידו של וויגינס, הילד שתומך בפעילות החקירה של הולמס על ידי ביצוע כמה משימות בעלות חשיבות בסיסית.

יש רק רצף אחד אבל התברר שהוא נרחב יותר ממה שחשבנו כשמסתכלים על קטעי המשחק. ההשפעה הכוללת על כלכלת המשחק נותרה זניחה, אך מכל שלבי ההפסקה היא היעילה ביותר בהתערבות חקירות. אי אפשר לומר את אותו הדבר על הסצנה כמו טובי הידידותי - הכלב של שרלוק הולמס - שלהפך נראתה משוערת וקצרת מועד מכדי להילקח בחשבון ברצינות. אפילו שלבי הפעולה, כמו הולמס עצמו, לא הצליחו לנצח אותנו. מסודרים תמיד בסוף כל תיק, הם מציעים פתרונות משחק שונים, למרבה הצער מאוחדים על ידי מערכת בקרה מעץ ובעיות יציבות גרפית תכופות. בהשוואה לפרק הקודם קלטנו שיפורים קלים בעלי אופי טכני, לפחות בכל הנוגע למראה הדמויות ולחיוניות הכרומטית של ההגדרות. גם כמה מהתכונות הפיזיות של הולמס שונו, בעוד ווטסון נראה שונה בתכלית בהשוואה לאופן שבו זכרנו אותו ב-Crimes & Punishments. גם המדובבים השתנו, למרות שהדיאלוגים עדיין באנגלית עם כתוביות באיטלקית. מנקודת מבט גרפית,Frogwares בחרה להסתמך שוב על Unreal Engine 3 הארכאי, והציגה כמה חידושים ספורדיים כגון Physically Based Rendering לניהול אפקטי אור וצל.התוצאה היא בהחלט לא נס, במיוחד כשזה מגיע להערכת השלבים החדשים של המשחק ברגל ברחובות לונדון; החקירה נותרה מוגבלת מאוד, אפשר להחליט להסתובב בקטעים אלה של התרחיש או לחילופין להשתמש בתנועה המהירה המסורתית. כמות הקריעה המוגזמת וזמני הטעינה הבלתי פוסקים שפוגעים בחלקים הללו מעידים על חוסר היכולת של Frogwares לנהל דינמיקה אינטראקטיבית שחורגת מפתרון חידות והשלמת חקירות, וחבל באמת.

מסקנות

שרלוק הולמס: בתו של השטן היא הזדמנות שהוחמצה חלקית. חלקי התחקיר המצוינים, אפילו יותר מורכבים ומעמיקים מבעבר, אינם מוצאים התאמה במרכיבי הנרטיב החדשים ובמכניקת הפעולה שהוצגו מאפס. התוצאה הכוללת, המחולקת על פני 15 שעות המשחק הצפויות להשלים את החוויה, נותרת דיסקרטית ותו לא. לכן הרכישה מומלצת לחובבי הרפתקאות גרפיות כלליות ולכל החובבים שתמכו ביצירות של Frogwares מההתחלה ועד היום.