לא שיר אפי

UnEpic, להיט אינדי ספרדי ענק, מגיע לפלייסטיישן 4: הביקורת הלא אפית שלנו!

פתאום ד"ר זוידברג

במהלך סשן RPG עם חברים כמו רבים אחרים, דניאל, שגמע כמויות יפות של בירה, מרגיש צורך נורמלי מאוד ללכת ולבצע תפקיד גוף חשוב. בחדר האמבטיה, לעומת זאת, האור כבה לפתע. ברור, אלה החברים המצחיקים שמשחקים בדיחה; עם זאת, מתחיל להתמצא במגע, דניאל מבין שמשהו לא בסדר. נראה שהקירות אינם עשויים מקרמיקה חלקה, אך הם לחים, נקבוביים, מלוכלכים וקול צעדיו מהדהד כמעט כאילו הוא נמצא במעין מערה; למרבה המזל לילד יש מצית איתו, וברגע שהוא מדליק אותו, הוא מאשר זאת.

זה בהחלט לא הבית שבו הוא היה, אלא מערה אפלה שלמה עם עצמות אדם מפוזרות פה ושם, כמו הרפתקנים שפגשו גורל טרגי.כמה צעדים ורוח מאיימת מופיעה מול דניאל: במילים חזקות ומפחידות הוא מודיע לאיש שלנו שהוא יחזיק אותו כדי להרוג אותו, כי המשימה שלו היא להגן על המקום הזה מפני פולשים. וכאן מתחיל הצחוק העוצמתי הראשון, כי ההחזקה דווקא מצליחה, אבל דניאל, מכל הבחינות מבוגר צעיר בתקופתנו, כאילו אין לו נשמה, והרוח חסרת השם אך מכונה בחיבה זרה על ידי הגיבור, yes מוצא את עצמו לכוד בתוך גוף שאיתו הוא יכול רק לדבר.מתחיל דואט קומי שילווה אותנו לאורך כל UnEpic, וזה בהחלט אחד הדברים היפים במשחק לאינטליגנציה והשנינות של הכתיבה: זרה, ישות מיסטית של עולם הירואי, אבירי, אפל, ואכן אפי, מוצאת את עצמה מתווכחת, בניסיון להרוג אותו כדי להשתחרר, עם נער נהנתן, עצלן וחסר רגישות, שלאורך כל ההרפתקה במה שיתגלה כ את טירת הרנקון העצומה, הוא תמיד נשאר משוכנע שהוא נמצא בהזיה שהוא מסתדר עם כל הציניות של אלה שבין סרטים, משחקי וידאו, משחקי תפקידים ועוד. יש לו יותר ממספיק, הוא רגיל כעת לדימוי פנטזיה מימי הביניים à la Dungeons & Dragons, מבלי להרגיש באמת בסכנת חיים או מושקעת באחריות חשובה. ולומר שהרנקון מציבה בפנינו הרבה סכנות ואחריות: בהקשר אחר אורקים, גובלינים, נחשים ארסיים, מכשפים בעלי כוחות לאין שיעור ובוסים עצומים ומסוכנים יכולים להיות באמת מפחיד, אבל דניאל מתמודד עם הכל בחוסר אחריות שלא יכול שלא. לקבל צחוק חזק. כְּמוֹ,בין משחק וידאו או ציטוט מצחיק של קולנוע לבין הופעתה המטופשת לחלוטין של דמות טלוויזיה מפורסמת, הכתיבה - יותר מהעלילה עצמה, שהיא בעצם די בנאלית - היא אחת הנקודות החזקות של UnEpic.

Trofei פלייסטיישן 4

UnEpic מציגה את היופי של 58 גביעים, 48 ארד, 8 כסף, זהב יחיד והפלטינה הבלתי נמנעת. בניגוד למה שאפשר לצפות בהינתן הקומדיה המבריקה של כמה שלבים, הפעולות שיש לבצע כדי להתפאר עם חברי הרשת הן קלאסיות למדי: להתקדם ברמה, להרוג כמויות לא פרופורציונליות של אויבים, לפתור משימות ולהדליק את כל האורות של אזור כל הטירה.

והיה אור

אחת הנקודות החזקות, אבל בהחלט לא היחידה. המבנה המשחקי של UnEpic הוא מה שנקרא בדרך כלל "מטרואידבניה", כלומר, סמל לתחילתן של שתי סדרות, מטרואיד וקסלבניה בדיוק, אשר, הנעות על פי קנון פעולה/פלטפורמה דו-ממדית, עם זאת מספקות רק סביבה אחת גדולה כדי לחקור, כאשר אזורים רבים סגורים בתחילה ואשר הופכים נגישים רק לאחר רכישת כוח ו/או כלי מסוים, בדרך כלל ניתנים להשגה לאחר מנצח בוס "סוף רמה" גרוע אשר עם זאת, דווקא בשל המבנה שאומץ שאינו כולל את החלוקה הקלאסית לרמות, למעשה אינו בסוף הרמה.

על בסיס זה מושתל רכיב RPG חזק ומורכב: על ידי חיסול אויבים דניאל רוכש נקודות ניסיון ומעלה רמות, ועם כל רמה הוא יכול להחליט כיצד להשתמש בנקודות המיומנות שהושגו. כך ניתן ליצור לוחם חסר מעצורים, בוחר להתמחות בו רק באחת משבע קטגוריות הנשק הנוכחיות, אדון חזק של אומנויות האופל או דמות השולטת בהתקפות פיזיות ובקסם מבלי להצטיין בכלום, תוך התחשבות בכל זאת. שלכל נשק ולכל קסם יש את היתרונות והחסרונות שלו, ושיש אויבים עמידים במיוחד בפני סוג אחד של התקפה אך חלשים מאוד בפני אחר. הטירה מלאה ב-NPCs שמוכרים חפצים, כלי נשק וקסמים, או שיש להם חיפוש אמיתי להציע לנו, ובאופן כלליחלק ה-RPG, למרות שאנו מדברים למעשה על זוחל צינוק ולכן לא סוג משחק התפקידים המורכב ביותר שניתן להעלות על הדעת, הוא באמת בנוי היטב.לא ניתן לומר את אותו הדבר לגבי חלק האקשן הטהור, שאינו עומד בסטנדרט הדגמים שמהם הוא שואב השראה בעיקר בזכות מערכת בקרה פחות ממושלמת, או ליתר דיוק, שנראה שנועד במיוחד ליצור את אותם מצבים שבהם אין לא משנה כמה אתה מיומן, בכל מקרה תאבד כמה נקודות חיים. החוויה תמיד לפחות מהנה אבל זה משאיר טעם מר בפה לגלות ש,יותר מלדעת ללהטט עם הרפידה, מה שעושה את ההבדל הוא, למשל, היכולת לבצע טלפורט לנקודה שבה אתה חוסך ומשחזר אנרגיה ולחנות שבה אתה מצטייד בשיקויים מרפא, והיכולת לסבול הרבה, הרבה נסיגה לאחור, מבלי לפגוע בנוכחותן של ארבע רמות קושי שונות. בקיצור, בקרוב הדחיפה להתקדם תגיע בעיקר מהנאה מכמה מערכונים קומיים אחרים ומהרצון לחקור את האחוזה, שהיא באמת עצומה ומורכבת. דווקא הרעיון של חקר מודגש על ידי העובדה שבתחילה החדרים חשוכים מאוד, אך אנו יכולים להדליק את המנורות והמנורות השונות הקיימות, מה שגם עוזר לנו להתמצא על ידי הבחנה בין האזורים שכבר נחקרו לבין החדשים. לא כל כך האפלה הנוכחת בכל מקום היא הסיבה למאפיין לא נעים של הגרפיקה של UnEpic, כלומר הקריאה הגרועה שלה. זה נובע מהבחירה למסגר את הפעולה מרחוק, רחוק:אפילו על צג בגודל נדיב יהיו לך בעיות להבחין בין אויבים ואלמנטים קטנים יותר, בהקשר שהוא עשוי היטבושהזכיר לנו, יותר מכל בגלל האווירה שלו, כמה קלאסיקות נהדרות של עידן ה-8 ביט. הסאונד מאכזב יותר: המוזיקה קלאסית, שום דבר סנסציוני, ובהתחשב בגודל הטירה הם נוטים להתעייף, אבל בהחלט לא בלתי ניתן להאזנה. התמונה מסתיימת בלוקליזציה באיטלקית עם כמה שגיאות פה ושם, אבל בסך הכל נכונה ומהנה, האזהרה על נוכחות, על קונסולות, על מידה מסוימת של צנזורה על הטקסטים, על מחשבי PC די מלאים בקללות, ואפשרות ל-Cross-Play ו-Cross-Save בין PlayStation 4 ל-PlayStation Vita.

מסקנות

UnEpic עושה צחוק מכל החומר שברור שהכותב שלו אוהב ומכיר לעומק, אם זה נכון שהוא למעשה לבדו הרכיב משחק ענק ומובנה מאוד מבחינת משחק והצגה. עם זאת, UnEpic מיועדת גם, מסיבה זו, כמעט אך ורק לנשמות הדומות ל-Tellez de Meneses, גיימרים וחנונים בכלל עם גיל מסוים וקצת ניסיון מאחוריהם. למעשה, זה הקהל שיוכל להעריך עד תום את כל הבדיחות והציטוטים, אבל מעל הכל מבנה משחק שהצעירים יותר לא רגילים אליו, ומעבר לכך, לא נוצר בצורה מושלמת. אם אתם בין השחקנים הללו, שבי: גרסת סוני, והקונסולות האלה בכלל, נהנות בין היתר ממחיר נמוך יותר מאשר במחשב האישי ומהאפשרות, אם יש לך טלוויזיה גדולה, ליהנות טוב יותר מהגרפיקה הקטנטנה.