מכובד בכבוד

הוכרזה במקביל לשחרור הרשמי של הפרק השני, המהדורה הסופית של Dishonored נוצרה במטרה להציע גם לבעלי PlayStation 4 ו-Xbox One את ההזדמנות לחוות את ההרפתקה של Corvo Attano, השומרת האישית של מלכת האימפריה של איי, שהואשמו שלא בצדק בהריגת המונרך כדי לכסות על מה שהיה בכל המובנים הפיכה. לאחר שנמלט מהכלא הודות לעזרה של קבוצת נאמנים, קורבו רוצה לגלות את האמת על מי ארגן את הרצח ולהציל את הנסיכה אמילי, שנחטפה על ידי הקושרים והובלה למי יודע לאן. כדי להשלים את משימתו הוא יצטרך לתאם עם בני בריתו החדשים וללבוש את "מסכת המתנקש", המכסה את פניו כדי למנוע מאויבים להבין מי תוקף אותם. אמרנו, הכוונה של Bethesda הייתה בבירור לבנות בסיס שימנע מ-Dishonored 2 להגיע לשוק מבלי שמשתמשים רבים ידעו את מקורות הסיפור ואת ההשלכות הקשורות לגיבור-השותף החדש; אוּלָם,השיטה ששימשה ליצירת ה-Definitive Edition הייתה זו של הרימאסטרים העצלנים ביותר: העברה פשוטה של מהדורת משחק השנה למחשב., זה שיש לנונבדקלפני שנה אחת.

Dishonored: Definitive Edition הוא הרימאסטר העצל והלא אדיש של משחק שעדיין מהנה מאוד היום

בונוס e malus

Apparently Dishonored: Definitive Edition כוללת, בנוסף להרחבות, גם את כל ה-DLC שנשמר במקור להזמנה מוקדמת בקמעונאים שונים. המשמעות היא שבשלבים הראשונים של ההרפתקה נוכל להגיע לסדרה של שדרוגים שבסופו של דבר משנים את מאזן הקושי, ונותנים לנו אפשרות להפעיל מספר רב יותר של הטבות ולהגיע לרשותנו של נחמד. ביצת קן לבזבז על כלי נשק ושדרוגים. ההצעה שלנו היא להעמיד פנים ששום דבר לא קרה ולהימנע ממה שבסופו של דבר מתברר כקיצור דרך מצער בהשוואה להתקדמות שהגו המחברים, שהיא הרבה פחות מהירה ולכן מסוגלת לתת סיפוק גדול עוד יותר.

המתנקש האולטימטיבי

לקורבו יש לא רק כלי נשק קונבנציונליים, אלא גם כוחות על-טבעיים שניתנים לו על ידי ה"חיצוני" המסתורי, ישות שמתבטאת מיד לאחר הבריחה מהכלא ושמעניקה לגיבור סימן לשלוט ביכולות הללו., את כולם ניתן לשדרג באמצעות שימוש ברונים הפזורים בכל הרמות.

הרפרטואר של הדמות בסופו של דבר מורכב אפוא ממספר רב של חלופות, המשלבות את השימוש בחרב, אקדח וקשת עם הכוח לבצע טלפורטציה למרחקים קצרים, לדמיין את מיקומם של אויבים מאחורי חומות, להשתלט על בעלי חיים, להאט. זמן השבתה ושליטה במשבי רוח חזקים. התפאורה דומה מאוד לזו שבה נעשה שימוש בסדרת BioShock, גם אם במקרה זה, לפלסמידים כמעט לכולם היה ערך פוגעני, בעוד שבכותרת Arkane Studios הם מתאימים יותר לשלב החקירה ולמכניקת התגנבות. בכל מקרה, נותרה המוצקות של מערכת לחימה מחושבת היטב, המנהלת את הידיים הימנית והשמאלית של קורבו באמצעות ההדקים המתאימים, מקצה את הפארי לפגוש הימני, שתופעל ברגע המדויק של האויב מכה להתקפת נגד יעילה. מה שמפתיע גם הוא ערמומיותם של היריבים, שלא פעם מסתערים יותר מפעם אחת תוך כדי הנפת חרבות, אלא נוקטים ברובים ורימונים, או זורקים עלינו בקבוקי תבערה ומשתמשים בוויסקי על להבה כדי לירוק אש. התוצאה היא מידה לא מבוטלת של אתגר, מה שהופך את הגישה הישירה להרבה פחות נוחה ממה שאפשר לחשוב.

טוב או רע?

אם כבר מדברים על גישה,ב-Dishonored: Definitive Edition טובות המשחק הנמנעת מלכבול אותנו להתקדמות ליניארית ולמעשה מעודדת אותנו בכל משימה למצוא נתיבים ושיטות חלופיות עדיין ברורה.כדי לתת דוגמה טריוויאלית, המשימה הראשונה שלנו תהיה לרצוח כומר גדול מושחת, שגם מתכוון להרעיל את אחד השומרים הישרים הבודדים שנמצאים בקרב חיילי דנוול.

נוכל להגיע לחדריו על ידי בחירה בדרכים שונות, פעולה בשתיקה או מול הזקיפים השולטים על ההיקף, וברגע שנגיע ליעדנו נוכל להמשיך בשליפת החרב, קליעה בקשת. מרחוק או, בערמומיות, החלפת כוסות היין שהכומר הכין כדי לפגוע בקורבן הפוטנציאלי שלו. ואז ישנו מרכיב נוסף וחשוב הנוגע להתנהלות שלנו: אם נבחר ללכת בדרך "חצופה" ולרצוח מספר רב של אנשים, בסוף הסיפור מחכה לנו סוף אפל, ואילו במקום זאת על ידי המם את האויבים או בהימנעות מההתנגשות כולה נוכל לשאוף למסקנה טובה יותר, בסך הכל שלוש גרסאות עיקריות. עם זאת, אלו הן רק חלק מהאפשרויות הרבות שייפתחו לנגד עינינו במהלך קמפיין ארוך למדי, שיועשר עוד יותר בנוכחות ההרחבות The Brigmore Witches ו- The Dagger of Dunwall, בנוסף לאתגרי חבילת Dunwall City Trials , מה שיביא את משך המשחק הכולל בקלות מעל עשרים וחמש שעות.

הישגי Xbox One

בהתחשב בנוכחותם של ה-DLCs השונים, ישנם שמונים יעדים ב-Dishonored: Definitive Edition, בסך הכל של 1640 נקודות גיימר. חלקם מתקבלים פשוט על ידי המשך הסיפור וחיסול דמויות מסוימות, אך הישגים רבים מקושרים במקום זאת לגורם יכולת המשחק החוזרת ותלויים בהתנהלות שאנו בוחרים לנקוט במהלך ההרפתקה.

רימאסטר עצלן

בקיצור, מבחינת משחקיות, מבנה ונרטיב, Dishonored הוא עדיין צעד מעל הרבה הפקות אחרונות, ומהדורה סופיות זו ללא ספק מהווה הזדמנות מצוינת לשחזר את המשחק אם, מסיבה זו או אחרת, 'אחרת, פספסת את זה.

יחד עם זאת,אנו מתמודדים עם עבודה עצלנית ביותר בכל הנוגע למגזר הטכני, מתורגם מילה במילה מגרסת ה-PC אבל עם הבדל אחד חשוב: קצב הפריימים ננעל על שלושים פריימים לשנייה במקום שישים. האחרון הוא ביצועים שניתן להשיג גם בתצורות טווח בינוני/נמוך, כך שברור שהיה מעט מאוד מאמץ מצד המפתחים לדחוף מנוע ותיק ומבוסס כמו Unreal Engine 3 על החומרה מהדור החדש של הקונסולות. מבחינת הגדרה, ההבדלים לעומת מה שראינו בפלייסטיישן 3 ו-Xbox 360 ברורים, בין אם בשל הרזולוציה שהועלתה ל-1080p ובין אם בשל נוכחותם של טקסטורות חדות בבירור, אך המשחק טומן בחובו חסרונות שבולטים היום בפרט: השטיחות של המשטחים, תוצאה של אפקטים מאוד לא מתוחכמים, והשימוש באנימציות מעץ למדי, שנוצרו בשיטות מיושנות במידה רבה. בקיצור, אם ב-2012 האפיון האמנותי החזק הציל את המגזר הטכני של Dishonored, שלוש שנים מאוחר יותר קשה להצדיק זאת, במיוחד מנקודת המבט של רימאסטר שנעשה בצורה כזו.

מסקנות

גרסה בדוקה Xbox One

משלוח דיגיטלי חנות PlayStation, חנות Xbox

פרצו 39.99 €

בוויכוח הרחב שנסוב סביב הרימאסטרים ההולכים וגדלים, למרבה הצער לא ניתן למסגר את Dishonored: Definitive Edition כמוצר מוצלח מבחינה טכנית. נאלצים להתמודד עם מנוע ישן וגרפיקה שכבר אז לא היו נס, למעשה, המפתחים היו צריכים להשיג לפחות את שישים הפריימים לשנייה ולא להגביל את עצמם לעבודת רימאסטר עצלנית שכזו. זה חבל, אבל נותרה טובה של כותר שעדיין מציע משחק סולידי ומרתק, ללא אילוצים ועם היבטים רבים, יחד עם מבנה שעשיר עוד יותר בזכות הנוכחות של כל ה-DLCs שפורסמו עד כה. אז אם עדיין לא שיחקת ב-Dishonored, הגרסה הזו נשארת הטובה ביותר שזמינה בקונסולה.