ביקורת על Bayonetta 2

המסע הארוך שלנו עם בייונטה 2 עומד להסתיים: בשבועות האחרונים הקדשנו הרבה זמן לגיבור הראשי היפה, כבר כתבנו שני מאמרים והשלמנו את ההרפתקה המרכזית, נהנים מכל התוספות וממה שהמשחק ממשיך. הצעה לאחר אבן דרך זו. בפרק הזמן הזה התרגלנו גם לתספורת החדשה של ביונטה, עד כדי הערכה יותר מהמקור: הגיבורה לא איבדה פסיק של חושניותה, הסרקזם והרשעות שלה בשירות הטוב, עם חליפת לטקס המסוגלת לשנות ולזמן שדים, העקבים המסחררים והמכות מכל הסוגים שילוו את הקומבינות המרהיבות ביותר.

אבל מעבר לכל זה, המשחק והתכנים הם אלו שמשחקים את חלק הארי של משחק הפעולה המרהיב הזה. נינטנדו הצליחה בכך שתמכה במשחקי פלטינוםומשאירים חופן פירורים למפיקים אחרים שלעולם לא יראו את Bayonetta 2 בפלטפורמות שונות. הגיבורה שלו יכולה להיחשב כמקבילה הנשית של דנטה מ-Devil May Cry: היא מוגזמת פיזית ואתלטית, תמיד יש לה בדיחה מוכנה, מופיעה בקרבות ובמצבים הגובלים בסוריאליסטי. ולמעשה ברגע שהסיפור מתחיל, המשחק משליך לכם כאוס מוגזם בפנים: קרב בגן עדן מול המלאכים מלאי הפיצוצים שנקטע שוב ושוב על ידי יריבים גדולים יותר שממש מנפצים את התרחיש לרסיסים ובו אפשר הכירו את השליטה, מבלי לדאוג לגבי אנרגיה חיונית. לאחר התפרעות הצבעים הזו, באיונטה מוצאת את עצמה בפרולוג בזמן קניות בניו יורק עם אנזו הידועים (של מי ששיחקו את הפרק הראשון) אנזו, ז'אן ורודן: בשלב מסוים כמה ג'טים שהיו צריכים להיות שם למצעד יוצרים הכאוס ותוקפים את האוכלוסייה. אחרי שראינו את ביונטה ממש בועט במטוס כדי שלא יתנגש בבניין, מתחיל רצף ביניים שבמהלכו הכל קורה, ואשר גם הפיג את כל הספקות שהיו לנו מבחינת עיבוד וצנזורה: קללות מתבזבזות והגיבור קורץ ללא הרף. , מאפיין מוזר מאז הפרק הראשון.

Bayonetta חוזר ל-Wii U עם מכשיר אקסקלוסיבי מרהיב שנועד לקנא ברבים

הריקוד של ביונטה

המהות של קודמו נותרה על כנה, כולל רצפי ההפסקות הסוריאליסטיים הארוכים שכבר הוזכרו, שהוקלו על ידי רכיב ה-Quick Time הנלווה למען האמת: Bayonetta 2 מדבר גם על מלאכים ושדים, אור וחושך, בעוד שבני האדם מייצגים כאוס. רצונם החופשי של האחרונים היה מאז ומתמיד חרב פיפיות, אך גם דוגל באפשרות ליצור את הגורל שלו מבלי להיות כפוף לכללים שנכתבו על ידי אחרים, לרוב בדם. כדי להילחם באויבים, הגיבור מבצע נשיקה חושנית שפותחת את הפורטל אל המצרף, שבתוכו נראים היריבים ובני אדם יכולים לראות רק את השפעות ההרס הנובע מהעימותים.מערכת הלחימה אינה שונה מהפרק הקודם, אך אנו מרעננים אותה עבור העוקבים החדשים של כותר הפעולה של Platinum Games. ל-Bayonetta יש שני אקדחים תקועים בעקבים שניתן להשתמש בהם עם כפתור Y ב-GamePad ובסוף שילובים אחרים; עִם



השילובים כוללים רצפי מפתח שונים כפי שהייתם מצפים מהז'אנר, כולל אלו עם ה-ZL האנלוגי השמאלי התחתון, בעוד שניתן לבצע פירואטים עם האנלוגי השמאלי. השילובים המרהיבים ביותר מסתיימים תמיד במכת אגרוף או במכת עקב שנוצרת על ידי החליפה של הגיבור (שבינתיים נשאר חצי עירום), ומסיבה זו הם הקטלניים ביותר. על ידי מסירת תקליטורי ה-LP הזהב שנאספו לרודין בשערי הגיהנום, ניתן להשיג כלי נשק חדשים כמו חרבות רקשאסה, יעילים יותר מהקת האקדח עם האגרופים ומסוגלים לשחרר שילובים הרסניים, או שוטים, קשתות וקשתות. אחרים שלא נגלה לך כדי להשאיר אותך עם ההנאה הצרופה של גילוי. גיבור מערכת הלחימה, לעומת זאת, מיוצג על ידי ZR, הגב הימני התחתון, שמפעיל את ההתחמקות: אם מבוצע ברגע המדויק שבו האויב מבצע את ההתקפה, זה מאפשר לך להפעיל את מה שנקרא השבת הזמנית, מה שמאט את הפעולה לכמה רגעים, עם כל היתרונות של התיק. השימוש בו אינו טריוויאלי והוא גם מה שהפך את הפרק הראשון ליוצא דופן: לאחר שרכשתם היכרות מסוימת אפשר לגרום לגיבור הראשי ממש לרקוד מאויב אחד למשנהו, ברצף אינסופי של קומבינות מרהיבות והרסניות. לאחר מספר מסוים של כניסות, מתמלא סרגל מיוחד (Umbra's Apotheosis) שמפעיל את הכוח הפנימי של הגיבורה וגם כאן קורה כל הגיהנום על המסך בין הלהיטים של הגיבורה לאלו של יריביה. מרכיב מרכזי נוסף של הביונטה הוא המרהיב הקיצוני ורצף האירועים על המסך: בפרולוג לבדו היינו צריכים להילחם באויב רץ בזמן שהוא הרס את גשר ברוקלין, ואז רקדנו בטיסה בין מטוסים והריסות, כדי להגיע סוף סוף. להילחם בבוס אחר יחד עם ז'אן ולקרוע אותו לחתיכות עם הכוח הפנימי השטני ששחרר הגיבור הראשי. אשר אז פנה נגדה! מעין דרקון עם זנב שעטף גורד שחקים ושנלחמנו בו בטיסה בזכות הכנפיים של ביונטה, כשבין התקפות נגד למהלכים מיוחדים התרחיש נפל לרסיסים.כל פרק במשחק מחולק לפסוקים, שכל אחד מהם נותן דירוג ומספר מסוים של Halos על סמך הביצועים שלך- בדיוק כמו בפריקוול - שניתן לבלות בשערי הגיהנום עבור כישורים, כלי נשק, חפצים ואוצרות. ניתן לשחק במשחק לחלופין עם פקדי מגע לחוויה סתמית יותר; רמות הקושי נקראות apotheosis ויש שלוש, כאשר הרביעית נקראת infinite apotheosis, שאינה מאפשרת לך להפעיל את השבת הזמנית ונפתחת לאחר שסיימת את המשחק ברמה הגבוהה ביותר.

גם אם, כאמור, מערכת הלחימה כמעט זהה לקודמתה, יש כמה פיצ'רים חדשים הן מבחינת אירועים והן מבחינת הגדרות. האירועים סביב הביונטה גם לוקחים את הגיבורה לגיהנום כדי להציל את ז'אן, ולכן במהלך ששה עשר פרקי ההרפתקה ניתן יהיה להתמודד מול שדים אמיתיים, המשחררים גבישים כהים אשר בכל מקרה יש להם פונקציה זהה של הגדלת מספר הנאספים הילות. בקטעים שונים של המשחק, Bayonetta לא תהיה לבד במהלך הקרב, תצורה שמגבירה את המרהיבות ואת האפשרות לגשת לשילובים הרסניים עוד יותר (הסובלימציה על ידי מצב Double Apotheosis, אליו נחזור בהמשך), כמו גם מצדיק את הרגעים הנרטיביים שהם יותר יעילים מהפרק המקורי אבל מסבירים ומרהיבים באותה מידה. חלק מהפרקים מוקדשים לחלוטין לקרבות בוסים, ולכנות אותם משוגעים זה אנדרסטייטמנט: רק God of War 3 הגיע לרמות כאלה של מרהיבות, עם סגנון גרפי שאולי אפילו יותר אפי, ובביונטה 2 להילחם באויב פירושו לעמוד מולו במספר תצורות, באוויר או על הקרקע, בעוד התרחיש הרוס והאויב זורק הכל על הגיבור. פרקים אחרים מציעים וריאציות נעימות על הנושא והם גם הומאז' לקלאסיקות SEGA ונינטנדו כמו Space Harrier ו-Starfox, כמו למשל כאשר הגיבורה מוצאת את עצמה על ג'ט, עם עינית להרוג אויבים מרחוק.כך גם לגבי התחפושות: בעלות של מספר לא מבוטל של הילות אפשר להלביש את הגיבורה הראשית, וכמה מדמויות המשנה שלה, בדרכים השונות ביותר, כולל החליפה של סטארפוקס עם זנב. בשלב זה, גם מראה הנעילה של האויבים משתנה, מה שמשתנה מהנשיקה האופיינית לריבוע ירוק, וצבע הצילומים, מה שמייצג באמת תמריץ אסתטי לשנות כאשר מתמודדים שוב עם קטעי קושי גבוהים יותר או כדי לשפר את הניקוד. לא חסרות אזכורים לכותר המקורי וכמה אירועים הקשורים ישירות: הפיכתו של הגיבור לפנתר וקטעי חקר בולטים יותר, כולל אלה מתחת למים, מגיעים כמעט מיד, ולא חסרים פרקים שבהם יש סודות שונים ומגוונים. היא מועדפת לחקר לאיסוף חפצים כמו סוכריות על מקל המפורסמות המשחזרות אנרגיה ומגבירות התקפה והגנה, או תיבות שמסוגלות לתת חפצים כדי להגביר אנרגיה וחיוניות.

לשחק ולשחק שוב

מנקודת מבט טכנית, Bayonetta 2 בהחלט מצויד בסקטור גרפי טוב יותר מקודמו, במיוחד במונחים של ניהול מקורות אור, מגוון תרחישים מסוימים ואפקטים של חלקיקים. אתה אוהב את זה או שונא את זה, אבל זה ללא ספק של ביצוע מעולה עם המלאכים והשדים עם סגנון בארוק בין המופרע לסוריאליסטי שאנחנו כל כך אוהבים.הכותרת שפותחה על ידי Platinum Games חיה עוד יותר, ולמרות העובדה שאנו באמצע הדור החדש של הקונסולות והמחשבים המפוצצים, התלהבנו יותר מפעם אחת מהשילוב של גרפיקה ועבודה משובחת המייחדת את הצצות בתוך הפרקים, עם מרחק צפייה מושלם, נוף כל הזמן זז, עננים מלאי גשם מרחוק למשל ובכלל ייצוג מלא השראה ומפורט של גיהנום, גן עדן והעולם האמיתי.

בין הרגעים הרבים לזכור יש את זה עם מעין ארמון מלכותי מוקף בגן מים והר מרשים ברקע, או את סדרת המנהרות העצומה שמובילה אל פי האש שבו שוכנת מלכת הגיהנום. התגובה לפקודות מושלמת והכותרת פועלת למתיחות טובות בשישים פריימים לשנייה; הנפילות הגדולות ביותר מתרחשות באופן מוזר ברצפי ההפסקה, אבל זה גם בגלל שהן לרוב יוצאות מגדרה הן מבחינת כיוון והן מבחינת אירועים. התמונה נשארת מעט מלוכלכת במיוחד במצבים מסוימים שבהם היא קונטרסטית יותר, אך ללא ספק אנו עומדים בפני אחד הכותרים היפים ביותר שניתן לראות ב-Wii U, ומקודמים בצבעים עמוסים מנקודת מבט זו. מערכת הסאונד עוקבת אחר הקווים של הגרפיקה, המוזיקה מעוצבת ואגרסיבית בהתבסס על הפעולה המוצעת, ישנם כמה שירים מפורסמים ברישיון וניתן לבחור בין דיבוב לאנגלית ליפנית - מצוין לטהרני הז'אנר - עם בחירת כתוביות באיטלקית. סיימנו את Bayonetta 2 בערך בשתים עשרה שעות, אבל כמו הפרק הראשון, לעצור כאן פירושו לא לנצל את הפוטנציאל של משחק הפעולה הזה: החוזק של הכותרת של Platinum Games היא של מערכת שמאפשרת לך לשפר ולשחק מחדש את הרמות על מנת להשיג דרגה גבוהה יותר ויותר Halos כדי לפתוח את כל התוספות הנוכחיות, דבר בלתי אפשרי לאחר משחק אחד בלבד. יש אביזרים לקנות, שמאפשרים לך לשכלל את הטכניקה שלך ואולי להשיג פלטינום טהור בלי לגעת בהם, יש טכניקות שמאפשרות לך לחבר קומבינות הרסניות עוד יותר, צריך לצבור הילות לכל התחפושות, יש את זה תענוג צרוף מלחזור לסיפור ברמת קושי גבוהה יותר, כזה הוא היופי של מערכת הלחימה.

העורבים לאסוף והלחשים לפתיחת הנעילה, כלומר מערכת של יעדים בתוך המשחק, הם תמריצים קטנים אחרים; ברגע שהכותרת מסתיימת אתה ניגש לגלריה, המציעה סדרה ענקית של תוספות כולל תיבת הנגינה של כל המוזיקה, טפטים, דמויות, דגמי תלת מימד של כל הבוסים, כלי הרכב, השדים, המלאכים והדמויות הראשיות... בואו נדמיין את תקריב על ביונטה וז'אן, אחרי הכל גם אנחנו עשינו את זה.כדי להחתים את יכולת ההשמעה החוזרת ואריכות החיים יש את מצב Double Apotheosis, אליו ניתן לגשת מהתפריט הראשי: במסך הבית תוכלו לחפש שחקן אחר באינטרנט, להזמין חבר או לשחק במצב לא מקוון בעזרת המעבד. בשלב זה אתה בוחר את הדמות לשליטה (בהתחלה יש ביוונטה וז'אן, אבל לא רק) ואת הציוד מבחינת התלבושות, הנשק והאביזרים מאלה הזמינים. בתפריט יש את כל הקלפים שנפתחו ואלה שטרם הושגו: עליך לבחור שישה ברצף ולהשלים אותם בהצלחה כדי להשיג פרסים כגון תחפושות והילות לבזבז על שדרוגים נוספים. יש גם ציון הקשור לביצועים שלך: כל שישה פסוקים אתה מקבל נקודות המשרתות את הרמה שלך, מ-D עד S+. שיחקנו גם באינטרנט עם כמה עיתונאים אחרים וגם עם המחשב: באתגרים ששיחקנו היו בוסים, אויבים והצצות לתפאורה שהגיעו מהשחקן היחיד, גם האנרגיה נשמרה בין קלף אחד למשנהו עד להשלמת השישי. אתגרים אלו דורשים מיומנות רבה ושליטה במערכת הלחימה אך הם מעניינים ועצם היכולת לשחק בהם עם שניים מגבירה את הכיף ואת הצורך בקואורדינציה, ולכן מייצגים את הסובלימציה של מערכת הלחימה ותמריץ נוסף ל לחזור למשחק.

מסקנות

ל-Bayonetta 2 יש את ה"פגם" היחיד בכך שהוא כמעט זהה לקודמו מבחינת משחקיות, ומציע מצב שחקן יחיד יוצא דופן אך עוקב אחר אותם קווים. לאחר שהניחו את ההנחות ההכרחיות הללו, המשחקיות של כותר משחקי הפלטינום לא הזדקנה כלל כבר ארבע שנים, ובפרק הזמן הזה לא הופיעה שום פעולה שהגדירה מחדש את הז'אנר בבירור או הקטינה את ההרפתקאות והנחות היסוד של הגיבור הראשי. Bayonetta 2 הוא כותר מהנה, מרהיב, שניתן לשחק בו שוב ושוב, לסיים אותו בפעם הראשונה פירושו לקרוע אותו באופן חלקי בלבד; חובה להגביר את הקושי, לשחק בפרקים האבודים ובאינטרנט עם אנשים אחרים, לפתוח את כל הכישורים, האביזרים ושלל התוספות שיש לכותרת להציע. קצת שירות מעריצים לאוהבי כותרי יפן ונינטנדו, לא רק אסתטי, הוא הדובדבן שבקצפת, והמגזר הטכני הוא צעד קדימה בהשוואה לפרק הראשון, עם כמה רגעים שעדיין משאירים אותך מרוצים לגמרי היום. אחרי שעות רבות שבילינו עם Bayonetta 2, אנחנו גם משוכנעים שהתספורת החדשה מתאימה לה יותר... ועכשיו אפילו Nintendo Wii U יכולה להתפאר בכך שיש לה משקל כבד (שניים עם המקור) של הז'אנר.