משחק החיים

מדי פעם חשוב לזכור את האמת הגדולה בתפקיד מבקר משחקי הווידאו, שכונתה לו עיתונאי או מבקר משחקי וידאו מכעיסה את הקנאים והיודעים: לעתים רחוקות אנחנו נהנים. לעתים קרובות אתה צריך לשחק שעות על גבי שעות של זבל גדול, אולי חוסך את הדקות כי - הפתעה מפתיעה - קשה להתפרנס רק מביקורות ותצוגות מקדימות ויש עוד עבודות לעשות (כמו תרגום רומנים מאוחר בלילה, אקראי דוּגמָה).

רוב הזמן אנחנו צריכים להתחרות נגד הזמן, לשחק בתארים ארוכים מאוד - שאולי אנחנו אפילו אוהבים, אה - כשהאמברגו נושם בצווארנו, מבלי שנוכל ליהנות מהם במלואם. בסופו של דבר, ברגע שהביקורת פורסמה, מבלי שאולי הצלחת לסיים את המשחק במאה אחוז, אתה מרגיש ריק וחסר חשק לקחת אותו שוב: אז אתה עובר למשחק הבא לעבוד עליו, לא לשחק , והכל מתחיל מחדש. עם זאת, קורה שיש לכם מספר ימים לפני האמברגו או שחרור המשחק, ולכן אתם יכולים לנסות זאת בשקט. זה במקרה גם כותר נהדר, וכזה שמאפה על כל השאר שיוצא בערך באותו זמן. זה בדיוק מה שקרה לנוFantasy Life, RPG חתום על ידי Level-5 (כבר מחברי קלאסיקות כגון Dragon Quest IX, White Knight Chronicles או, מעל הכל, Ni no Kuni: Threat of the Ashen Witch) מה שהוביל אותנו לפרסם תמונות של הרפתקאותינו ברשתות החברתיותאפילו בלי להבין את זה. בפייסבוק יש כאלה שלובשים גורי חתולים, כאלה שזורקים על עצמם קרח בלי לדעת אפילו למה וכאלה שמתהדרים בכך שיצרו שריון כסף באיכות מעולה. העולם יפה כי הוא מגוון.

Fantasy Life לכדו אותנו בעולם וירטואלי נפלא: אתה מחליט אם זה יתרון או פגם

אגדה לכולם

Level-5 אינו מפתח מפורסם בזכות התסריטים של ה-jRPGs שלו: למרות כמה ניסיונות לא מוצלחים במיוחד (White Knight Chronicles ו-Rogue Galaxy, מעל הכל) החבר'ה ברמה-5 תמיד היו יותר נוחים עם ההומור, מוזרות וקלילות, לעתים קרובות ממוסגרות על ידי מקומות אגדות, שטופי שמש ושלווים. במובן מסוים, Fantasy Life הוא הילד של הניסויים האחרונים שלהם, בפרט Dragon Quest IX: Sentinels of the Sky ו-Ni no Kuni: Threat of the Ashen Witch. ישנן נקודות מגע רבות עם שני ה-jRPGs הללו, החל ממסגרת הפנטזיה המובהקת, מלאה בחיות מדברות ואנתרופומורפיות, דמויות עם שמות מצחיקים מאוד ושפע של משחקי מילים.

מאפיין משותף חשוב נוסף הוא התפתחות הסיפור, שלעיתים קרובות צפויים על ידי בדיחות וגאגים כאילו רוצים להתבדח עם השחקן/הצופה, המחולקים למיקרו-סיפורים המקושרים על ידי מרכיב מרכזי. אז הנה זהההרפתקה שלנו, בחיי פנטזיה, מתחילה בממלכת קאסטלה ובמטר של מטאוריטים שנראה משחיתים את צורות החיים שאיתן הם באים במגע. אל דאגה, אין מקרי מוות או מעשי טבח: הסיפור עדין מאוד ומתחיל כשהאלטר-אגו שלנו, שנוצר בתחילת המשחק, פוגש את הפרפר המדבר פרנפלה. מאותו רגע מתחילה סדרה של הרפתקאות שתוביל אותנו לחקור את עולמה של רבריה ולפתור את הבעיות של יורש העצר שלה: בין נסיכות מרדניות, פיראטים מגושמים וסולטנים אפלים מלאי סודות, נפגוש דמויות לא טיפוסיות ומשונות יותר ויותר שירחיקו צבע את ההיסטוריה שלנו. Fantasy Life הוא לא jRPG מלא בפיתולים או רגעים דרמטיים, אלא אגדה מקסימה שעושה את שמחת החיים ואת החופש לבחור את אבני היסוד שלה. לחלק אולי יש לזה טעם לוואי קצת נדוש מדי, אבל בנוף המשחקים של היום, שבו אם אין לך לפחות כמה קומפלקסים ונקמה לבצע, אתה לא ראוי להיות הגיבור, זו נשימה מהנה. של אוויר צח, הודות גם ובעיקר ללוקליזציה באיטלקית שהייתה יוצאת דופן בלשון המעטה והביאה לנו הרבה צחוקים.

הנפח שהטיל כישופים בזמן דיג

מה שמכונה "סאגת Lunares" היא לא הסיפור היחיד בחיי הפנטזיה. רמה-5 מילאה את העולם של Reveria בדמויות שמחפשות עזרה, אבל המשימות שנצטרך לבצע עבורן הן ה-RPG הטיפוסיים "משימות אחזור": הרגו כמות מסוימת של אויבים, הביאו את החפצים האלה, צור זאת ומצא ש... הבנו את הרעיון. הם מתגמלים אותך בנקודות ניסיון, כסף, פריטים, והם אופציונליים לחלוטין.

אבל אז יש את המקצועות, וכאן העניין נעשה קצת יותר מורכב. "בחר איך לחיות את חייך", נכתב באחת הפרסומות של פנטזיה לייף, בהתייחס לאפשרות לבחור מקצוע ולכן לשחק כפלדין, קוסם, כורה, חוטב עצים וכן הלאה. לְמַעֲשֶׂה,בחירת המקצוע לא משפיעה במעט על התפתחות הסיפור או על המשחקיות בפועל.בראש כל מקצוע עומד אמן גדול והדבר הראשון שנצטרך לעשות כדי לפתוח אותו יהיה להשלים סיפור היכרות קצר המתאר את דמויות המשנה השונות, ולהעשיר עוד יותר צוות גדול שבמקרים רבים, בשלב מסוים יוכל ללוות אותנו במסעותינו. החלפת עבודה יכולה להיעשות בכל עת על ידי דיבור עם דמות ספציפית, ורק משנה יחסית את יכולות הדמות שלנו: לכל עבודה יש ​​גישה למיומנויות מיוחדות, זה נכון, והיא נהנית מכמה בונוסים לסטטיסטיקה המייחדת אותה, אבל המציאות הוא שכל המקצועות יכולים להחזיק את אותם כלי נשק וציוד או ללבוש כמעט כל ציוד במשחק עם מעט הגבלות. המומחיות של הגיבור שלנו בכלי נשק או כלים כגון גרזן חוטבי עצים או חכות אינה קשורה למקצועות הקשורים, כך שניתן להפוך לסייף מומחים אפילו על ידי משחק כקוסם או החזקת מקל והטלת לחשים כאשר מתלבשים על אלה של החייט.

האפשרות לשלב מיומנויות עם מקצועות היא לא בהכרח פגם, שימו לב, כי היא מאפשרת לנו לגשת למשחק קצת כמו שאנחנו רוצים, אבל בסופו של דבר יש לו השפעה מועטה על המשחקיות גם בגלל רמת הקושי הנמוכה בדרך כלל. ניהול המקצועות ונקודות הבונוס שנצברו בכל רמה למעלה הופך חשוב יותר לקראת סוף ההרפתקה וב"אחרי המשחק" המשמעותי, כאשר מיצוי מינרל, לכידת דג או תבוסה של מפלצת במיוחד. מסוכנים, דורשים שימוש במיומנויות ייחודיות ומייצגים את המטרה של התחייבות ספציפית. דרגות המקצועות השונים, למעשה, אינן קשורות לרמת הדמות, ומתגברות על ידי השלמת משימות מסוימות שהופקדו עלינו על ידי האדון הגדול שלנו. אם תרצה, השחקן יכול להתרכז בקלות במקצוע בודד ולהתמודד עם כל ההרפתקה כפלדין או קוסם או אפילו כחוטב עצים מבלי לשנות מקצוע, אבל בדרך זו יאבד היופי של שילוב המיומנויות השונות, תוך הזנחה של צבירת נקודות אושר שפותחות בונוסים אופציונליים שונים, נוחים מאוד, כגון רכיבה אישית, מלאי גדול יותר וכן הלאה. שלא לדבר על כך שחילוץ הזהב שבעזרתו תוכל ליצור את השריון הבוהק שלך הוא הרבה יותר מספק מאשר לקנות הכל מהסוחרים הפזורים ברבריה.

אפקט התלת מימד

מיושם היטב, האפקט הסטריאוסקופי לא מאט את הפעולה או משפיע על המשחק, אבל הוא הופך כמה תצוגות של Reveria למרהיבות במיוחד, במיוחד כשמשחקים עם סיבוב המצלמה.

הרבה באים והולכים

Fantasy Life דומה ביסודו לקלאסיקה "אגדת זלדה" מהעבר, במובן זה שהחקירה האיזומטרית מצולמת במשך רוב הזמן על ידי מצלמה שממסגרת את הסביבה מלמעלה ושניתן לסובב עד לנקודה מסוימת גם יחד. לימין ולשמאל.הקרבות הם בזמן אמת: ניתקל ביצורים תוקפניים או לא, ואנחנו יכולים להחליט לשלוף את החרב שלנו או לשים חיצים על הקשת שלנו כדי לתקוף אותם.

בשלב זה, מערכת הקרב של Fantasy Life מתגלה כעמוקה באופן בלתי צפוי, עם שילובים פשוטים וקצביים, טעינת מהלכים מיוחדים ויכולות הגנה וריפוי. מערכת הבקרה פשוטה, אבל קצת מעידה על הפונקציונליות המרובה של המקשים: למשל, הכפתור לאיסוף חפצים זהה שבו שולפים את החרב, ולא פעם יצא לנו להשתתף בקרב כשבמקום זה רק רצינו לקטוף עשב או לנער עץ תפוח. מה שיכול להיות מעצבן במיוחד כשאתה מנסה להחזיר שלל למזהה הגילדה: הארגזים הגדולים האלה מונעים מאיתנו לרוץ ויש לגרור אותם ולהגן עליהם מפני אויבים שינסו להשמיד אותם. חבל שהתוכן לרוב צנוע למדי, למרות אויבים נדירים או חזקים ששומרים עליהם. אוסף החפצים, בין אם נפלו בידי אויבים ובין אם נשלפו בעזרת מכושים וגרזנים, הוא לב מערכת ה"מלאכה" של Fantasy Life המאפיינת את מקצועות הנפח, החייט, הטבח, הנגר והאלכימאי. לאחר שצברתם את החומרים הדרושים ופתחתם את הנוסחאות המתאימות, תוכלו לגשת לשולחן העבודה ולהשלים מיני-משחק פשוט - כמעט זהה לכל מקצוע - לייצור חפץ חדש.

איכות התוצאה משתנה בהתאם למספר גורמים: היכולת שלנו בייצור סוג האובייקט המדובר, איכות הכלי בו אנו משתמשים, הדיוק בהשלמת פאזל הקצב. העובדה היא שהשחקן האידיאלי יוצא להרפתקה, אוסף כל מה שאפשר וחוזר לעיר כדי לייצר בעצמו את הנשק והשריון שלו, אשר לפיכך יכולים להיות טובים משמעותית מאלו הקיימים בשוק, ובמקרים מסוימים, לא ניתן לרכוש כלל.. צריך לומר שעבור אותו שחקן אידיאלי, אוסף החפצים והשלמת המשימות השונות לשיפור מקצועות הם הצלב וההנאה של Fantasy Life, שמצד זה מתגלה ככותרת שחוזרת על עצמה למדי. משימות המקצועות, בעיקר הקרביות, הן בעצם כולן אותו דבר ומתקיימות באותן מסגרות, מה שמאלץ אותנו לחזור לעיר, להחליף מקצוע ולחזור על עקבותינו שוב ושוב, שבשלב מסוים הוא רק יחסית הקלה על ידי מערכות ההובלה המהירה או מתרונים. מצד שני, על ידי הזנחת מקצועות מסוימים, זה הופך להיות בלתי אפשרי להשלים כמה משימות אופציונליות, לפתוח חברים חדשים לקבוצה שלנו (מי לא ירצה את הנפח האגדי הזקן בתחתונים שלו בגרירה?) או להפיק את המרב מכל האפשרויות שיש פנטזיה לייף מציעה כמו, למשל, ריהוט לבית.

בית מתוק בית

אכן, צריך לומר בתים, ברבים, כי נוכל לקנות עד שלושה ולאחר מכן לרהט אותם כרצוננו. אפשר למצוא כמה רהיטים נחמדים, חלק אחרים אפשר לקנות בחנויות, אבל אם תרצו לקבל סלון נחמד בסגנון פיראטי תצטרכו להרכיב חומרים שונים וליצור כל רהיט אצל הנגר לוּחַ.הניהול של הבית שלנו (שהוא בעצם חדר) מזכיר מאוד את זה של Animal Crossing, אבל ברור שהוא הרבה פחות עמוק ומגוון.

בעצם אפשר לשנות את הריפוד או להניח את הרהיטים על רשת, אולי להוסיף כמה חיות מחמד לאחר שפתחו את הבונוס עם נקודות האושר, אבל האינטראקציה עם הסביבה היא כמעט אפסית ובסופו של דבר היא יורדת למיני-משחק אביזר פשוט ותו לא. לכן נניח ש-Fantasy Life הוא יותר RPG עם סימולטור של שפריץ חיים מאשר סימולטור אמיתי המוגדר על ידי סיסמה כלשהי, אבל במובן הזה Level-5 הצליחה במשימה הקשה של להגדיר אותו במרוכז ומפורט בצורה יוצאת דופן. עולם, עם הרבה מחזורי יום/לילה, אויבים נדירים המופיעים רק בשעות מסוימות של היום, מקומות לחקור בצורה אופציונלית לחלוטין שמסתירים אוצרות או אויבים בלתי אפשריים, אולי כדי להילחם יחד עם חבר שבא לבקר אותנו Reveria שלנו עם שלו אלטר-אגו.האפשרות של החלפת חפצים דרך האינטרנט, למשל, מרחיבה מאוד את הפוטנציאל של הכותר Level-5, שעדיין ניתן להנות ממנו לגמרי לבד. אריכות ימים אינה מוטלת בספק: לוקח לפחות ארבעים שעות להשלים את הסיפור ולהצמיח קומץ מקצועות, רבים נוספים אם תחליט לחקור כל פינה ברבריה, ליצור כל חפץ, להביס כל בוס ולפתוח כל דמות משנה. יתר על כן, נינטנדו מציעה גם תוכן נוסף ביום הראשון בצורה של DLC בתשלום, פתרון שגרם לנו דווקא לעקם את האף בהתחשב בכך שאי המקורות המדובר היה למעשה חלק בלתי נפרד מ-Fantasy Life LINK!, האיטרציה השנייה. של הכותר Level-5, מצויד בתמיכה באינטרנט ובתוכן בונוס, שוחרר שנה לאחר הגרסה היפנית המקורית.

מסקנות

כשמגיעים לדרגת מאסטר עם מקצוע, מתרחשת סצנה קטנה ונחמדה שבה מקהלה שרה שיר ביפנית, כתובית באיטלקית, שמכבדת את ההישגים שלנו. למרבה האירוניה, מחכים לנו אתגרים אחרים, אבל זה רק עוד נגיעה של קלאסה בכותר שנוצץ מכל נקבובית. Fantasy Life היא, בקיצור, הרפתקה עצומה שאפשר להתמודד איתה איך שתרצו, בצורה שטחית או לא, ביחד עם חבר או לבד. בכל מקרה, זה יספק שחקנים שמחפשים אגדה מהנה ועשרות שעות לבלות בעולם קסום וצבעוני, בוחרים בכל פעם מה לעשות, אם אולי להמשיך עם הסיפור או להקדיש כמה דקות לאיסוף עשבי תיבול להכנה איזה תערובת של אלכימאי.