אני אקח אותך לאפריקה

לאחר שהרג חצי מהצבא הנאצי בגרמניה, קרל פישבורן חוזר בצלף עלית III כדי לצוד חיילים גרמנים באפריקה ולמגר תוכנית מסתורית שיכולה לתת לרייך השלישי יתרון טקטי משמעותי.

הגיבור שנוצר על ידי מרד הוא קצת מהארכיטיפ של החייל המושלם:צלף עם מטרה אדירה, המסוגל לשמור על רוגע גם כשחוליית אויבים שלמה על עקבותיו, מניח יריות מדויקות בראש, בלב, בכבד ואפילו באשכיםהודות לרובה הנאמן שלו. התוצאות החזותיות של הצילומים שלו מודגשות רבות באחת התכונות המאפיינות יותר מכל את הזיכיון של Sniper Elite, כלומר מצלמות ההרוג בקרני רנטגן: כאשר הצילום מצליח, אולי בגלל שעצרנו את הנשימה כדי לבצע אותה (תרגול שמבוסס על הנשימה הזמינה ואשר גורם ל"נקודה חמה" אדומה להופיע ברשת המבטיחה את יעילות הזריקה), המבט מחדש את נתיב הקליע מהיציאה להגעה, ומדגיש בפירוט רב את ההשלכות של השפעתו על גופת הקורבנות. להלן חגיגה של כיפות מתנפצות, לסתות מתפוררות, איברים פנימיים שנוקבים ועצמות נקרעות כמו זרדים, איברים מתפתלים בצורה מאוד לא טבעית. הצגה אולי בעלת טעם מפוקפק אבל בעלת השפעה רבה, שנותנת ערך יוצא דופן לנשק העיקרי שלנו (רובה הצלפים, בדיוק), מה שהופך אותו לעדיף בכל מצב. יתרה מכך, הקונוטציה ה"מונוטמטית" של סדרת המרד אינה מתאימה לגישות אלטרנטיביות.

Sniper Elite III מייצג אבולוציה קטנה אך מעניינת לסדרת Rebellion

בוא נעשה צ'ק אין

שמונה המשימות המרכיבות את קמפיין השחקן היחיד של Sniper Elite III מתייחסות לגישה האסטרטגית המסורתית של הזיכיון, הרואה אותנו צופים ביחידות אויב במשקפת ו"מתייגים" אותן כדי לא לאבד אותן, ואז ממשיכים ליחידות האויב שלהן. חיסול בסופו של דבר בדרך שאנו רואים לנכון ביותר.

עם זאת, הפעולה פחות ליניארית ממה שראינו בפרקים הקודמים, מה שנותן לנו את האפשרות להחליט מה לעשות ומתי לעשות את זה, כמו גם לשים על השולחן כמה יעדים משניים המסוגלים להעשיר את ההיצע ולשפר את המגוון שלו. כדי לתמוך בחזון החדש הזה אנו מוצאים תרחישים רחבים יותר, עם מסלולים ומכשירים חלופיים שניתן להתעסק בהם כך שהם יתחילו להרעיש ובכך לכסות את רעש הצילומים שלנו. למרבה הצער, אנו נתקלים לעתים קרובות בנאיביות מעצבנת למדי של עיצוב המפלס, כמו הקירות הבלתי נמנעים הבלתי נמנעים, נהרות קטנים שאי אפשר להיכנס אליהם או אפילו שקעים נמוכים שלא ניתן לטפס עליהם, ואשר מייצגים מטרה עצמית די סנסציונית שבה כוונת המפתחים היה לתקשר חופש תנועה ופעולה מסוים. נניח שבהחלט היו דרכים טובות יותר להסוות מבוי סתום במקומות. המשחקיות מעדיפה צליפה, כמו שצריך, אבל כל מכניקת ההתגנבות עובדת היטב ולכן אתה יכול לחדור למחנות הנאצים תוך ניסיון לא לשים לב, להישאר נמוך ולהשתמש בחומות ומכשולים כדי להסתתר מעיני השומרים, רק כדי להגיע אותם מאחור וחסל אותם עם הפגיון או האקדח המושתק. להשאיר גופות לעין זה לא רעיון טוב אפילו ב-Sniper Elite III, אז בנוסף לחיטוט בכיסיהם של הקורבנות שלנו אנחנו יכולים גם לשאת את גופם על הכתפיים ולזרוק אותו מאחורי שיח כדי למנוע בעיות.

מצבי מרובה משתתפים

ההיצע של Sniper Elite III אינו מוגבל לשחקן יחיד, אלא גם למצבי מרובה משתתפים שונים. קודם כל, אפשר להתמודד עם כל הקמפיין במצב שיתופי לשני שחקנים, מה שללא ספק מייצג את התכונה הכי מעניינת מבחינת האונליין, במיוחד על ידי ביצוע הסכם עם חבר והעלאת רמת הקושי למקסימום. ויתורים נוספים לשיתוף פעולה ניתן למצוא בהישרדות (שניתן להתמודד גם לבד) ובמצב Observation, שבו על שחקן אחד מוטלת המשימה לזהות מטרות במשקפת והשני לחסל אותן. ישנם חמישה מצבים תחרותיים הכלולים במשחק, לחמש מפות ולכל היותר שתים עשרה משתתפים: Team Deathmatch, Traditional Deathmatch, King of the Hill for Teams, King of the Distance ו-Non-Contact. האחרונים דוחפים במיוחד את גישת המרחק, מונעים מקבוצות אפילו לבוא במגע ולכן מעודדים אותן לנקוט בגישה אסטרטגית, ופוגעים ביריביהם ממרחק של מאות מטרים.

הצל של עצמי

לא תמיד ניתן להסוות את המכות של עצמו או אפילו חיסולי תגרה, אך כאשר אנו פולטים רעש והוא נתפס על ידי האויבים, למרות ניהול האודיו השנוי לעיתים במחלוקת, ניתן להתאושש על ידי תנועה מהירה מאזור הירי ו מציאת מקום בטוח במרחק של שלושים מטרים לפחות. זה לא מבטל לחלוטין את ההתראה, אבל לפחות זה מונע מכל החיילים באזור לעקוב אחרינו; גם בגלל שניהול האנרגיה החיוני של "הבית ספר הישן" של Sniper Elite III, עם הקופסאות שישוחזרו באמצעות שימוש בתחבושות וערכות רפואיות, נראה רגיש במיוחד לאש האויב ולכן מספיקים כמה פרצים כדי שאחד יתקל ב המשחק נגמר ואתה צריך להתחיל מחדש מהמחסום האחרון.

הרצון לשמור על גישת התגנבות נקייה ככל האפשר, למרבה הצער משאיר מקום לפרשנות "ניסוי וטעייה" של החוויה, עם שמירות מהירות המאפשרות לנו לחדש את הפעולה מכמה רגעים לפני תקיפה: לא בדיוק פתרון רצוי בהשוואה לקונספט האתגר ומשך הקמפיין, שמסתיים תוך שש שעות אך ניתן "להאריך" או "מתקצר" בהתאם לגישה בה אנו בוחרים לפעול, כמו גם לתשומת הלב שאנו מקדישים למטרות משניות. אפשר להמשיך עם אקדחים בוערים במשחק, בהחלט, אבל במצב הזה כותרת המרד מראה את כל הגבולות שלו, עם היטבוקס בעייתי לעתים קרובות והיבטים מסוימים של הבינה המלאכותית שמתגלים כמטעים ומתגלים בסיטואציות מסורתיות. שהוא אויב שהוא לא מבין שהסתובבנו והגענו לידו או מאחוריו, ובכל זאת הוא ממשיך לחשוף את עצמו בלי להרגיש צורך למצוא מחסה. אפילו ניהול נשק מיוחד נתקל באותם מכשולים, במובן שלעתים רחוקות מרגישים צורך לזרוק רימון, ליצור הסחה, ופחות להציב מוקש מגע או דינמיט, כי אותם מצבים מ"מצור" השופעים את הזוועה. ספין-אוף של צבא הזומבים הנאצי. גם את ההשוואה לכלי רכב משוריינים יש להשלים עם רובה הצלפים, בעקבות דינמיקה קצת פשטנית מדי ("לימוד" של המטרה, שתי יריות בגריל האחורי ולילה טוב). היעדר אינטראקציה קונקרטית עם התרחיש גם מקטין את הפוטנציאל של הבוסים עם הטנקים, בהתחשב בכך שיריות התותחים שלהם גורמות לכמות גדולה של נזק אבל לא הורסים את הקירות שמאחוריהם אנחנו תופסים מחסה. חֵטְא.

Trofei פלייסטיישן 4

Sniper Elite III כולל 61 גביעים, שאת רובם ניתן להשיג פשוט על ידי השלמת קמפיין לשחקן יחיד ברמות קושי שונות. ברור שיש גם הישגים ספציפיים יותר, כמו זה שמבקש מאיתנו לעצור את הנשימה בסך הכל שעה אחת, כמו גם להשלים הרג מסויים בצורה מסוימת. הביקוש במונחים של מרובי משתתפים מוגבל מאוד, כאשר רק כמה גביעים ניתן להשיג על ידי משחק במספר מסוים של משחקים מקוונים.

חולם על אפריקה

מנקודת מבט טכנית, Sniper Elite III מציג את עצמו כ"התיק המעורב" המסורתי, אולי בשל אופיו חוצה גנים או אולי פשוט משום שלצוות הפיתוח אין עדיין את הבשלות (ו/או המשאבים הכלכליים) המסוגלים. מסמן את ההבדל בין ייצור טריפל A לאחד מקליבר נמוך יותר.הופעת הבכורה בדור הבא הייתה קלה בשל העבודה הנהדרת שנעשתה במחשב האישי, וכנראה גם הודות לחוויה הזו בפלייסטיישן 4 המשחק פועל במהירות של 1080p ו-30 פריימים לשנייה ללא בעיות או אי ודאויות מיוחדות.. עם זאת, בקונסולת סוני ישנה הגדרה נמוכה יותר של התמונה בכלל ושל הטקסטורות, כמו גם עיבוד "פשוט" של המשטחים בתקופת הכדורים המשמשים כהקדמה למצלמות ההרוג. יש לומר שבמחשבים אישיים הכותר Rebellion יכול לסמוך גם על סופר-סמפלינג, תכונה שמגבירה משמעותית את ה"קונקרטיות" הוויזואלית, למרות היותה ניתנת לעיכול רק בתצורות יוקרתיות. בצילומי תקריב, איכות החומרים נראית זהה ביסודה, בדיוק כמו שאותם אלמנטים שגורמים לך לעקם מעט את האף זהים, כמו הפשטות היחסית של דגמים מצולעים מסוימים, אנימציות מכניות כמו אלה של עלייה למעלה ולמטה במדרגות, ובכלל, היעדר אפקטים המסוגלים להפוך את התרחישים לפחות שטוחים. בהשוואה למיקום כמו ברלין בשנות ה-40, ברור שהארצות השוממות של צפון אפריקה פחות מרתקות ויותר מסובכות לייצוב, אבל אכן ישנה בעיה של "שטוחות" שלא ניתן לפתור אפילו במשימות לילה. כשימוש בנכסים "סטנדרטיים" לגבי סידור סלעים וצמחייה. הצליל יכול לסמוך על הפרשנות המצוינת של רוברטו דראגטי, ששוב נותן את קולו לגיבור, אבל השאר קצת לא עקבי, עם כמה דיאלוגים "רקע" מתורגמים ואחרים לא, בעוד שהאפקטים הם בעלי השפעה טובה.

מסקנות

Sniper Elite III מייצג אבולוציה קטנה אך מעניינת לסדרת Rebellion, ובכך מציג את עצמו כרכישה שאי אפשר לפספס למי שהעריך את הפרקים הקודמים ורוצה לנסות את כוחם שוב עם המשחק הטקטי שאפיין תמיד את ההפקה הזו. הכוונה להעניק לשחקנים חופש פעולה גדול יותר, שמתממש בנוכחות יעדים משניים וגישה שאף פעם לא כל כך נקייה ממגבלות, מתנגשת למרבה הצער עם שורה של נאיביות לגבי עיצוב הרמה ועם המונותמטיות הרגילה של משחק יריות, שכאשר זה הולך מהפסים של הצליפה (או בכל מקרה חיסול התגנבות) חושף גבולות ברורים למדי. למרות הספקות הללו, ההיצע של Sniper Elite III מוצק ויכול לסמוך גם על היבטים מעניינים בתחום מרובי המשתתפים, הן שיתופיות ותחרותיות.