סוף סוף, סקירה

Outlast מציג את עצמו כחווית אימה בעוצמה רבה, לפני כל דבר אחר. המשחקיות של הכותר שפותחה על ידי Red Barrels היא למעשה די פשוטה, אבל הרעיונות שהופעלו מתגלים כתקפים מאוד כבר מההתחלה וכיוון דייקני עושה את השאר, ומזניק אותנו לסיוט מגוף ראשון אמיתי.

במשחק אנו מגלמים את התפקיד של מיילס אפשור, עיתונאי חוקר שמחליט לבקר ב-Mount Massive Asylum, מוסד פסיכיאטרי שנפתח לאחרונה מחדש, בעקבות דיווח של מקור אנונימי שמגנה ביצוע ניסויים לא אנושיים בתוך המבנה.חמושים רק במצלמת הווידאו שלנו ובפנקס, אנחנו מגיעים לבניין אבל מוצאים את תא האבטחה ריק ודלתות הכניסה סגורות; אז אנחנו מחליטים להתגנב לבית המקלט על ידי טיפוס על פיגומים וניצול חלון פתוח. אולם ברגע שנכנסים פנימה, הדברים מקבלים מיד תפנית מטרידה ומה שנראה כמו רעיון טוב הופך למשהו פחות נעים בהחלט. למעשה, יצורים שיש בהם מעט מאוד אנושי מסתובבים בחדרי הארמון, ומאחורי הניסויים שרצינו לחקור נראה שיש איזה רקע נוראי. האם נוכל לחשוף אותם ולהישאר בחיים כדי לספר את הסיפור?

Outlast הוא משחק אימה הישרדותי המסוגל לגרום לך לקפוץ על המושב שלך, עשוי היטב אבל עם כמה מגבלות

REC

כפי שצוין בהתחלה, לא המשחקיות היא שהופכת את Outlast לכותר מעניין בהחלט, אלא חלק מהרעיונות המאפיינים אותו. ראשית, אנו יכולים לומר שזו זוועת הישרדות "טהורה", כלומרבמשחק לא ניתן להתגונן מפני התקפות אפשריות אלא על ידי בריחה והסתרה (כמו ב-Amnesia: The Dark Descent, אם למנות אחד), מה שיוצר מצב של מתח מתמיד; במיוחד כשאתה עדיין לא מבין מהו "שדה הראייה" של המוטנטים הנעים בתוך המיקומים, ברגע שזה זוהה אתה יכול לנהל את שלב ההתגנבות בצורה פחות טראומטית.

עם זאת, החדרת מצלמת הווידאו ופונקציית ראיית הלילה שלה היא שעושה את ההבדל, כי היא מאפשרת לנו לראות בחושך, לזהות כל איומים מרחוק (יש גם זום) ולהעשיר עוד יותר את האווירה הודות ל- אפקט אופייני ל"דיthering" והגוונים הירקרקים המאפיינים תכונה זו. אם האנרגיה החיונית של הדמות שלנו משוחזרת לאחר כמה רגעים, לפחות כשאנחנו מצליחים לברוח מהתוקפים שלנו ולהתחבא איפשהו ומחכה שהם "ישכחו" מאיתנו, אי אפשר לומר את אותו הדבר על סוללות AA המשמשות לשמירה על המצלמה על ושנוכל לאסוף סביב הבמות. ברגע שהסוללות נגמרות, למרבה המזל המכשיר ממשיך לתפקד אך בצורה מוגבלת, וזה יכול להוות בעיה גדולה בשלב מסוים של ההרפתקה, אם כי בהחלט ניתן ליישם אסטרטגיית "חיסכון באנרגיה" על ידי הגבלת הקלטה ל מתי זה הכרחי בהחלט. מסגור מקומות, כתובות על הקירות ודמויות מתורגמים לרוב לתמלול הערות שאנו יכולים לצפות בהן מתפריט ההפסקה, יחד עם המסמכים המצויים בחדרי המכון ואשר ממלאים את התפקיד המסורתי של ניתוח מעמיק ביחס ל עלילה שבהחלט מסופרת היטב אבל רחוקה מלהיות מקורית במיוחד.

Trofei פלייסטיישן 4

ישנם שמונה גביעים הכלולים ב-Outlast, והשגתם בדרך כלל פשוטה. למעשה, מספיק להשלים את המשחק, לאסוף את כל המסמכים הקיימים במיקומים ולהשלים משימות מסוימות שעדיין חלק מהקמפיין. השגת הגביע על השלמת הרמה "מטורפת" היא ללא ספק ההישג הקשה ביותר לפתיחה.

להסתתר או למות

יש כמה דברים שעובדים ממש טוב ב-Outlast. הבימוי הנ"ל, למשל, שמצליח למנות בצורה מופתית את ה"קפיצות על הכיסא" שכותרת אימה טובה חייבת להיות מסוגלת להבטיח, ושכמובן לא חסרות כאן.

הפקדים, שאינם מאופיינים ב"עץ" של ה-Resident Evils הראשונים ולמעשה מאפשרים לנו מידה לא מבוטלת של ניידות, אפילו לקפוץ מעל שולחנות ומכשולים תוך כדי ריצה כמו דתות חדשות כאשר אויבים רודפים אחרינו, עם מגע המעמד של היכולת להסתובב תוך כדי בריחה כדי להבין את המרחק שמפריד בינינו לבין מוות כמעט בטוח. אגב, פריסת הבקרה זהה לגרסת המחשב בעת השימוש בבקר. כל זה מלווה במערכת סאונד המסוגלת ליצור אווירה נהדרת, המדוקלמת (באנגלית, עם תרגום איטלקי) בצורה מופתית בין צרחות, אנחות, דיאלוגים אפקטיביים במיוחד, כמו גם רעמת פעימות הלב של הגיבורה, שהיא יותר אינטנסיבי כאשר אנו מוסתרים בתוך ארונית או מתחת למיטה ואנו רואים את התליין הפוטנציאלי שלנו מסתכל סביבנו אחר עקבות למצוא אותנו.

במקביליש כמה מגבלות שמונעות מהכותרת Red Barrels לבלוט באמת, מעל לכל הפשטות של משחק שמרגע שהסיר את עומס המתח וכל ההשלכות הנלוות, מתגלה כצנועה במכניקה וגם חוזרת על עצמה למדי., עד כדי כך שכחמש השעות שלוקח להשלים את הקמפיין - לא הרבה, אפשר לטעון - מונעות את תחילתה של עייפות לעומת חילופי מצבים דומים מאוד, שאינם כרוכים בפתרון חידות אלא רק משחקים על גילוי מפתחות או הפעלת מכשירים כדי לעבור לאזור הבא. יתר על כן, הגרפיקה אינה נס, ואכן במובנים רבים היא מציגה דוגמנות ותרחישים של "הדור הישן" מעט אנונימיים מדי. אספנו את גרסת ה-PC לצורך השוואה ישירה עם גרסת הפלייסטיישן 4, ולמעשה הם נראים זהים מבחינת אפקטים ברזולוציה (1080p) וקצב פריימים (60 פריימים לשנייה). אולי בקונסולת סוני הטקסטורות קצת פחות מוגדרות, אבל אנחנו מחכים להשוואה נכונה כדי להתבטא במובן הזה. אין ספק שיש את החידוש של רמת הקושי "מטורפת", שאינה מספקת חיסכון ומפרקת סוללות בזריזות רבה, ומציעה לנו חווית הארדקור אמיתית וכנראה רלוונטית יותר למציאות של עיתונאי שיש לו את (הלא מאוד) שמח רעיון להתגנב לבניין מלא בפסיכופתים אלימים.

מסקנות

Outlast ממלאת את המשימה שלה בצורה מושלמת, שהיא להפחיד שחקנים ולגרום להם לקפוץ מהמושבים שלהם, ולעתים קרובות מעמיד אותם מול מצבים "חולים" ואכזריים. המטרה מושגת על ידי Red Barrels באמצעות יישום משחק פשוט מאוד, בו אנו מתבקשים לחקור את התרחישים, להפעיל מתגים או לאסוף חפצים, כל זאת תוך ניסיון להימנע מהמוטנטים והמטורפים שמסתובבים במסדרונות המכון , בורחים כשצריך ומתחבאים בכל מקום שנקרה ואז מתחילים את התהליך מחדש. האווירה והמתח המתמשך המובטחים על ידי בימוי ללא דופי ומחלקת סאונד איכותית, לעומת זאת, צריכים להתמודד עם גרפיקה שאינה ברמת ההפקות האחרונות ועם פתרונות שאינם מספקים מצבים חלופיים לאלו שהוזכרו לעיל. עבור משתמשי פלוס, ההורדה היא עדיין חובה.