ארץ לעולם לא

כפי שכתבנו במאמרים קודמים, בשנים האחרונות המונח reboot כמעט הפך למילת המפתח של מפתחי משחקי וידאו רבים. מצד שני, כפי שקורה כבר זמן מה בעולם הקולנוע, בטוח יותר מבחינה מסחרית לשאוף לנצל מותג ידוע כבר, שמתהדר בבסיס איתן של משתמשים, ולהציע אותו שוב ב- גרסה המותאמת לסטנדרטים הטכניים הנוכחיים, במקום לעצב קניין רוחני חדש מאפס.

למרות שלמען האמת, פעולות מהסוג הזה לא תמיד הביאו תוצאות חיוביות, בקולנוע כמו בעולם הבידור של משחקי וידאו.אחד היוצאים מן הכלל במובן זה הוא Tomb Raider של Crystal Dynamics, בית תוכנה שבשנה שעברה הצליח במשימה הקשה להחזיר את הזיכיון ההיסטורי לחיים, אבל עכשיו נשחק בגלל השנים שחלפו ומניצול אינטנסיבי של מכניקות מסוימות וגיבורה. לארה קרופט כבר לא הייתה התופעה העולמית של שנות ה-90, והסדרה הייתה עכשיו תקועה מדי בפני עצמה. בדיוק מסיבה זו המפתח התמקד הכל באפיון של לארה החדשה, שונה מאוד מהדמות הסטריאוטיפית של העבר כל השדיים והקפיצות המרהיבות, מה שהופך אותה לאמיתית יותר. ארכיאולוג צעירה וחסרת ניסיון שנטרפת על אי מסתורי ובלתי מסביר פנים בו עליה ללמוד על עורה וללמוד בהדרגה לשרוד. בחירה אמיצה אך מנצחת, שבסופו של דבר זיכה את בית התוכנה של מפרץ סן פרנסיסקו, ואפשרה לו לזכות בשבחי המבקרים, מיד, ומהציבור, לאט לאט. כותרת בסדר גודל כזה לא יכלה להשאיר את מנהיגי ההוצאה, Square Enix, חסרי רגישות, ולכן החליטו ליצור העברה מתוקנת ומתוקנת של המשחק במיוחד עבור קונסולות הדור הבא שזה עתה נולדו.

האתחול מחדש של Tomb Raider חוזר טוב מתמיד בקונסולות הדור הבא הודות למהדורה הסופית

לארה מוגדרת יותר

ה-Definitive Edition של Tomb Raider לא מתכוון לבטל את המשחקיות של הכותר המקורי, כפי שנראה בהמשך, וגם לא לשנות אותו באופן משמעותי. אם כבר הוא מנסה לשפר את זה. לכן הגיימר מוצא את אותה הרפתקה בדיוק כמו גרסאות ה-PlayStation 3 ו-Xbox 360, עם זאת מועשר בסדרה של חידודים שאינם מוגבלים רק לשינוי ברזולוציה בלבד. ומה שתואר זה עתה נראה ברור מהשורות הראשונות של המשחק. ברגע שאתה מגיע לאי אתה בהכרח מופתע מהנוף. בהשוואה למהדורה המקורית יש לנו עומק גדול יותר בתמונה, במיוחד כשמסתכלים על האופק, הודות לרזולוציה המקורית של 1080p שיש לה השפעה רבה על ההגדרה והפרטים, וסדרה של אפקטים מעולים של חלקיקים ודינאמיים שמפארים את סביבות, ולשחזר עולם סביר.

הרוח המנגנת מנגינה מבולבלת בין העצים, מלווה בצעקות של להקות ציפורים שמתנופפות בשמיים, ובעלים המתנתקים מהענפים ומתנפנפים באוויר מתערבבים עם אבקת הפרחים, מציירים לא סדיר. מסלולים לפני הנחיתה לרגליה של לארה. הכל תורם להפיכת התרחישים לחיים, ומנוהל על ידי מנוע המשחק בנזילות מסוימת, מובטחת על ידי 60 פריימים לשנייה כמעט קבועים בפלייסטיישן 4. "כמעט" כי מדי פעם, בסנסציה, בצורה הכי כאוטית בשלבים נראה היה שהוא מבחין בירידה קלה, אבל זה רק כמה פריימים ואתה באמת צריך להיות בררן כדי להבחין בהם.התוצאה הסופית של סוג זה של רסטיילינג היא, בקיצור, עולם "קולנועי" שמתעורר לחיים. שיהיה ברור, אנחנו לא מתמודדים עם משהו מזעזע או שלא נראה מעולם, וגם לא מוצר שסוחט את החומרה של קונסולת סוני למקסימום, אבל הכותרת בהחלט לא נותנת תחושה של משחק מוצר "ישן" של דור. דמותה של לארה קרופט ראויה להערה נפרדת, שכן היא בהכרח זו שקיבלה את מירב תשומת הלב מהמעצבים הגרפיים. אם הדגם המצולע של הארכיאולוג היפה נראה עוד יותר מעודן ונעים, פרופורציונלי היטב ומקושט על ידי נוכחות של השפעות כמו זיעה על העור, בוץ שנדבק לה או מלכלך את פניה, כמו גם על ידי התנועה הטבעית של השיער שלה הודות לטכנולוגיה TressFX, המצב שונה עבור צורת הפנים. לא שהם רעים, שימו לב. גם כאן נוכחותם של מספר רב יותר של מצולעים, טקסטורות מעודנות יותר ורזולוציה גבוהה יותר תורמים להפיכת פניה של הילדה למציאותיות מאוד. זה פשוט נראה שונה ממה שהמעריצים ראו והעריכו במקור. נקודת המוצא היא תמיד של הדוגמנית מייגן פרקהאר, אבל חלק מתכונותיה של הילדה שונו, וזה השפיע על כושר ההבעה שלה. לדוגמה, העיניים הכהות מעט יותר, הקו המעוגל יותר שלהן ועוד כמה פרשנויות מחודשות של הפנים, שינו למעשה את המראה ואת ההבעה בכלל, והפכו אותה לפעמים לקצת יותר קשה ובוגרת בהשוואה לגרסת הפלייסטיישן 3 וה-Xbox 360. וזה אולי מתנגש עם דמותה של הצעירה המבוהלת שלומדת לשרוד שמספרת עלילת האתחול הזה של הסדרה, שרבים למדו להכיר ולאהוב. אפשר כנראה לנצל אבולוציה מסוג זה לסרט ההמשך, בהתחשב בעובדה ששם יהיה לנו קרופט בוגר יותר שיתקשה על ידי החוויות שחיו באי ימטאי במשולש הדרקון.

TressFX

TressFX היא טכנולוגיה שפותחה על ידי AMD באמצעותה ניתן ליצור מחדש תנועת שיער טבעית ומשכנעת. תהליך מאוד מעניין שפועל על ידי ציור וניהול של עשרות אלפי אלמנטים זעירים, עם צללים מורכבים ואנטי-aliasing, זיהוי התנגשויות שלהם כך שהם לא חופפים או חודרים זה לזה או עם אלמנטים אחרים. כל זאת על ידי ביצוע מהיר של חישובים שיש לעדכן הרבה פעמים בכל שנייה כדי לסנכרן הכל עם תנועות הדמות. התוצאה היא מופע מרהיב מבחינה ויזואלית שבעתיד, עם ה-TressFX 2.0 הקרוב, תכלול גם דשא, פרווה ואלמנטים אחרים של משחק.

Trofei פלייסטיישן 4

ישנם 51 גביעים זמינים בTomb Raider: Definitive Edition: 41 ברונזה, 7 כסף, שניים זהב ואחד פלטינה. כדי להשיג את הפשוטות ביותר, עליך לבצע משימות קלות למדי, כגון הריגת עשר חיות קטנות ועור שלהן, השלמת אתגר או שחזור של לפחות 25% מהשרידים של המשחק. בעוד שלקשים יותר יש צורך לשנות ולשדרג את כל כלי הנשק, לזכות במשחק מדורג בכל מצב מרובה משתתפים או להשלים את כל הקברים האופציונליים, עד להשגת הפלטינה הנכספת, עם השלמת כל שאר האתגרים.

אמנות ההישרדות

לאחר שהתגבר על השלב הראשוני הרגיל של ההשתאות, שנוצר על ידי המערכת הטכנית החדשה של המוצר, השחקן מתחיל להבחין בכל החידושים האחרים הקיימים ב-Tomb Raider: Definitive Edition הזה. החל מהפקודות הקוליות שניתן לתת, הפעלתן, באמצעות מצלמת הפלייסטיישן.בדרך זו ניתן, למשל, להתקשר למפה בווידאו כדי לעיין בה, או להתערב בכלי הנשק, לבדוק את אלה שסופקו או להחליט לשנות את זה בשימוש בקול שלך.. במהלך הסיקוונסים המרהיבים ביותר, כמו כאשר קרופט מסתכנת ליפול במורד גבעה או להיגרר משם על ידי זרם של נהר, ניתן להשתמש בחיישני תנועה כדי להתערב בכיוון הנכון עבור הילדה, ולגרום לה להימנע ממכשול. לאחר מכן יש כמה פונקציות חדשות המקושרות ל-DualShock 4 שבמובנים מסוימים לא מוסיפות שום דבר משמעותי למשחק או לדרך המשחק, אבל בהחלט תורמות בצורה מהנה לטבילת הגיימר לעולם ההרפתקאות. לדוגמה, כאשר לארה מבצעת פעולות מסוימות על המסך, כמו הדלקת לפיד, אש או ירי, נורית הג'ויפד מהבהבת באדום-כתום כאילו כדי לדמות להבות, או מהבהבת בלבן עם כל יריית נשק.

דרך הרמקול הממוקם בחזית ה-DualShock 4 תוכלו להאזין לחלק מהרעשים הסביבתיים שנוצרים על ידי חקר אזורים מסוימים באי: צעדים מהדהדים במערה, זחילה דרך דשא גבוה, חריקת ענף נשבר או של עצמות. של שלד שנמחץ בטעות. במקום זאת, ניתן להשתמש במסך הקטן של הבקר באמצעות פקדי מגע כדי להסתכל מקרוב ולסובב את החפצים המשוחזרים, או עבור פונקציות משניות אחרות, כגון הצתת שריפות. המהדורה הסופית של Tomb Raider כוללת גם את כל ה-DLC ששוחררו למשחק עד כה. עם זאת, מדובר בעיקר בתוכן נוסף: עבור מרובה המשתתפים יש, למשל, מפות חדשות או כמה דמויות לפרוס בפלגים של Solarii או Survivors, בתוספת כלי הנשק של Agent 47 מ-Hitman: Absolution, בעוד שלמצב שחקן יחיד יש יש בגדים, כלי נשק ופריטים נוספים עבור לארה, בתוספת קבר סודי שטרם נראה לחקור. דברים קטנים.

כל הדברים בחשבון, התכונות החדשות וה-DLC לא מוסיפים שום דבר בולט במיוחד למה שכבר היה מוצר ארוז היטב, החל בעלילה שמתפתחת סביב המסתורין של אימפריית יאמאתי, המיתוס של המלכה הימיקו ותעלומת האווירה של האי בו מתרחשים האירועים. בעוד המשחק סובב סביב דמותה של לארה, האפיון שלה והפיכתה לאישה חזקה יותר, מסופר בצורה ליניארית אך יעילה, ועשויים לחוות ממקור ראשון על ידי השחקן.חווית משחק אינטנסיבית, דרמטית ומרגשת, עם צעירה שניצודה, שנאלצת לסבול טראומה פיזית ופסיכולוגית, להילחם על הישרדותה ולהרוג. כל האלמנטים שבסופו של דבר מוסיפים מימד רגשי חדש לאחת הגיבורות הגדולות בעולם משחקי הווידאו, ויוצרים מעין הזדהות עם הדמות. לטרנספורמציה של הגיבור יש השלכות מקבילות על מסגרת המשחק, שלמעשה מאבדת חלק ניכר ממרכיב הפאזל/חקירה של הפרקים הקודמים, וזוכה בו מבחינת המבנה הנרטיבי, על המגמה שהשיקה סדרת Uncharted של Naughty Dog. ב-Tomb Raider: Definitive Edition הזה, לארה קרופט לא מבצעת קפיצות אקרובטיות מדהימות, היא לא יורה כמו אקדח, וגם לא יודעת אומנויות לחימה.

היא פשוט מנסה להישאר בחיים, חוקרת, צד, רוכשת ניסיון שימושי כדי לפתוח מהלכי לחימה חדשים, משיגה כלי נשק (קשת, אקדח, רובה סער ורובה בזק) וחפצים שימושיים כדי לשדרג אותם. הכל קורה בצורה מתקדמת, רצפי לחימה מתחלפים, חקר חופשי וטיפוס דינמי הודות לעיצוב הרמה המעולה שמחליף ביעילות הגדרות חיצוניות ופנימיות, ונראה שהוא רוצה להנחות את השחקן ביד כדי לא לגרום לו לפספס אפילו רגע של זרימה מתמדת של אירועים, שמחלחלת יותר ויותר להרפתקה בעלת תחושה קולנועית. האי למעשה מוגדר כמיקרוקוסמוס מוגדר היטב, בין בתי קברות של ספינות, יערות ובסיסים צבאיים נטושים, המחוברים זה לזה על ידי חיבור "מסדרונות", כדי לחצות בהתקדמות ליניארית. לשאר, המוצר מציע גם מצב מרובה משתתפים שמורכב מארבעה מצבים, אבל שום דבר לא ממש מעניין: החוויה המקוונת שמציעה Tomb Raider: Definitive Edition יכולה להיות מוגדרת כתוספת חלופית קטנה למשחק הראשי. הערה אחרונה לתחום הסאונד, זהה למקבילה ל-PlayStation 3 ו-Xbox 360. הדגימה והרעשים מסביב יפים, הדיבוב האיטלקי הגון, מה שמאבד נקודות בהשוואה לגרסה האנגלית המקורית בגלל חוסר האקספרסיביות וה אפיון קטן של כמה דמויות.

מסקנות

משכנע, מובנה היטב למרות ליניאריות מסוימת, מושך רגשית כמו כמה כותרים אחרים של דור הקונסולות הקודם, Tomb Raider מאשר את תקפותו גם במעבר שלו לפלייסטיישן 4, והמונח Definitive Edition משתלב היטב עם גרסה זו של המשחק. המוצר הוא למעשה המהדורה האיכותית ביותר של האתחול מחדש של הסדרה, ולא נראה לא במקום בספינת הדגל החדשה של סוני. אם מנקודת מבט של משחק הכותר משחזר בנאמנות כל מרכיב במקור, מצד שני ההעברה לחומרה חזקה יותר הביאה יתרונות לייצור מבחינת נזילות וגרפיקה. הפגם היחיד, אם בכלל, הוא העלות, שלמעשה לא מצדיקה רכישה חדשה למי שכבר מחזיק אותה לפלייסטיישן 3, Xbox 360 או PC. לדעתנו, אם מעולם לא שיחקתם את המקור או אם אתם נלהבים במיוחד מהסדרה, מספיק כדי לרצות אוסף שלם, אז אי אפשר לפספס את המהדורה הזו. אם לא, אתה יכול גם לחפש רחוק יותר, ולהשאיר את הגרסה הטובה ביותר של Tomb Raider למי שעדיין לא הזדמן לנסות אותה.