יש חיים בגן

האם סרט המשך שיוצא 9 שנים אחרי הפרק הקודם הוא עדיין המשך? או שזה משחק (כמעט) חדש לגמרי, לא מוכר לרוב הגיימרים ונשמר קלוש בזיכרון רק של הצעירים הפחות?

במקרה של פיקמין 3 התשובה לא כל כך פשוטה; כי אם זה נכון שהפרק השני הופיע בפרהיסטורי 2004 ב-Gamecube, צריך גם לזכור שהאחרון פורסם מחדש לאחרונה יחד עם הופעת הבכורה של הזיכיון ב-Wii במסגרת "New Play Control!". ניצול ממשק חדש תקף מאוד דרך Wiimote. אבל מעל לכל זה מחזור הייצור הבלתי נגמר של פיקמין 3 ששמר ללא הרף על שמה של סדרה שאהובה מאוד על משתמשי נינטנדו מההתחלה על שפתי השחקנים ועל דפי מגזיני התעשייה. כפי שרבים יודעים, המהדורה השלישית הזו למעשה נולדה בתחילה על החומרה הביתית הקודמת של חברת קיוטו, ורק לאחר מכן הועברה ל-Wii U, והרחיבה עוד יותר את הפיתוח שלה. עם זאת, המסקנה של ההמתנה האינסופית הזו הגיעה סוף סוף, באמצע הקיץ החם של 2013.

מי שעושה את זה בעצמו עושה את זה לשלושה

לבקש מפיקמין 3 לקחת על עצמו את תפקיד אפליקציית הרוצח המסוגלת להטעין טורבו את המכירות המאכזבות עד כה של קונסולת נינטנדו החדשה תהיה טעות ענקית; למעשה, אף אחד מהפרקים שפורסמו בעבר לא חצה אפילו מרחוק את קו הסיום של 2 מיליון עותקים שנמכרו, במקום זאת הגיע למספרים טובים אבל בהכרח זיכיון "מינורי" מבית קיוטו.

עם זאת, בהחלט ניתן לבקש, כמו בכוונותיהם של איווטה ושותפיו, להיות המשחק הרלוונטי הראשון של דור שני של כותרים, בתקווה שמסוגל להגדיל באופן כמותי ואיכותי בעקביות מסוימת פארק תוכנה שהיה למעשה חלש מדי עד עַכשָׁיו. העלילה שמהווה את הרקע לאירועים, חזקה בנושא אקולוגי שתמיד היה נוכח בזיכיון, רואה כגיבורים שלושה אסטרונאוטים מגושמים (אלף, בריטני וצ'רלי) מכוכב הלכת קופאי, העוסקים בניסיון קיצוני ונואש למצוא איפשהו בגלקסיה מקום המסוגל להבטיח את משאבי המזון ההולכים ונעשים נדירים במקום מולדתם עקב גידול האוכלוסייה. מחקר שממש בניסיון האחרון מוביל לגילוי כוכב הלכת PNF-404, זהה לפרקים הקודמים, שהוא למעשה כדור הארץ שלנו מעתיד רחוק בו נכחדו בני אדם. אולם אין זה אומר שמדובר במקום לא מיושב, רחוק ממנו; למעשה, יחד עם מינים שונים של יצורים עוינים חיים הפיקמין, יצורים חצי-חיים וחצי-ירק עם יכולות שונות אך מאוחדים על ידי עבדות יוצאת דופן כלפי הגיבורים.

למרות שקפטן אולימאר, גיבור שני הפרקים הראשונים, לא מייצג שוב את האלטר אגו של השחקן (אבל זה לא אומר שהוא נעדר...), הנוסחה והמבנה של המשחק של פיקמין 3 עוקבים כמעט לחלוטין אחר זה המוצע. עם שתי המהדורות הראשונות. היכרות שנועדה לצמצם את עקומת הלמידה למינימום עבור כל מי שכבר התנסה עם הסדרה בעבר, על אחת כמה וכמה אם עם ההוצאה החוזרת ל-Wii גם מאופיינת באותה סכימת שליטה דרך Wiimote + Nunchuck. למעשה, במובנים רבים, נראה שפיקמין 3 מבטל את 9 שנות המרחק הללו מקודמו תוך שמירה על הנוסחה המקורית והמבנה האסטרטגי "תוצרת נינטנדו" כמעט ללא פגע; המטרה נותרה לחקור את האזורים השונים מספר רב של פעמים, תוך שימוש באיכויות של הקטגוריות השונות של יצורים כדי לאסוף פירות, לפתור חידות סביבתיות ולהילחם באויבים. למרות שבתחילה תוכלו לעמוד לרשותכם רק פיקמין אדום, שהם בממוצע חזקים ועמידים בפני אש, ככל שהמשחק יתקדם תוכלו לשלוט גם על הצהובים (עמידים לחשמל ואפשר לזרוק אותם גבוה יותר), הכחולים. אלה (היחידים שמסוגלים להיכנס למים), האפורים (לפרוץ מחסומים, שריון וכדומה) והוורודים (קטנים ועפים). לעומת זאת, בניגוד לפיקמין 2, כאן נולדים כל גזעי הפיקמין וניתן "לסגור" אותם בבצל, מה שהופך את הניהול שלהם לפשוט וישיר יותר.

Pikmin 3 הוא חידוד נהדר של הנוסחה המקורית, אבל משהו חסר במצוינות

פיקמין לשירותי

דיברנו על פירות, כי בניגוד לפיקמין 2 שבו אולימר היה צריך לאסוף חפצים "אקזוטיים" כמו סוללות ותקליטון כדי למכור מחדש, במקרה הזה הצרכים של שלישיית הגיבורים קשורים הרבה יותר קונקרטי לצורך להאכיל את עצמם ובעלי אנשים רעבים. מפוזרים ברחבי ארבעת אזורי המשחק יש בסך הכל 66 פירות שונים, שברגע שהוחזרו למעבורת החלל נסחטים והופכים למיץ ואז סגורים בבקבוקים. כל בקבוק בודד הוא בעצם "חיים", מתורגם לאפשרות לבקר באחד מאזורי המשחק ליום אחר; כן, כי Pikmin 3 לא נטש את מושג היום, שבקיצור מתורגם למספר מסוים של דקות שיש לשחקן לרשותו לבצע את הפעולות שהוא מעדיף. בנוסף לדחיפות שבצורך למקסם את התשואה של הזמן המובטח המוגבל, יש לכך השלכות גם בצורך להחזיק את כל הפיקמין באזור ההתאוששות או בפיקודו של רב חובל לפני רדת הלילה; אחרת, כל יצור שנותר לבדו ייגזר מוות עקוב מדם במלתעותיו של טורף כלשהו. למרות היותה מגבילה וחמורה כל כך, מגבלת הזמן למעשה לעולם אינה מייצגת מקור מוגזם לתסכול מול אספקת מזון שבהחלט לא קשה לאסוף בשפע; אלא, לפיכך, זה מהווה תמריץ לייעל את פעולותיו, לבזבז כמה שפחות בזמן השבתה ולרכז את הפרודוקטיביות של האדם בצורה הטובה ביותר.

בדיוק במפתח הזה מוכנס מה שהוא ללא ספק החידוש העיקרי והמשמעותי ביותר של פיקמין 3, כלומר היכולת לשלוט ב-3 קפטנים בו זמנית; אף על פי שהאפשרות הזו הייתה נוכחת בצורה די משורטטת בפרק השני, אצל בני הזוג אולימר ולואי, כאן היא זוכה לבשלות, ומתגלה כאופציה, אלא לעתים קרובות ככורח. הפשטות שבה אתה יכול לעבור באופן מיידי מקפטן אחד למשנהו על ידי לחיצה על כפתור מאפשרת לך למקסם את ה"ריבוי משימות", כלומר ביצוע פעולות שונות בו זמנית אפילו באזורים שונים לחלוטין של הרמה; שיתוף פעולה מסקרן ומגרה, שלאחר שליטה, מוביל לאוטומציה ופתרונות משחק מתגמלים באמת. במובן זה, מסך המגע של ה-GamePad ממלא תפקיד מפתח, המבטא את התועלת הגדולה ביותר שלו באפשרות להתחקות אחר נתיבים על גבי מפת המשחק שהקפטן המדובר יעקוב אחריהם באופן עצמאי, כדי להגיע כך לאזור המדויק שצוין לו. .

למרות שניהול התנועות האוטומטיות באמצעות GamePad מכניס את המשחק להפסקה, ובכך הופך אותו למעשי באופן פוטנציאלי ואידיאלי גם דרך תפריט רגיל בטלוויזיה, השימוש במסך המגע הופך את הפעולה למהירה, נוחה ונעימה הרבה יותר. ניתן להשתמש בבקר ה-Wii U גם כדי להיזכר בהצעות שנאספו בעבר, כדי לצפות במפה, ב"אוסף" הפירות שנאספו וכדומה. לבסוף, ישנה אפשרות להשתמש ב-GamePad כמצלמה אמיתית כדי לצלם תמונות יפות מנקודת מבטו של אחד הקברניטים, לשמור או לשלוח ל-Miiverse. דיברנו בכוונה על שימוש בבקר בתפקוד ה"תמיכה" שלו; למעשה, למרות שזה בהחלט אפשרי לשחק בפיקמין 3 אך ורק עם "המשטח הגדול", אפילו אולי במצב כשהטלוויזיה כבויה, הפתרון עם Wiimote (עדיף אם Motion Plus) + Nunchuck עדיף בהחלט וללא ספק מטעמי נוחות, דיוק ומהירות. בכל הנוגע לניהול הצבא הקטן שלך, האפשרות הנוחה של הקבוצה לנוע סביב המנהיג נזנחה (ב-GameCube דרך C Stick); מצד שני, נוספה היכולת לגרום לכולם להתגלגל שמאלה או ימינה על ידי לחיצה על הכיוון הרלוונטי על הצלב הדיגיטלי, באופן שיוכל לברוח מההתקפות המסוכנות ביותר. עם זאת, עבור השאר, הפקדים זהים במידה רבה לפרקים הקודמים.

9 שנים זה הרבה זמן

Pikmin 3 אולי הוא בעצם משחק Wii, אבל מבחינה גרפית לא הייתם חושבים כך. האמונה שחלק ניכר מהזמן שעבר בין העברת הפרויקט ל-Wii U ועד פרסומו הוקדש על ידי הצוות באופטימיזציה של הרכיב הטכני היא למעשה יותר מלגיטימית כשמסתכלים על התוצאה הסופית: היא מעל הכל שימוש בתאורה ואפקטים כדי להעריך, אבל באופן כללי יותר זה כל עולם המיקרו חי, מפורט, מבריק ועשיר מתמיד.

בהתחשב במשקל הסגולי שיש לתפאורה והקסם שלה בתוך כל חווית הפיקמין, מדובר בשיפור בעל חשיבות ניכרת שניתן להעריך בכל רגע של ההרפתקה. כמובן שיש כמה פגמים כמו טקסטורות באיכות נמוכה יותר (במיוחד אלו של השטח) או כמה דגמים פחות מעודנים, אבל באמת קשה להתלונן על הגרפיקה של Pikmin 3. מצב הצילום דרך GamePad מצליח לאחר מכן להחזיר כמה תצוגות יוצאות דופן , שלא במקרה הם כבר ממלאים את לוחות ההודעות של Miiverse היפנית ובוודאי יעשו את אותו הדבר גם במערב. בעלי ערך מיוחד הם הקולוסים, המפלצות העצומות שנועדו להציע את הקרבות המאתגרים ביותר אך גם המתגמלים ביותר. לכן, אם ההפקה של נינטנדו מלאה לחלוטין באורות, למרבה הצער יש גם כמה צללים שמונעים ממנה להגיע לגבהים של מצוינות מוחלטת. החשש העיקרי קשור בפשטות רבה לכמות התוכן הקיים; למעשה, ישנם רק 4 אזורים של הפלנטה שניתן לחקור במהלך ההרפתקה הראשית, שאליו מתווסף חמישית שמארחת את הקרב האחרון, אשר, עם זאת, מסדרה שלמה של סיבות (שאותן אנו נמנעים מלתאר כדי לא להרוס את ההפתעה) קצר יותר, אסור לגשת אליו באותה צורה ואינו מכיל פירות לקצור. למרות שארבעת האזורים גדולים בהחלט, מאתגרים, בנויים היטב ומועדים בהחלט לביקורים רבים וחוזרים על מנת להשלים אותם ב-100% (הגורם האחרון עם זאת אינו הכרחי כדי לסיים את המשחק), אין מנוס מלהאמין שהסך הכל הוא די צנוע עבור מוצר עם מחזור פיתוח כל כך ארוך. לוותיקי הסדרה שרוצים להגיע ישר לקרדיטים הסיום מבלי לאסוף הכל, כעשר שעות יספיקו לצפייה ברצף הסופי. אכזבה קטנה שמתווספת לאחר מכן לאיכות בפועל של הרמה הסופית, שמבחינתנו מאופקת בהחלט בהשוואה לשאר החבילה.

עם זאת, באופן כללי יותר, עיצוב הרמה יכול היה להתפתח עם פאזלים המסוגלים לנצל יותר את שיתוף הפעולה בין שלושת הגיבורים, שבמקום זאת הופך להיות הכרחי לעתים רחוקות מאוד. יש לציין גם לגבי הבינה המלאכותית של הפיקמין; למרות המסירות והכניעה המוחלטת שלהם לפקודות הקברניטים מקובלים לחלוטין, לפעמים לראות כמה מהם תקועים על קירות או פינות של התרחיש לא מסוגלים לעקוב אחר צעדי המנהיג זה קצת מעצבן. לבסוף, אולי אפשר היה להקדיש קצת יותר תשומת לב גם לפיתוח העלילה, שאמנם שולית לחלוטין, אך מסופרת כמעט אך ורק באמצעות מסכי טקסט בנאליים ופשוטים. התוספות, המחולקות למשימות ובינגו, ראויות לתיאור; הראשון, כפי שניתן להסיק, הם קטעים קצרי זמן שבהם יש צורך להשיג יעדים כדי לקבל הערכה בצורה של מדליה. ניתנים להפעלה הן ביחיד והן במולטיפלייר מקומי, הם ללא ספק המקום האידיאלי למנוסים יותר לבטא את כישוריהם במלואם, במיוחד בשל העובדה שדווקא כאן האלמנט של שימוש בו זמנית בשלושת הקברניטים מקבל ערך רב יותר. חשיבות. בין היתר, הפיקמין הלבן והסגול חוזרים להופעה מבורכת במשימות, ישירות מהפרק השני, ובכך מביאים את סך הגזעים הנוכחים במשחק ל-7. לבסוף, בינגו הוא גרסה מרובה משתתפים להפליא לשני משתמשים המשלבת משחק קלאסי עם הצורך לאסוף חפצים ופירות מסוימים כדי למלא קלף מסוג טומבולה.

מסקנות

Pikmin 3 הוא משחק באיכות שאין עליה עוררין, זה מובטח. תהליך חידוד הקונספט המקורי הוביל ליצירת פרק מוכר ביותר לחיילים משוחררים, אך אשר ברעננותו ובמודרניותו מאשר את הטוב יוצא הדופן ברעיון של מיאמוטו. ההרפתקה של שלושת הקפטנים היא חוויה נהדרת, מרתקת ומרתקת, מקורית ושונה מכל משחק אחר, בסגנון נינטנדו אמיתי. לאחר שאמרנו זאת, בהתחשב ב-9 השנים שחלפו מאז הקודמו, היינו מצפים לקצת יותר; אם אתה יכול להעלים עין מעיצוב הרמה שבקושי מתאר את הניצול של שלוש הדמויות בחידות, פחות מקובל הוא משך הזמן הקצר של המצב הראשי, עם רק 4 (אם כי גדולים) אזורים לחקור אליהם מתווסף אחרון, שיש להתמודד איתו אחרת ושהוא גם הכי פחות השראה. אף על פי כן, אין סיבה שלא להמליץ ​​על רכישת Pikmin 3 לכל בעל Wii U; האם זו תהיה גם תחילת הלידה מחדש של קונסולת נינטנדו, נגלה רק על ידי התנסות בה.