כַּנִראֶהGod of War פגע במטרה: לאחר שפג תוקף האמברגו, הרשת התמלאה בביקורות על הכותר החדש מסטודיו סנטה מוניקה, שכמובן כללהשֶׁלָנוּ, ונראה שכןכולם נלהבים במיוחד, עד כדי כךהמשחק ביסס את עצמו כאחד עם הדירוג הממוצע הטוב ביותר אחרי The Legend of Zelda: Breath of the Wild ו- Super Mario Odyssey.
בקיצור, קורי בארלוג והצוות שלו הצליחו להעלות את האיכות של הפקות המסיבה הראשונה של סוני, ולקרב אותן בצורה נוראית למה שמוכר אוניברסאלי כמקדש עיצוב המשחקים, כלומר פניני הנינטנדו הטובות ביותר.
ברור שזה לא היה קל להצליח במבצע כל כך מורכב, להמציא מחדש למעשה זיכיון מפורסם כל כך על ידי רדיפה אחרי Naughty Dog בחזית הנרטיבית והמעבר השקוף והדינמי בין קטעים ואקשן במשחק, אבל גם לחולל מהפכה בעצם המהות של אלוהים של מלחמה, מערכת הלחימה, בוחרת בפתרונות מודרניים ומעניינים יותר.
נראה שדווקא מערכת הלחימה וניהול לא מלא השראה של הבוסים גזרו חלקית את כנפיו של כותר שאם לא כן היה באמת מתקרב לשלמות של משחקי וידאו, עומדת כיצירת מופת נצחית. על God of War במקום זאת "להסתפק" בייצוג נקודת התייחסות מוצקה למה שישוחרר מעתה ואילך, וסליחה אם זה לא הרבה.
הדיון בנוגע ללחימה הוא בעצם שאלה של נקודות מבט אישיות השזורות גם בגישה למשחק, לדרגת הקושי שלו, האם הוא דוחף אותנו להתנסות בתמרונים חדשים במקום לגרום לנו להסתפק ברצפים של זריקות בסיסיות אך תמיד אפקטיביות, שבסופו של דבר מאפשרות לנו בכל זאת להביא הביתה את התוצאה ללא תהפוכות גדולות.
עם זאת, אין ספק למגזר הטכני והאמנותי, כמו גם לעבודה יוצאת הדופן שסטודיו סנטה מוניקה ביצע במונחים של מחקר וניתוח מעמיק של המיתולוגיה הנורדית, אפילו ייצר פרשנויות מרתקות לכמה אלמנטים פולקלוריסטיים והציג בפנינו עולם מעורר להפליא, שבאמת מציע הרבה מעבר לקמפיין הבסיסי.
בשלב זה כל מה שחסר הוא תגובת הציבור, והתקווה היא שגם הם יחליטו לתגמל את God of War.
זו תהיה מחווה חשובה מהיבטים רבים, כולל רוחביים: הכרה בערך של חוויות לשחקן יחיד מבוססות נרטיביות, שהתקשו מעט בתקופה האחרונה; היכולת לקבל שינויים, במיוחד כאשר הם נעשים מתוך ידיעת העובדות והרבה תשוקה; ולבסוף האפשרות שהצלחה גדולה של המשחק יכולה לעורר אתגר תוכן מרגש, להחיות את המגזר כולו.
מהו התרחיש הסביר ביותר? בואו נדבר על זה.
