The Unsurpassed X-Men הייתה סדרת אנימציה שהייתה לה השפעה מהותית על תרבות הפופ של שנות ה-90ואשר תרמה לשחרור מהמכס בשטחנו של קומיקס שכבר נמכר שנים רבות, אך מעולם לא הגיע לרמת פופולריות כזו. זה קרה גם פחות או יותר בארצות הברית, שם הסיפורים המונפשים השפיעו בסופו של דבר על פרסומי הנייר שהם קיבלו השראה מהם, והשיקו את תור הזהב של המוטנטים של מארוול.
זו כנראה הסיבה שסדרת התחייה, שהוכרזה לפני שנים כשדיסני החזירה את ידיה על אותם תכונות אינטלקטואליות שפוקס לא הצליחה לנצל במלואה במשך יותר מעשרים שנה, הפכה מיד לאחת ההפקות הצפויות ביותר אי פעם. זה גם מייצגהצעד הראשון לקראת ההשקה המחודשת המצופה של ה-X-Men ביקום הקולנועי של מארוול, למרות שאין ל-X-Men '97 שום דבר במשותף עם ההמשכיות הקולנועית הנוכחית. ציפיות גבוהות מאוד, בקיצור, אבל גם הרבה ספקות לגבי איכות התחייה הזו, ובעיקר שאלה: היוצר בו דה מאיו, שנמצא בעין הסערה כבר כמה ימים בגלל הפתאומיות שלו.הֲדָחָה, האם הוא הצליח לכבד את רוח הסדרה המקורית?
עכשיו זהראינו את שלושת הפרקים הראשונים של X-Men '97אנו יכולים להצהיר בביטחון אופטימי שהקריקטורה החדשה היא לא רק יורש ראוי לסדרת האנימציה ההיסטורית, אלא גם מבטיחה להיות הפקה באיכות כוכבת כמעט בכל היבט.
דאל 92' אל 97'
למי שלא יודע,The Unsurpassed X-Men שודר בין 1992 ל-1997: בתחילה היא הייתה אמורה להימשך רק ארבע עונות - וזו הסיבה שהרביעית מסתיימת במה שנראה כמו סיום סדרה - אבל אז הרייטינג המצוין שכנע את סבן להפיק עונה חמישית קצרה יותר דווקא בתקופה שבה מארוול הייתה קרוב לפשיטת רגל. הסדרה הסתיימה אפוא בספטמבר 97' באפילוג חדש שהשאיר יותר מדלת אחת פתוחה... ודווקא בנקודה הזו מתחילה אקס-מן 97'.
בקיצור,אתה חייב להכיר את הקריקטורה המקורית די טובלהבין את כל האזכורים של עונת התחייה הזו, שלמעשה ממשיכה את הסיפור לאחר הסוף המקורי. נניח שאין צורך לצפות בכל עונה קודמת בשלמותה, אבל לפחות אתפרקי מפתח מומלציםגם מאתר האחות שלנו Movieplayer. כמובן שתוכלו למצוא גם את הסדרה המקורית בדיסני+.
הנחת היסוד החשובה ביותר היא שסדרת האנימציה של שנות ה-90 לא התיישנה היטב. מבחינת אנימציה היא הייתה חסרה כבר אז והעיבוד המקומי המציק, שעירב בין איטלקיות לאנגליתיות, מחמיר את שגיאות ההמשכיות במעלה הזרם ואת אותם דיאלוגים שנכתבו בצורה מגושמת כשהמוח מכוון לקהל צעיר יותר. למעשה, אגב,החוזק של האקס-מן הבלתי מתגבר היה דווקא בסיפורים, שלקח השראה מהקומיקס המוטנטי האייקוני ביותר של מארוול, ועבד אותם במיומנות לפורמט הטלוויזיה האפיזודי. כך The Unsurpassed .
במשחק של הפניות וציטוטים צולבים, ה-X-Men הבלתי מתגברת הציגו לציבור הרחב את המוטנטים המפורסמים ביותר במראה האייקוני ביותר שלהם, מקיקלופ ועד וולברין דרך גמביט, רוג, קייבל ועוד רבים אחרים. יחד עם זאת, הוא טעןכתיבה שתמיד מאוזנתשהתייחסה לנושאים בוערים ואוניברסליים מבלי להפחית מהם.
במובן זה, X-Men '97 לוקח את כל התכונות הטובות ביותר של סדרת האנימציה המקורית, ומעלה אותן לדרגה ה-n'.זו הצגה שמכבדת את העבר שלה כבר מהנושא הפותח, שעושה הומאז' לאמריקני המקורי - לא זה שעובד מחדש באיטליה, שימו לב - עם אנימציות חדשות, מוזיקה מסודרת מחדש והוספות קצרות שמשתנות מפרק לפרק. ידענו שסדרת התחייה החדשה תאמץ את המראה התלת מימדי של מה אם...? וחששנו שזה היה משפיע לרעה על האפקט הנוסטלגי הבלתי נמנע, אבל אם הטריילרים כבר הרגיעו אותנו, שלושת הפרקים שצפינו בתצוגה מקדימה שכנעו אותנו לחלוטין באיכות העבודה של Marvel Studios Animation:X-Men '97 נראה כמו קריקטורה דו מימדית, אבל הנזילות של הרוב המכריע של האנימציות, בחירת הצילומים והדינמיות של האקשן שייכים לעכשווי.
לְמַרְבֶּה הַצַעַרלא הייתה לנו הזדמנות לבדוק את הדיבוב האיטלקי, לגביו נדחה את פסק הדין לסוף העונה, אבל למפיק בפועל ולבוס הגדול קווין פייג' הייתה הסתייגות חשובה: דה מאיו יצטרך לזכור את השחקנים המקוריים שעדיין זמינים.
מנקודת מבט טכנית, בקיצור,X-Men '97 הוא פיצוץ מהעבר שמרגיש מודרני, סדרה עם בימוי דינמי, אינטליגנטי ולעולם לא בנאלי, שקורצת לסיפורים האחרונים וגם קצת לאנימה היפנית, בעיקר בסצנות האקשן, המצולמות מצוין ובחלק מהמקרים מפתיעות: ראו את הקיקלופ משתמש בקרן האופטית כדי למהר מיריב אחד למשנהו בקרב צמוד, גמביט מטעין את ציפורניו של וולברין או את מורף תוך שימוש בכוחות המטמורפיים שלו כדי להפוך למוטנטים מפורסמים אחרים ולהשתמש ביכולותיהם. מרגש, אבלאקס-מן 97' גם יודע מתי להוריד את קצב הפעולה כדי להעביר את כל החגיגיותהנוכחות של דמויות מהקליבר של ז'אן, טמפסטה או מגנטו עצמו זקוקות להן.
הסדרה החדשה משחקת עם צוות השחקנים, מצמצמת אותולהקדיש את המקום הנכון לדמויות השונותמפרק לפרק. חששנו, למען האמת, שהתחייה הייתה מעדיפה גישה ישירה יותר ופחות שבועית, גם בהתחשב במספר הפרקים המצומצם, אבל גם זה לא היה כך ומיד נסביר מדוע.
אקס-מן לרסיסים
כפי שאמרנו, אקס-מן 97' קולט את הסיפור שנותר לא גמור לפני שנים רבות כאשר פרופסור גוסס אקסבייר נאלץ לנטוש את כדור הארץ כדי ללכת בעקבות לילנדרה לחלל, שם השיער חשב שהם יכולים לרפא אותו. הסדרה החדשה מתחילה שנה לאחר מכן, עם פרק שמשקף את הבכורה של 92': אם בזמנו האקס-מן התערבו כדי להציל את יובל מהזקיפים, הפעם מדובר בעזרה לרוברטו דה קוסטה הצעיר, שנפל בשבי על ידי אותם קנאים של ידידי האנושות, מצויד כעת בטכנולוגיית Trask.לפרמיירה החדשה יש את אותה פונקציה כמו למקורי, כלומר, היא מציגה את ה-X-Men, מסביר את כוחותיהם בהדגמה יעילה, ומשתמש ברוברטו כנקודת מבט מודרנית יותר. מוטנטים, אחרי הכל, קצת פחות שונאים ומפחדים מאשר ב-92'.
הפרק הראשון אפוא מלא באקשן, אבל היא שותלת זרעים נרטיביים חשובים. יש לנו את ז'אן בהריון, סייקלופ לא בטוח באחריות שמכבידה על כתפיו, וולברין והאחרים יותר ויותר חסרי סבלנות עם היעדרותו של פרופסור X, אם כן, הופכת את המצב מכל נקודת מבט.
אדון המגנטיות הוא קצת פרוע בעונה זו. סדרת התחייה שוב לוקחת השראה מקומיקס היסטורי, במיוחד אלה שכתב כריס קלרמונט בשנות השמונים: הבסיס לפרק השני הוא משפטו של מגנטו מ-Uncanny X-Men #200, ובנקודה זו אקס-מן 97' חושף את כל הקלפים שלו, תוך שזירת עלילות משנה מרובותקרשנדו מרהיב למרות שלושים דקות בלבד של משך. הנושאים שנסקרו שנויים במחלוקת כמו שהם עדכניים וראויים לתשומת לב, כפי שנכון כשמדברים על האקס-מן: סיפורים שמאחורי פורניר גיבורי העל מסתתרים הרהורים עמוקים על השבריריות והשינוי של הטבע האנושי.
מבין שלושת הפרקים שצפינו בהם,השני היה האהוב עלינו, אבל גם השלישית התגוננה היטב, וחצתה את תחום האימה עם תסריט אמיץ שלא רק ממשיך את הסיפור הראשי, אלא אולי מנסה לפתור כמה בעיות המשכיות שמקורן בסדרה המקורית ובבחירותיהם של המחברים הקודמים ב של ההסתגלות.
בסופו של דבר,שלושת הפרקים הראשונים של X-Men 97' מרגשים אותנו. זו לא רק צלילה לנוסטלגיה - זו הייתה קלה - אלא התעוררות עכשווית של פורמט אהוב מאוד שמפגין כבוד ורגישות עצומים כלפי סדרת המוטציות של מארוול. המעריצים הקשים ביותר עלולים לעקם את האף לכמה חידושים של הסיפורים הקלאסיים, אבל שלושת הפרקים זורמים בצורה נפלאה, הודות לדיאלוגים הדוקים, רגעים מופנמים שהם הרבה יותר בוגרים מהצפוי ואבני חן, רפרנסים והומאז'ים למכביר. בעודנו מחכים לגלות האם הסדרה, שכבר חודשה לשלוש עונות לפחות, תצליח לעמוד בקצב עד הסוף, אין לנו אלא להמליץ בחום לצפות בה.
