מה שהיינו רוצים ב... הוא טור חודשי המוקדש למשחקים שהציבור הכי מחכה להם. אבל בהשוואה לתצוגות מקדימות מסורתיות, היא עוסקת בנושא בצורה מפוזרת יותר, מדמיינת מה יכולה להיות כותרת, או מה היית רוצה שהיא תהיה, ולא מה היא תהיה.
מה שנשאר מאדית פינץ'היה הגיבור של עונת משחקים, זו של 2017, שראתה אותו להשיג הצלחה ביקורתית וציבורית טובה בזכות סיפור מרתק ונוגע ללב, ללא ספק מהמצליחים של השנים האחרונות. צוות הפיתוח של Giant Sparrow, לאחר הריון ארוך, הצליח ליצור פרויקט המסוגל לשלב בצורה הטובה ביותר מבנה בסגנון סימולטור הליכה, לכן סיפור אינטראקטיבי בו המשחק מוגבל, עם סיפור נוגע ומרגש, המסוגל לשמור על שחקנים דבוקים אליו המושבים שלהם לכמה שעות.
הכאב מאחורי הזכרונות
עלילת המשחק נסבה סביב הילדה הצעירהאדית פינץ',שיום אחד חזרה לביתה הישן של סבתה שם דרך סדרה שלזיכרונותהוא שחזר את ההיסטוריה הטרגית של משפחתו, מיוסרת בסדרה של מקרי מוות מסתוריים לכאורה. בין קטעים סודיים דמיוניים שנפתחו עם אמַפְתֵחַ,זיכרונות, תמונות, פתקים ודפי יומן, השחקן בתפקיד הילדה, כמעט בן משפחתה היחיד שעדיין בחייםמִשׁפָּחָה,הוא "חי מחדש" את אירועי יקיריו שנפטרו, צעירים מאוד ומבוגרים כאחד. ההזדמנות לדבר שוב על פנינה הקטנה הזו מוצעת לנו על ידי הנוכחות החופשית שלה החודשלמנויים לשירות פלייסטיישן פלוס.ולכן מתוך הרצון לצלול חזרה לחוויה דומה, במובנים מסוימים, בהיפותטיתמה שנשאר מאדית פינץ' 2.
מנקודת מבט זו נרצה שהפרק השני האפשרי הזה יתחיל מהאווירה הנהדרת של קודמו ושבאופן עקרוני זה היה הקלאסי "עוד מאותו הדבר", מבלי לוותר על תכונות חדשות. אז, קודם כל היינו רוצים אקלים חדור חוסר שקט, כאב אבל גם מתיקות. ברור בתוך סיפור שלא פורסם, מלא בפאתוס ורגעים שלהִשׁתַקְפוּת,שנגע באקורדים עמוקים מאוד, כאשר כל סיפור בתוך העלילה, ככל הנראה, הציג את עצמו כחוויה בפני עצמה, רק כדי לחשוף את עצמו כמובן כחלק מפסיפס הרבה יותר גדול ומורכב. כמו כן נרצה למצוא את המשחק המעולה, את הרעיונות החדשניים הרבים, אתעיצוב מקוריומפתיע מהראשון, במקום חדש (או יותר מאחד) מלא בסודות שמובילים את המשתמש למסע מרתק ומרתק במשך שעות.
גדול ואינטראקטיבי יותר
מבחינת מכניקה, לעומת זאת, אין על מה לפנטז: בהתחשב בז'אנר בהחלט לא נוכל לצפות לירח, אלא אם כן נרצה להפוך לחלוטין את סגנון הפרויקט והסדרה, או ליצור מוצר מנוגד לחלוטין מהרגיל. מה שמכונה "סימולטורים הליכה", או סיפורים אינטראקטיביים, הם ללא ספק עדיין הפקות נישה, עם מרכיב חזקנרטיבלעתים קרובות באיכות יוצאת דופן ובאווירה נהדרת אך רחוקה מהתפיסה הרווחת של משחקי וידאו כחוויה פנאי גרידא. עם זאת, זה לא אומר שכדי להשיג תוצאה טובה עם What Remains of Edith Finch 2 אפשר לוותר לחלוטין עלניסויולכמה חידושים מבחינת רעיונות, עיצובים ומצבים. הדבר החשוב יהיה לא להגזים, אולי להכניס אלמנטים שיתנגשו עם שאר ההקשר. אחרי הכל, זה יספיק "פשוט" למצוא איזה פתרון ליישום במשחקיות של יצירה שבהחלט תתחיל מקודמתה.
כבר אחדמַפָּהגדול יותר, סדרה של מיקומים גדולים ומגוונים יותר לחקור יכולה, למשל, להציע למפתחים את ההשראה ליצור סדרה שלחידותוגישה לסיפורים מסוימים יותר מפורטים. השאר יהיה שוב הפרסקו הכללי, שיורכב לנגד עיניו של הנגן, שלותֵאוּרבסך הכל ייעשה עוד יותר חודר ומרחיב על ידי רעשי הרקע ופס הקול - כשיש צורך בנוכחותו - שיתערבב בסימפוניה של צלילים מעודנים ועוצמתיים. הכל כדי ליצור הזדהות מסוימת עם הגיבור, עוד מרכיב מרכזי לדעתנו כדי להפוך את החוויה לשלמה ומושכת יותר. כי אז, בהכל, מה שהיינו רוצים לראות שוב ב-What Remains of Edith Finch 2 הם בדיוק הסיטואציות שכל כך אהבנו בפרק הראשון.
המתח שבצורך לחצות חדרים או אזורים שלמים עם הרצון, הסקרנות אך גם ה"פחד" לגלות את גורלה הטרגי של אולי משפחה חדשה או תושבי בניין, כפר או כל מקום בו יזמים מחליטים לקבוע במשחק, הם צריכים ללוות את השחקן במהלך שלבמֶחקָרִישבפרפרזה על מה שכתבנו לפני שנים בסקירה של הפרק הראשון, נשאר מעניין ומעורר, גם ובעיקר "בזכות אחדמַדרֵגוֹתגרפיקה מרשימה, מאופיינת בשימוש מופתי בצבעים ובאווירה שאין דומה לה". זה מה שעלה בראש כשחשבתי על מה שנשאר מאידית פינץ' 2 אפשרי. קומץ רעיונותפָּשׁוּטשבעזרתו אנו מקווים שניתן לך הזדמנות לדון ולהביע את העדפותיך: במובן זה, מה היית רוצה לראות בפרק הבא בסדרה?
