Remake, Remastered, Definitive Edition, HD Collection, Director's Cut, Rebirth, Regnited. הטרמינולוגיה של משחקי וידאו בימינו עושה שימוש בנספחים רבים ושונים, אך השפה שבה היא מדברת היא אחת ויחידה: זו שמנסה לתת מענה לצרכים השיווקיים של חברות גדולות. מאמר זה יכול להסתיים גם כאן, משום שהמילים הנלוות לכותרת של יצירה שכבר פורסמה ממלאות בעצם את הפונקציה של ללכוד את תשומת הלב של הציבור, לשכנע אותו לבצע את ההשקעה, הימנעות מנפח ציפיות יתר על המידה ומכוונות אך ורק למיצוב המוצר על השוק. המשמעות של מונחים אלה, לעומת זאת, הפכה לסתמית עד כדי השלכת הבכורה של כל סוג של מהדורה מחדש לכאוס.
זה מה שקורה סביב ההכרזה על The Last of Us Part 2 Remastered לפלייסטיישן 5, המהדורה החדשה של יצירת המופת האחרונה של Naughty Dog שעתידה לצאת ב-19 בינואר 2024. אם, מצד אחד, הציבור בכה מיידית בגלל פער הזמנים המצומצם שמפריד בינו לבין הפרסום המקורי - החל מיוני 2020 בלבד - מצד שני ברור שהחבילה שנארזה על ידי Sony Interactive Entertainment מסתירה הצעה החורגת הרבה מעבר למסורתי רעיון של גרסה מחודשת, לפחות של זו שאפיינה את העשור האחרון של המדיום.הבעיה עם The Last of Us Part 2 Remastered טמונה רק בכותרת המודפסת על הכריכה, או שזה סימפטום לבעיה עמוקה יותר?
גזרת במאי בתחפושת
The Last of Us Part 2 Remastered מבוסס ככל הנראה רק על שורה של שיפורים טכנולוגיים הנובעים מהבלעדיות של PlayStation 5, במקום זאת נפתח למגוון רחב במיוחד של תוכן לפעולה המקושרת להגדרה זו. המשמעותי ביותר ללא ספק טמון במצב חדש ללא חזרה, חוויה נוכלת בסגנון הישרדות שנרקמה סביב מערכת הלחימה של המקור, בהזדמנות זו מחויבת להנפשת סדרה של התנגשויות אקראיות בעלות קושי הולך וגובר; נוכחותן של מספר דמויות שניתן לשחק בהן כבר אושרה, כל אחת עם מאפיינים ייחודיים, מוכנות להעמיד את עצמה לשירות שני סגנונות המשחק העיקריים, כלומר הגישה החמקנית והקרב הישיר. בצד, מתוכנן יישום דירוג עולמי המקושר ל"ריצה היומית", כנראה אתגר יומי שנועד לבחון את השורדים השאפתניים ביותר באמצעות שורה של כללים קבועים.
תוספת קטנה נוספת היא מצב Guitar Free Play, בהשראת הקטע שבו אלי מחזיקה את הגיטרה ושמבטיח להרחיב את הכלים כדי להעלות הופעות וירטואליות אמיתיות.הקטע "מאחורי הקלעים" חריף יותר, שאמור לכלול סדרה של תכנים מיוחדים המוקדשים בדיוק לשלבי היצירה של הפרויקט, כולל לא רק רמות חיתוך, אלא סדרה של סצנות מהקמפיין שהגיבו על ידי הבמאי ניל דרוקמן, הסופרת האלי גרוס ושלישיית גיבורי השחקנים, כלומר אשלי ג'ונסון, לורה ביילי וטרוי בייקר. ברור שההיקף ומעל לכל האופן שבו ניתן להשתמש בתובנות הללו עדיין לא ידוע, אבל יש מספיק מרחב תמרון כדי להציג משהו מאוד מעניין, במיוחד עבור קהלים הקשובים לעיצוב נרטיבי. את מעגל התוספות משלים מצב Speedrun דומה לזה של הרימייק האחרון של הפרק הראשון וסדרה של סקינים נוספים כדי לשנות את האסתטיקה של הגיבורים והארסנל שלהם.
בליבה של ההוצאה המחודשת עומד כמובן הרענון המגזר הטכני, כשלעצמו המבצע המתאים ביותר להגדרה המחמירה של "Remastered" אליה הורגלנו בשנים האחרונות:ההכרזה על The Last of Us Part 2 Remasteredמספר שני מצבי גרפיקה, Fidelity ב-4K מקורי ו-Performance ב-1440p עם יוקרה ל-4K, בנוסף לקצב הפריימים שנפתח עבור טלוויזיות התומכות ב-VRR. אושרה גם תמיכה בתכונות הבלעדיות של PS5, על כל הפוטנציאל של ה-DualSense וניצול ה-SSD של המכונה כדי לצמצם את זמני הטעינה למינימום; מיותר לציין שיבוצעו שיפורים ברזולוציית מרקם, עיבוד צללים, מרחק רינדור ותדירות האנימציה.
בקיצור: אם השכלול הטכני של הקמפיין די מזכיר את הרעיון הנרחב של הרימאסטר הקלאסי, המסגרת שבה הוא מתפרסםבמקום זאת הוא מציג את עצמו הרבה יותר דומה לזה של מהדורת Director's Cutכפי שכבר מנוצל על ידי Sony Interactive Entertainment. ההעשרה של היצע התוכן למעשה מזכירה מאוד את זה שהשפיע הן על Ghost of Tsushima Director's Cut והן על Death Stranding Director's Cut, אך הגדרה זו הוכחה ככל הנראה כלא מתאימה לתקשורת מה שרצו SIE ו- Naughty Dog. אולי רצית להימנע מהעלאת ציפיות יותר מדי על ידי בחירה ב-Remastered יבש יותר? אולי הם רצו לדחוף יותר את קפיצת הדורות של המכונה שבאה בעקבות הפרסום המקורי, כפי שכבר קרה בפרק הראשון? אם מצד אחדהטרמינולוגיה הופכת פחות ופחות ברורה, רבים מתחו ביקורת על החיפזון המוגזם שמאפיין את הפעולות הללו, בעוד שאחרים הסתכלו לעבר Valve, שחזרה לאחרונה למרכז תשומת הלב הציבורית לרגל יום הולדתו של Half-Life.
המקרה של Valve and the Half-Life עדכון
ביום ראשון שעבר, זמן קצר לאחר ההכרזה על The Last of Us Part 2 Remastered,Half-Life כיבה את הנר העשרים וחמישהו-Valve החליטו לחגוג על ידי הפיכת התואר לחופשי לשמירה, במילים אחרות למעשה לתת אותו למעריצים. לא רק זה: החברה של גייב ניואל ניצלה את ההזדמנותהוציאו סרט תיעודי בן שעה פלוס על Half-Life, מספר את ראשית יצירת המופת הגדולה שלו. זו הייתה רק הטיפה הראשונה במפל של חידושים, כוללטונות של תוכן נוסף זמין ללא תשלום לכל אחד.
אנחנו מתחילים עם Half-Life: Uplink, קמפיין מיני שנכלל במקור בכמה מגזינים נבחרים של אותה תקופה והופץ ליצרני חומרה; אנחנו ממשיכים עם ארבע מפות חדשות למצב מרובה משתתפים שלפי Valve "דוחפים את מה שאפשר ב-Half-Life לקצה", כלומר Contamination, Pool Party, Disposal ו- Rocket Frenzy, אליהם מתווספים גם Double Cross, Rust Mill ו Xen DM, במקור חלק מהדיסק Half-Life: Further Data.
שלא לדבר על כך שהזרקת התוכן לוותה באסקירה מלאה של החוויהשנע בין מערכת העיבוד לכמה היבטים של מנוע הפיזיקה - למשל זריקת רימון - לפני השקעה בממשק, במערכת הקלט ובאיזון מרובי המשתתפים. מאפייני ה"כיסוי" של הפעולה נמצאים במקום בעדכונים לאפשרויות הגרפיקה, התמיכה ב-Steam Deck, השיפורים בקנה המידה של ממשק המשתמש על בסיס הרזולוציה ושיחזור של כמה פנינים נוסטלגיות, כמו האנימציה העתיקה של הלוגו של Valve, יצירות האמנות הישנות של התפריט והסקינים ההיסטוריים של מרובי משתתפים שעד עכשיו נותרו בסמכותה של גרסת האלפא בלבד של העבודה.
מה שגרם לדיון, מן הסתם, היה התצפית הכי בנאלית שאפשר היה לעשות: בעודמצד אחד יש לנו גרסה מחודשת של משחק וידאו משנת 2020נמכר במחיר שדרוג - רק למי שכבר מחזיק במקור - של 10 יורו, מצד שני ישכותר מלפני 25 שנה היה הגיבור של מבצע דומהשלא רק מגיע בצורה חופשית, אלא גם בוחר למסור את החוויה הבסיסית לכל מי שעדיין אין לו אותה. ברור שהמקרה של ההרפתקה של גורדון פרימן מייצג זבוב לבן מוחלט, משהו שבמקרה נתקל בו לעתים רחוקות מאוד בפנורמה העכשווית של AAA, שבה כל עדכון הכי קטן נתפס כהזדמנות להרוויח כסף.
בין Remastered ל Remake, האם הבעיה בתנאים?
ניתוח המקרה של Half-Life מסתכן בהשלכת הדיון לקלחת הנוחות הריקה, תוך הערכה של המבצעים על סמך מידת הכבדות של כיס הציבור. בבדיקה מעמיקה יותר,השנים האחרונות של התעשייה פתחו את קופסת פנדורה הגדולה של מהדורות חוזרות של משחקי וידאו, פעולות הנתפסות כבטוחות, רווחיות במיוחד בניכוי המאמצים הדרושים, פשוטה להגדרה וקלה באותה מידה למכירה למשתמשים נאמנים, ולרוב ממנפת את גורם הנוסטלגיה. The Last of Us Part 2 Remastered ניתן לקרוא בדרכים שונות, אבל סביר להניח שזה פשוט השתקפות שלצורך בבתי תוכנה מודרניים כדי לייצר רווח מתמיד, גם כשאתה בלב של פיתוח פרויקט חדש וגדול, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת טמונה בפרסומים מהסוג הזה. האלטרנטיבה הקיימא היחידה יכולה להיות במשחקים כשירותים, המנסים לפתור את הבעיה במעלה הזרם על ידי רקמת מערכות המונטיזציה בצורה כזו שיוכלו להחזיק מעמד לאורך זמן, ולמשוך את האנטיפתיות של המעריצים.
במקרה הספציפי, לעומת זאת,נראה שהבעיה נעוצה אך ורק במינוח, וזו בהחלט לא הפעם הראשונה שזה קורה. למילה "מחדש" תמיד הייתה משמעות ספציפית למדי: בהשוואה ל-The Last of Us Part 2 החדש, היא גורמת לחשוב על שיפור גרידא בגרפיקה וברזולוציה למשחק וידאו בן שלוש - שבין היתר ייצג את הפסגה הטכנית של הדור שלו - מטשטש לחלוטין את ההזרקה המשמעותית של תוכן נוסף, כזה שיהיה הרבה יותר קל וטבעי לשייך ל- Director's Cut. זוהי בעיה דומה מאוד לזו שפקדה את Final Fantasy VII Remake, שכן מעריצים רבים - המבוססים על המונח המודרני "רימייק" - ציפו לעיבוד בקנה מידה אחד לאחד של המקור ללא התערבויות שחרגו מהתחום הטכני ו מערכות משחק, בדיוק כמו אלו שהמשיכו לעוות את הנרטיב.
בבדיקה מעמיקה יותר,היום יש לנו רימייקכמו אלה של Demon's Souls של Bluepoint Games ל-PS5, שפשוט מחדשים לחלוטין את מראה הגרפיקה של המקור, אולי משפיעים על הכיוון האמנותי, אבל משאירים את השלד ללא שינוי לחלוטין; אנו נתקלים באחרים כמו אלה של Resident Evil של Capcom, שמתרגמים את הנוסחה העתיקה על פי דקדוק עכשווי, מעוות את העיצוב ומערכות המשחק תוך שמירה על כבוד מוצק ליצירה המקורית; הכרנו עוד אחרים כמו זו של Final Fantasy VII, שבהחלט דומה יותר לפרשנות המחודשת הטיפוסית של קולנוע, מוכנה יותר מתמיד להתרחק מחומר העבר. לצידם, התפתחו מהדורות מחודשות לחלוטין טרנספורמטיביות, אחרות שפשוט משפיעות על איכות המרקמים, נוסחאות שונות ואפשריות של N'Sane, Reignited ו-Nitro Fueled, אוספי HD מלאים או חסרי תוכן נוסף, שלא לדבר על כל ההגדרות, המשחק השנה והמהדורה האולטימטיבית של התיק.
הטקסונומיה של משחקי וידאו תמיד הוכיחה את עצמה כביצה ללא מוצא והיא כיום יותר מתמיד קרקע פורייה לאסטרטגיות שיווקיות:ניסוחים כגון Remastered, Remake ו- Director's Cut נתפרים כעת ונקרעים לפי הצורך בכל פעולהמבוסס על מה שאתה רוצה לתקשר, אבל התמונה הכללית הפכה כל כך מבלבלת שאפילו המחלקות המסחריות בסופו של דבר פוגעות בעצמן יותר ויותר; אם כשלעצמו כבר הפך קשה מאוד להבין לאיזה סוג של יצירות בטוח לשייך תווית כמו "אינדי", שלא לדבר על מהדורות מחודשות מהסוג הזה. כעת, בהסתכלות על האופק של קונאמי בלבד, אנו מוצאים גרסה מחודשת של Silent Hill 2 ו- Metal Gear Solid Delta: Snake Eater. האם ההבדל במינון מסתיר ניהול שונה של תכנים או שזו בחירה המוכתבת מסיבות אחרות?
כיצד מתקבלת הנפקה מחודשת
בין הגורמים העיקריים שנראה שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על קבלת מהדורות חוזרות, המינוח, העלות, גודל הפעולה ומעל לכלהמרחק שמפריד בינו לבין הפרסום המקורי. אם, מצד אחד, הכותרת The Last of Us Part 2 Remastered הכניס את הפרויקט לבלבול, מה שהתלוננו עליו הכי הרבה נשאר הפער של שלוש שנים בלבד שמפריד בינו לבין תאריך הבכורה. לבעלי זיכרון ארוך, הבחירה של סוני עוקבת באופן מושלם אחר מה שקרה לפרק הראשון בסדרת Naughty Dog, שיצא בגרסה מחודשת ל-PS4 ב-2014, שנה בלבד לאחר הופעת הבכורה שלו בספינת הדגל מהדור השביעי של סוני. הכוונה ברורה, אבל הגלולה הופכת יותר ויותר מרה לבלוע: במהלך שנת 2023, למשל, צצו שמועות רבות המעלות השערה על הגעתה הקרובה של מהדורה מחודשת - או אפילו מחודשת - של Horizon Zero Dawn מאת Guerrilla Games, שפרסומה המקורי. תחילתה ב-2017, ועוררה דיונים אלימים בקרב מעריצים.
אחרי הכל, מדובר בפעולות ישנות כמו משחקי וידאו, רק תחשבו על פרסומים כמו Super Mario All-Stars לסופר נינטנדו, שהביאו את כל אוסף הכותרים המוקדש לאינסטלטור למימד ה-16 ביט, שלא לדבר על הרבים -מהדורות שאפיינו את הדו-קיום המורכב של שוק הארקייד עם שוק הקונסולות הביתיות. היום הם הפכו מנופחים מאוד וגם מבלבלים בהצגתם, מציירים את הרקע של שנות המשחקים האחרונות שלהפקות שדורשות לנתח לפני הבנת הטבע האמיתי שלהן, בין אם זה של רימייק, רימאסטר, עבודה מוסיפה או עבודה טרנספורמטיבית לחלוטין. מה שבטוח הוא ש-The Last of Us Part 2 Remastered, בהתחשב באופי שלו כ- Director's Cut מחופש, ללא ספק יתגלה כדרך הטובה ביותר לחוות את סרטו הקולוסאלי של Naughty Dog. או לפחות זה יהיה עד להצגה הברורה של מהדורת Remake, שכן SIE בחרה במודע לשמור את הניסוח הזה עדיין נעול במגירה.
