טראוויס גריידי הוא נהג משאית. בלילות הוא לא יכול לישון כי הוא מתייסר בסיוטים ובזיכרונות מילדותו, כך שזה לא מקרי שהוא מוצא את עצמו ממש הרוס בסוף עוד יום עבודה. בהיותו מזג האוויר מה שהוא, יורד גשם של חתולים וכלבים, ולכן הוא מחליט לעשות קיצור דרך לתחנתו האחרונה, ואז עובר דרך העיירה Silent Hill. אולם לפני שהוא מצליח, קורה משהו מוזר: דמות של ילדה קטנה מופיעה מולו, מאלצת אותו למסמר, ואז נראה שהיא נעלמת באוויר. טרוויס יוצא מהמשאית וממשיך ברגל, בניסיון למצוא את הילדה ולוודא שהיא בסדר. בשלב מסוים הוא מבין שמה שנראה כמו ערפל הוא בעצם עשן: מרחוק הוא רואה בית בוער, ונראה שבפנים עדיין יש מישהו... הילדה הקטנה מלפני כן. אבל איך ייתכן שהיא נמצאת כעת על הקרקע, בקומה הראשונה של הבית, מכוסה בכוויות קשות מאוד? אחת מהתעלומות הרבות שייחשף...
המשחק
המבנה של Silent Hill: Origins אינו שונה בהרבה ממה שסדרת Konami הרגילה אותנו אליו, כאשר הגיבור צריך לחקור מיקומים גדולים יותר או פחות על ידי התייחסות למפות שהוא מוצא את עצמו אוסף מדי פעם. יש "לפתור" כל מקום בחידותיו, בחפצים ובאויבים שהוא מסתיר, בקרשנדו החושף בפנינו את האמת רסיס אחד בכל פעם. בין החידושים שהוצגו בפרק זה אנו בהחלט מוצאים את האפשרות לנוע בחופשיות בין ה"ערפילי" וה"שרופה", באמצעות מראות. זהו תועלת שהמפתחים המציאו כדי להוסיף משהו לחיפוש הקלאסי אחר חפצים ודלתות פתוחות: במישור אחד של המציאות יש לנו מעבר חסום, בעוד שבצד השני אותו מעבר פנוי ומאפשר לנו להגיע לאזור מ- שאז אפשר לחזור למימד הקודם, אולי עם מפתח שפותח את הדלת. גם הגישה ללחימה השתנתה: טרוויס נהדר עם האגרופים שלו, אבל הוא יכול גם להשתמש בחפצים רבים ככלי נשק. ניתן להפעיל מקלות, מוטות, אזמלים, סכינים ואפילו מוטות IV כדי להפיל יריבים, עם הבעיה היחידה של התנגדות מוגבלת לשימוש: לאחר מספר משתנה של יריות, הנשק נשבר. חפצים כבדים יותר, כמו טלוויזיות או כספות, יכולים לשמש גם באופן התקפי, "ירייה אחת", ויכולים לחסל אויבים באופן מיידי. לאחר מכן ישנם כלי נשק שונים, אותם יש לשלב עם התחמושת הנכונה, שניתן להשתמש בהם באמצעות מערכת נעילת מטרות חסרת תקדים, מה שהופך אותנו לדייקנים הרבה יותר מאשר במשחקי Silent Hill הקודמים. לגבי כלי נשק, למשחק יש התנהגות מוזרה: בהתחלה זה ממש מסובך להסתדר, בהתחשב בעובדה שיש מעט חפצים בסביבה שאנחנו יכולים לאסוף, אבל מהחצי השני של ההרפתקה נתחיל להיות לנו מלאי מלא של דברים שנוכל לתקוף את המפלצות שמאכלסות את העיר.
מה PSP ל-PS2
גרסת ה-PSP של המשחק נחשבת לאחד הכותרים הטובים ביותר עבור הקונסולה הניידת של סוני. גרפיקה וסאונד עובדים בסינרגיה כדי ליצור אווירה ייחודית, מלאה בנגיעות קלאסיות, מטרידה לחלוטין. הרגשות שולטות על העליונה, במיוחד אם אתה משחק בחושך ועם אוזניות: בדרך זו, Silent Hill: Origins באמת מתגלה כחוויה יוצאת דופן ומרתקת, ששווה לנסות בכל מחיר. במעבר לפלייסטיישן 2, למרבה הצער, עצוב לציין שהמפתחים באולפני Climax לא השקיעו בכך את מירב המאמצים. אם מצד אחד יש לנו טקסטורות טובות יותר, מצד שני הגרפיקה לרוב נראית מגורעת מדי, מעבר לאפקטים המעודנים כדי להעביר את האווירה של המשחק בצורה טובה. הדגמים המצולעים מתוחכמים יותר, יש להכיר בכך, והעיצוב בכללי עדיין מצוין. מפחיד ב-PSP, מפחיד ב-PlayStation 2: במובן הזה, אין הבדלים בין שתי הגרסאות. ואין הבדלים גם כשזה מגיע לסאונד, יצירת מופת של אקירה ימאוקה שכובשת בזכות שירים, מוזיקה ואפקטים שנוצרו ו"נמדדו" בשליטה. נראה שמערכת הבקרה לא עברה אופטימיזציה לשימוש עם המקל האנלוגי השמאלי של ה-Dual Shock 2, אבל מעל הכל ניהול התצוגה בינוני. ב-PSP אפשר היה רק לרכז אותו, וכך נעשה גם ב-PS2, ויתר על פתרון אחת הבעיות של המשחק: מספיק היה להקצות את הניהול למקל הימני, כפי שקורה ברוב המשחקים, כך שסדרה של בעיות לא התרחשה. להתעורר, במיוחד במהלך הלחימה. לבסוף, עלינו לקחת בחשבון את העובדה ש-Originals הוא בהחלט לא הפרק הארוך ביותר בסדרת Silent Hill: זה לוקח רק כמה שעות להשלים אותו, אם לא נתקעים, מה שיכול להיות בסדר רק בסביבה ניידת . בסופו של דבר, אנו עומדים בפני מוצר הכרחי עבור מעריצי Silent Hill שאינם מחזיקים PSP, בעוד שמי שלא מעריך את הסדרה יתקשה להתעלם מכמה פגמים מעצבנים.
