הם קוראים להתסמונת אפתיה. זה משפיע על מבוגרים צעירים ומנקז מהם כל רגש. אתה מוצא אותם זרוקים על הקרקע, ברחוב, כמו פסולת. אם אתה מתקרב, הם לא אומרים מילה. הם מביטים אל החלל. דור אבוד שבעיניים קהות חולם על עולם אחר. וירטואלי, אולי. עולם שלא קיים. אלה שאינם יכולים למצוא מקלט בגומחה מסבירת הפנים של החברה סובלים, אלה שאינם מתאימים, אלה שאינם מוצאים את הנוחות של הבורות במהלך השעה האפלה. התעלומה הגדולה היא המחייהפרסונה 3, אפילו בגלגולו האחרון Persona 3: Reload.חבורה של בני נוער ומבוגרים אבודים.
למרות היותו מתרחש בעולם פנטזיה, פרסונה 3 שקועה עמוק בהיסטוריה ובתרבות היפנית. באמצעות מטאפורות מעודנות ואלגוריות מפורשות למדי, הסאגה תמיד הפנתה את האצבע באומץ אל הנסחפות של חברה שבה עומדת האמרה:deru kui wa utareru,המסמר שיבצבץ ייפגע. אפשר להבין את המקסם הזה בשתי דרכים, אבל שתיהן מתייחסות לקושי מסוים של הפרט להתבלט מהקהילה: הדרך שלך תהיה קשה אם תתבלט מאחרים, והחברה תעשה הכל כדי להכות אותך ולהחזיר אותך בחזרה. בתור.
בסיפורו על דור אבוד, שורשיו של פרסונה 3 באחד הרגעים הקשים ביותר בהיסטוריה היפנית המודרנית, זה שהחריף את מה שנקרא וואקמונו מונדאי, בעיות הנוער. עם הזמן, רבות מהן הפכו אז לתת-תרבויות של ממש, כמו זו של האוטאקו, או תופעות גלובליות, כמו זו של ההיקיקומורי. המקור הוא מה שביפן הם מגדירים כאושינאוורטה ג'ונן, העשור האבוד,הרגע הגרוע ביותר של קיפאון כלכלי יפני, אותו אחד שיצר רמה גבוהה מאוד של חוסר אמון בעתיד בדור שלם של צעירים.
Baboru Keiki, la bolla che esplode
זה גורלה של בועה, להתפוצץ. גורל שנכתב בהגדרה משלו. הבאבורו קייקי, הבועה הספקולטיבית שהניעה את הכלכלה היפנית בסוף שנות ה-80, אינה יוצאת דופן. ייסוף הין ומתן הלוואות בריבית נמוכה דוחפים את החברות להעלות ספקולציות על שוקי המניות והנדל"ן. למדנו על זה גם במשחקי וידאו: זה אחד מעמודי התווך שעליהם ההיסטוריה שליאקוזה 0.
התפוצצותה ב-1991, אובדן ערך הנכסים כתוצאה מכך, העלייה הפתאומית בריבית הבנקאית וחוסר יכולתן של חברות לפרוע חובות עצומים, אשר לא כוסו אפילו על ידי עיקול נכסים מאחר שאלו איבדו ערך, ויצרו חור פיננסי אמיתי. היפנים, במידה רבה של אופטימיות, מכנים את התקופה שבין 1990 ל-2000 "עשור אבוד", רק כדי לתקן את עצמם בדרך ולהאריך את המשבר. ה-Ushinawareta Nijūnen, עשרים השנים האבודות,משתרע להקיף את המשבר הפיננסי העולמי של 2008. לפתע, הפריחה הכלכלית היפנית, שהובילה במהירות את המדינה להפוך לאחת המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, נעלמת. לפני המשבר, שמונה מתוך עשרה מהבנקים הגדולים בעולם היו יפנים; 60% משוק המניות כולו נסחר בבורסת טוקיו. לאחר מכן, הפער הכלכלי בין דורות שונים של יפנים הופך לבלתי ניתן לגישור.
יפן שוקעת
עם זאת, ישנם גם אירועים אחרים שמשליכים את הנוער היפני לייאוש. הראשון, וההרסנית ביותר, היא רעידת האדמה הגדולה של הנשין, שמשפיע בעיקר על העיר קובה. כיום קובי מפורסם בבשר הבקר שהוא מייצא לעולם; זו עיירה תוססת, מאוד תיירותית. לפני רעידת האדמה זה היה הנמל הראשי של המדינה, אבל הוא לעולם לא יתאושש מהמכה שגרם אסון הטבע.
רעידת האדמה שפקדה את קובי ב-7 בינואר 1995 סווגה כ-7 בסולם העוצמה הסייסמית של שינדו, שהיא הרמה המרבית המוחלטת של רעידות לפי הסוכנות המטאורולוגית של יפן. המספרים שלו פשוט מפחידים: הוא הורס 200,000 בתים (ביניהםאולפני Konami שבהם עובדים על הראשון Metal Gear Solid), גורם לכמעט 7,000 קורבנות וגורם להפסד הגדול ביותר בהיסטוריה של שוק המניות של טוקיו, כאשר מדד ניקיי 225 מאבד מעל 1,000 נקודות ביום ההלם בלבד. הנזקים הסתכמו ב-102.5 מיליארד דולר, השווים ל-2.5% מהתמ"ג של המדינה. ומעל הכל זה מעוררגל עצום של חוסר אמוןכלפי יפן, שעד כה תמיד נחשבה בחזית בניהול אסון טבעי.
לבסוף, מה שמחייה את השנים הללו של חוסר אמון ומטמורפוזה הם הפוסטמודרניזם והגלובליזציה. יפן היא מדינה שעברה תקופה מודרנית קצרה במיוחד: מאז התקופה שלאחר המלחמה היא חוותה מהפך אינטנסיבי, וכאשר המערב חווה את משבר הנרטיב הגדול, כשהפוסטמודרניזם מטיל ספק בזהותה, יפן מופיעה כבר כמדינה מדינה פוסט מודרנית. הפיצול בין בני הנוער לאוכלוסייה המבוגרת כבר בעיצומו:צעירים מתמודדים עם המתח של רעיונות גלובליים של חופש וביטוי עצמיבסביבה שמרנית מלאה בלחצים חברתיים.
אלו בדיוק הצעירים ש"יש להרביץ להם", אלה שנלחמים במושג הקונפורמיזם. אלה שהחברה מתחילה להחשיב כסוטים. הם קוראים להם וואקמונו מונדאי, או בעיות נוער. הם ההיקיקומורי, אבל גם האוטאקו שמעדיפים את העולמות הווירטואליים שלהם ללא חוקים, ה-enjo kōsai, הקטינים שמוציאים כסף עם מבוגרים, וה-niito, או הצעירים, שמאוחרים על ידי ייאוש מחליטים לא ללמוד או לעבוד, מחליק לאדישות.
אלה שלא ניתן להציל
הנה זה, הדור האבוד. זה זה שאיבד את ההזדמנות לחזור לפינות של חברה שבה טעות בדרך עלולה לסכן את סיכויי הקריירה שלך לנצח. הוא מורכב מאלה שהחליטו לבודד את עצמם, בתוך עצמם או בבתיהם, בתוך עולמות וירטואליים או בדיה.אלו למעשה השנים שבהן תת-תרבות האוטאקו מתפוצצת, לא רק ברמה הלאומית, עם יצירות כמו Neon Genesis Evangelion, שלמרות המסר הסופי של פתיחות כלפי העולם, כמעט גורמת לתגובה הפוכה של אסקפיזם גדול יותר בתוך הפנטזיה.
יש אימרה יפנית, עוד אחת, שמתארת את הדור הזה:shikata ga nai, מילולית:לא ניתן לעשות דבר, לא ניתן לשמור אותם. הלחץ החברתי של השתייכות למערכת שכבר אינה מציעה את אותן הזדמנויות כמו בעבר מוביל את האנשים הללו לשיתוק רגשי של ממש. דור שגדל וצופה בהוריהם חלק ממערכת יציבה ומשגשגת, רק כדי להתמודד עם מציאות שבה עבודה קשה כבר לא מבטיחה הצלחה.
שוחרר במקור בשנת 2006,פרסונה 3 מתאימה באופן מושלם לעשרים השנים האבודות. הנוער היפני עדיין במעבר, שבנוסף לקשיים האוניברסליים של גיל מורכב כמו גיל ההתבגרות, מתמודד גם עם הקשר חברתי שהוא הכל חוץ מקל. נושא זה הוא מרכזי בפרקים האחרונים של סדרת פרסונה, שם קישורים חברתיים מציעים מערכת לבנייה ולשיפור הכישורים החברתיים של האדם, המייצגת מטאפורה למידת ההכללה בחברה. זוהי גישה היפר-פרודוקטיבית, שבה ימי הגיבורים הופכים לשגרה שמטרתה למקסם מאפיינים אישיים ספציפיים.
בפרסונה 3 אנו עוקבים אחר סיפורו של תלמיד שעליו להיאבק לצאת מהקונכייה שלו ובדרך כלשהי לשמש מדריך לדמויות האחרות, שכל אחת מהן מייצגת עדשה דרכה ניתן לחקור את הלחצים החברתיים היפניים: חובה ואחריות , חוסר ביטחון, קריסת מבנים משפחתיים, האובססיה לשיפור אישי, אבל גם הסחפות של איג'ימה, בריונות והתופעה החברתית של היקיקומורי. אבל זה כןבמיוחד המאבק באדישות דוריתלשמש כרקע לנרטיב של פרסונה 3.
השעה האפלה
משחק הווידאו ATLUS חוקר את הניסיון לעשותלמרוד בצללים המטאפוריים ששיתקו דור שלם. בכותרת, אלו נובעים מניסוי כושל שהתרחש (באופן לא מפתיע) עשר שנים קודם לכן, בשנות ה-90, ואשר יצר חור, מרחב שבו פחדים משגשגים, מעורר חוסר אמון ואובדן גירויים, בעיקר אצל צעירים. בית הספר, המהווה מקום מרכזי להכנה לחיים הבוגרים, הופך במהלך השעה האפלה לצינוק בשם טרטרוס, המאוכלס באותם צללים. במיתולוגיה, טרטרוס הוא מקום הממוקם אפילו נמוך מהגיהנום; בפרסונה 3בית הספר הוא המקום שבו נעשות "חזרות" עבור ההקשר החברתי האמיתי, זה המקום שבו מתבטאות חרדות ופחדים הקשורים לעתיד. זה המקום שבו, לפי החברה היפנית הנוקשה, אתה יוצא לדרך שתוביל אותך לקריירה רווחית. בית הספר הוא מרכז העצבים של קיומם של ילדים, אך כך גם ה"חוץ", מערכת היחסים עם הזולת, לרוב שונה בגיל, ברקע ובמחשבה. פניה לאחרים הופכת חיונית כדי לנסות לא ליפול לאדישות.
אולי זה ה-Evoker, סמל רב עוצמה ושנוי במחלוקת, שהוא המרכיב הבולט ביותר במאבק באדישות בפרסונה 3. נשק חם, אקדח שהגיבורים מכוונים לעבר ראשם ואז יורים ומעוררים את כוחם הרדום. המחווה הזו, פרובוקטיבית ומלאת משמעות,נוגע בטאבו הגדול האחרון של החברה היפנית: התאבדות. נראה שהפעולה הסימבולית של לחיצה על ההדק מרמזת שרק על ידי התמודדות עם הפחדים העמוקים ביותר של האדם ניתן להתגבר על אדישות ולגלות מחדש משמעות בחיים. אם אדישות היא מצב של השמדה מוחלטת, אז רק הפחד החזק ביותר, זה מהמוות, יכול לעורר את הפוטנציאל החבוי של הגיבורים. זה קצת כאילו המשחק רצה למרוד באמירה חסרת הרחמים ההיא, shikata ga nai, אי אפשר להציל אותם. פרסונה 3 מציעה, עם זאת, אפשרות שללהתנגד באמצעות בניית קהילה מוצקה וצדקה שמוכנה לעזור לך. זהו חזון המיישר קו עם נקודת המבט היפנית העמוקה של האדם שמחסל את עצמו לטובת הקהילה. עם זאת, נותרה דרך לשבור מעגל של בידוד, לצאת מהאינדיבידואליזם המאפיין את הדור האבוד, לחיות גם דרך אחרים.
