ההיסטוריה של משחקי הווידאו נבנתה כולה על השראה, במקרים מסוימים אפילו על העתקה במובן המוחלט: בהקשר זה, היא גורמת לנו לחשוב שעצם הולדתו של משחק הווידאו כאובייקט מסחרי, בדמות Computer Space תחילה ואחר כך פונג, חופף בדיוק לביצוע פעולות מסוג זה. גם בחציית גבול המקרים הקיצוניים, בשואבים מאוד מיצירות המופת הגדולות של המדיום, אין ספק שדווקא ההשפעות הן שהביאו את התעשייה לצורתה העכשווית:non esiste Castlevania: Symphony of the Night senza Metroid, אין סופר מטרויד בלי Xanadu, וזו רק דוגמה שדגה באקראי מאוקיינוס ההפקות שניתן לאתר בקלות לאבות קדמונים משותפים.
עם זאת, לצד מקרים אלו ישנם אחרים שגרמו לכמה מהמשברים הגרועים ביותר בכל הזמנים, שמקורם בדיוק בהופעתם של פרויקטים "במאמץ נמוך באיכות נמוכה" שנוצרו רק למטרת מונטיזציה של נוסחאות עם הצלחה מוכחת, כפי שקרה במהלך ההסלמה שהחל מסוף שנות ה-70 הביאה לבסוף להתמוטטות עטרי ב-1983. מאותו רגע ואילך, היחסים של הציבור עם ההשפעות השתנו באופן עמוק, ויצרו גלי עליזות בנוכחות העותקים המפורשים ביותר והסווה את הציבור בתחושת חוסר אמון מול שיבוט של נוסחה ידועה. אולם היום, הדברים משתנים שוב ויש מי שנראה שנודע לכך מהר מאוד:מעין מלחמת שיבוטים עומדת להתחיל בעולם משחקי הווידאו?
מקרה פאלוורלד
פאלוורלדשל Pocketpair הוא ממש לא האב או המעריך הגדול ביותר של הסחף הזה, להיפך, אבל זה היה משחק הווידאו שמסוגל לעורר את הדיון הרועש ביותר, כנראה בשל המותג שאליו בחרה לכוון, כלומר זה של פוקימון. במציאות ברור שהמטריקס היצירתי שנחפף על ידי המפתחים היפנים הייתה נחרצתקרוב יותר לזה של יצירות כמו Ark: Survival Evolved, אבל ההגדרה של "פוקימון עם נשק" בסופו של דבר הבטיחה לו נראות זרה לחלוטין לגודלו. בין היתר, זה גרם לשבר בקרב הציבור: בעוד שמצד אחד מעריצי המותג נינטנדו, בניסיון להגן עליו, בסופו של דבר הציבו את היריבה על הדום, מצד שני המלעיזים הדגימו מיד את כל עניין משלו ב"פוקימון סוף סוף נעשה טוב", בפרפראזה על ההערה הנפוצה ביותר של אותה תקופה.
לא משנה מה החזון שדגל בו, התוצאות הצדיקו לחלוטין את הבחירות של Pocketpair: Palworld חוותה פיצוץ בלתי צפוי בשוק ההמוני שהוביל אותה ללאסוף למעלה מ-25 מיליון משתמשים תחת הדגל שלו, מספרים שהיום עשויים להיראות כמו תעתוע אפילו עבור רוב ההפקות הגדולות של AAA. לאחר שהצליחה לסמוך על מסע פרסום שיווקי ספונטני ענק ונוסחת משחק מרתקת בדיוק מספיק כדי לכלוא את הקהל ההמוני במחזור המשחקים, היא הצליחה לעשות מונופול על הדיון הבינלאומי במשך חודשים.
באופן בלתי נמנע, הניצול של פאלוורלד בסופו של דבר משך את תשומת הלב של שתיים מהענקיות הגדולות בשוק מסיבות מנוגדות בתכלית: בעוד נינטנדו החליטה לבסוף לקחת את Pocketpair לבית המשפט כדי להגיב לעיוות שנגרם לפוקימון, בין היתר על ידי הבאת הסיבהעדיין יש להבהיר בסיסים, שלפי ההשערה קשורים לפטנטים מסוימים, התשובה בהחלט הייתה מעניינת יותרזה של טנסנט, שהוא בחר לעשותלהשקיע סכום כסף גדול בייצור משחקי וידאו הדומים מבחינה פילוסופית ל-Palworld. אבן דרך של 25 מיליון משתמשים על ידי יצירה עצמאית למחצה היא לא משהו שאתה עד אליו כל יום, והרב-לאומי הסיני תמיד ריכז את מירב המאמצים שלו בחיפוש אחר נישות קהל חדשות.
רק שמונה חודשים חלפו מאז אותו רגע ובכל זאתTencent כבר הספיקה להציג את Light of Motiram, זה שבמהלך הימים האחרונים הגיע לכותרות כ"שיבוט האופק". ודווקא כאן נוצר הקצר החשמלי: אם Pocketpair - אשם או לא - ניצלה את הדחיפה המובטחת בסמיכותה לפרויקטים אחרים תוך שהיא נותרה אולפן כמעט עצמאי, מפתחי Polaris Quest הם רק הצלע הראשונה של ענק בין מוציאים לאור אשר, לאחר הבנת השינויים בדינמיקת הקהל, נראה שהם שואפים להפוך סוג זה של הפקה ל"מערכת" מבוססת. זה לא צריך להיות מפתיע, בהקשר זה, כי בדיוקPocketpair האשימה את טנסנט בהעתקת משחק הווידאו שלה.
ההקשר
השראה היא החברה הכי טובה של האבולוציה והיא אחד המרכיבים שתרמו הכי הרבה להעלאת הרף היצירתי של המדיום: בלי Rogue Roguelikes לא היו מגיעים, ללא Roguelikes לא היינו יודעים את הענף הנוסף שאנחנו היום מתרגלים להגדיר רוגלייט וכן הלאה. בקיצור, משחקי וידאו השפיעו זה על זה מאז ראשית העולם ולא נדיר למצוא יצירות מכוננות בשוק של כותרי AAA שבסופו של דבר מתחקות אחר שביל זהב: זה בהחלט לא מקרי שאחרי הופעתו של The Witcher 3: Wild Hunt, סאגת Assassin's Creed שינתה חלק מהחוקים שלה, או אפילו שהסחף של Horizon Zero Dawn הופיע.
לאחר שחווה את הופעתן של נוסחאות חדשות שונות, הדור השמיני של הקונסולות יצר תקדים במובן הזה: היה פיצוץ של יריות גיבורים, זה של Battle Royale, זה של יריות עולמיים משותפים, זה של משחקי הישרדות. והלקח הזה בא לידי ביטוי גם בסבך העצמאי, במיוחד בשנים האחרונות: בעוד שמצד אחד אולפנים כמו Grinding Gear Games היו מחויבים להעלות את הנוסחאות שהיו כעת בדעיכה כמו זו של דיאבלו, ברקע קרה גם ש ההצלחה שלבינינוהוביל להופעתם של אלפי שיבוטים, מה שקרה לאחרונה גם להםשורדי ערפדים.
בגבולות השוק שמציע - ב-Steam לבדה - למעלה מ-14,000 הפקות מדי שנה, סביר לחלוטין שאולפנים עצמאיים ישימו את הנוסחאות המצליחות ביותר במרכז הכוונת. אבל המנגנון הזה מתחיל לחרוק כשאולפני הפיתוח הגדולים נכנסים לאותם מנגנונים: בקיץ שעבר, לתת דוגמה אקראית,League of Legends שילבה מצב Swarmמבוסס על השראת היורה במקל יחיד של שורדי הערפדים כדי לנצל את הרעיון של פונקל. וכל עוד אולפנים כמו Chasing Carrots מייצרים יצירות כמו Halls of Torment קשה מאוד לרצות לתפוס את המחלוקת, אבל כשענקים כמו Riot Games או Tencent נכנסים למנגנון, פעמון האזעקה הראשון מצלצל.
מתיחת קו ברור בין "העתק" ל"השראה" הופכת קשה יותר ויותר, אבל מה שגם ומעל לכל משתנה הוא פלח מהציבור ההמוני שלא מהווה - בצדק או לא - שום בעיה מחוץ לבידור שמבטיח משחק הווידאו, ומקבל למעשה בזרועות פתוחות הפקות נמוכות. העיוותים הפוטנציאליים שבבסיס Palworld יצרו תקדים, כפי שאושר ישירות על ידי Pocketpair: "Tencent כבר מפתחת שיבוט של Palworld ובסין חברות שונות מפתחות במקביל כמה שיבוטים של Palworld לפלטפורמות ניידות",הוא אמר מוקדם יותר השנהמנכ"ל טאקורו מיזובה. בזמנו לא היה ברור למה הוא מתכוון, עכשיו ברור שהוא דיבר על אור מוטירם שכבר הצליח לחלק את האוהדים בין אלה שאומרים שהם מאוד מעוניינים, ואפילו רואים שיפור באופק ונוסחאות ארון, ומי שתופס אותו כהעתק שאינו ראוי לתשומת לב.
אור מוטירם ומערכת טנסנט
במרץ, לפני הצהרותיו של מיזובי, בלומברג גילה את זהTencent הוציאה אותו לייצורכמה כותרים בהשראת Palworld: היום, שמונה חודשים לאחר מכן, אור מוטירםהוצג רשמיתוהנתיב שמתחקה מולו דומה מאוד לזו של מבצע Pocketpair.הטבע המשובט של הורייזון העניק לו נראות יוצאת דופן, ללא ספק יוביל שחקנים רבים לתת לו הזדמנות, בעוד שעצם המבנה של משחק הווידאו עוקב בזה אחר זה על זה שפאלוורלד לווה בתורו מארק.
השאלה המוזרה היא שבעוד ש-Pocketpair בסופו של דבר התנגדה לנינטנדו - הידועה בתור חברה שמקנאת מאוד במאפיינים האינטלקטואלים שלה - Tencentהכריזה לעולם על התואר של Polaris Quest דרך ערוצי הפלייסטיישן הרשמיים, שהיא הבעלים של המותג Horizon ושנראה לעת עתה יותר משמחה לארח את השיבוט על הפלטפורמה שלה כדי להשיג את הנתח הרגיל של 30% מההכנסות.
על הנייר מדובר בפעולת ספר לימוד: האסתטיקה וההשראה מעולם מגובש כמו זה של אלוי עוקבים בעבדות, מהמרים על האלמנט ה"סקנדליסטי" כדי לשים את הפרויקט על השפתיים של כולם, לבסוף כל מארג המכניקה נלקח מפרויקט עצמאי שכבר הוכיח היכולת שלה לערב 25 מיליון משתמשים, תוך אריזת הכל במערכת אקולוגית צולבת המוכנה להופעת בכורה בכל הפלטפורמות הקבועות והניידות העיקריות.
אם זה היה מקרה בודד הבעיה הייתה שולית, אבל אם חברה ענקית כמו טנסנט הייתה מחליטה להפוך פעולות מהסוג הזה למערכת יעילה וניתנת לשחזור בקלותיכולנו למצוא את עצמנו בתחילתו של עידן חדש למשחקי וידאו. עידן שקשור לדינמיקה שעד כה הצליחו לתפקד בעיקר בשוק לא תובעני ומפותח כמו זה המובייל, אותם מנהגים שעד לפני כמה שנים נדחו באופן שיטתי על ידי האקולוגיות של ה-PC והקונסולות, אבל היום נראה שהצליחו בפתח חלון.
האם באמת מתחילה מלחמת שיבוטים?
בשלב זה בעצם תוהה היכן צריך למתוח את הגבול בין השראה להעתקה, בין ניצול חיובי של רעיון קיים לבין גישה דורסנית בעצם למשחק הווידאו שנבחר כמודל, ומציאת תשובה אינה ב- הכל משימה קלה. האם עלינו להסתכל על הממד הכלכלי של החברות המעורבות או אך ורק על המנגנון היצירתי? כפי שהוזכר בהקדמה, פרקטיקות אלו כתבו את כל ההיסטוריה של משחקי הווידאו הן לטוב והן לרע, ועד שהקיצוניות שלהם החלה להתברר כבעייתית כבר היה מאוחר מדי לנקוט בפעולה.
החברה המובילה השנייה בשוק משחקי הווידאו התוודעה לפתיחות החדשה של הציבור כלפי "שיבוטים", ולכן היא יכולה להתמקד במבול של מוצרים בסיכון נמוך, ללכוד את תשומת הלב באמצעות אסתטיקה ונוסחאות שכבר יעילות בפני עצמן, בהשאלה השמות הגדולים וכן מהסבך העצמאי. יתר על כן, לא פרופורציונלי כמו שהתקפה של נינטנדו על Pocketpair עשויה להופיעבהתחשב בכך שהפרטים והסיבות לתלונה עדיין אינם ברורים, לחזות בפלייסטיישן כל כך פסיבי בברכה לחיקוי הורייזון נראה מבלבל באותה מידה. בעוד שמצד אחד ברור שהענף חי במצב שבוזה מאוד קשה ומסוכן להוכיח חדשנותובמידה מסוימת הדיון הזה ישים לשכבות שונות בשוק, מצד שני הניסיון אומר שקשה מאוד שלא להיתקל בהשלכות שליליות.
