אם יש היבט אחד שבו התמקדו אולפני טרסייר מאז ומתמיד בבימוי של סיוטים קטנים, זה המגזר האמנותי, או ליתר דיוק האמנות הכפופה לנרטיב: שמנו לב אליו עם הפרק המקורי, היינו בטוחים בו אפילו יותר.סיוטים קטנים מאודואנחנו בהחלט יכולים לאשר זאת לאחר משחקסיוטים קטנים II, כלומר, שהמפתחים עשולהראות אל תספרהכלי הטוב ביותר לביטוי הסיפורי שלהם - לפחות בסדרת האימה הקטנה אך האפקטיבית הזו, שמתגלה כמשתפרת בכל פעם, הכל מבלי לבזבז מילה אחת. כשיש לך כתיבה לרשותך, אנחנו לא רוצים לומר שזה קל אבל זה בהחלט מקל על התהליך כי מילים הופכות לדוברת של משהו שלא היינו יכולים לבטא אחרת; לעתים קרובות, אכן, הם מעוררים יותר מהדימוי עצמו, כי יש להם את הכוח לצייר אותו לנגד עינינו. הרי יש עלילות במשחקי וידאו שאי אפשר היה לבטא אחרת.
אבל מה קורה כשאתה מוותר על מילים כדי לתת לתמונות עצמן לקבל קול משלהן? כשאתה לא מנחה את השחקן בסיפור אלא מזמינה אותו להקצין אותו מהקשר - אלִצְפּוֹת, אם כן, לא רק לראות - לשחזר את דמיונו הנרטיבי של המחבר? התוצאה היא חוויות בעלות ערך אמנותי גבוה מאוד, אשר, עם זאת, דורשות רגישות שונה ותשומת לב לפרטים, כדי להפוך אותן לבלתי מתאימות לסיפוק הציבור ההמוני: אלו סיכונים, בהחלט מודעים אך עדיין כאלה, והמיומנות כאשר מסתמכת על הרמטיות. טמון בנגיעה באקורדים הנכונים; לדבר אל הרגשות או לעורר את סקרנותם של מי שמשחק, מבלי לשכוח שהם שם כדי להיות שותף פעיל בחוויה ולא צופה פסיבי לא פשוט.
אולפני טרסייר לא המציאו שום גלגל, זה בהחלט לא הראשון שמנצל את התוכנית אל תספר: בין האחרונים אנחנו חושבים על Nomada Studio והנפלא שלוגריס, נחזור אחורה יותר ל-Thatgamecompany עםמַסָע, אבל למרות השימוש באותם אמצעי הבעה, הכוונות שונות. גריס ומסע מדברים על רגשות, או לפחות הופכים אותם לליבת החוויה שלהם, ואין להם סיפור "אמיתי" להעביר; זה לא אומר שהוא לא קיים אבל זה משהו מאוד סמלי ופתוח לפרשנויות השונות ביותר, נרטיב שכל אחד קורא בדרכו שלו ובו הוא מזהה את עצמו בדרכים שונות באותה מידה ומסיבות שונות באותה מידה.גריס והנוד הם דמויות פגז, דמויות מופשטות שאליהן השחקן יכול להחליק ולתפוס את מקומן - עליו, אם ברצונו לתפוס את המסר הטמון במשחק.
למרות שזו בעצמה אלגוריה מתמדת, סיוטים קטנים בוחרת בדרך אחרת, מאתגרת יותר אם תרצו שכן היא עדיין מנסה לעמוד על הקרקע בנרטיב שיש לו חוט הגיוני ביסודו, שאת הדמויות שלו לא נוכל להחליף כי הם קונקרטיים יותר והם מבצעים פעולות שמגדירות אותם, ויוצרים מרחק מסוים בינינו לבינם. הוא לא רוצה להכות אותנו ברגשות, מה שבעצם מכניס אותו ללחץ מתמיד על ידי ניצול האימה על כל צורותיה.
במקום זאת, זה עוקב אחר הרעיון של"תורת התיאוריה"שעבורו, שנראה סתמי בעינינו, הוא מזמין אותנו לשחזר את העלילה ולהעלות השערות על האירועים באמצעות הרמזים הזמינים; רק כדי לערער אז את התזות שלנו עם פרט שמעמיד בספק את כל ההשערות. פשוט כנסו ליוטיוב כדי לגלות כמות ניכרת של סרטונים שמוציאים מושגים מפרטים בודדים, משהו שלא היה המקרה של גריס או מסע: בהחלט היה דיון על המשמעות הכללית והמסר שהם רצו להעביר, אולם היה לא סיפור שמאחוריו יש לשחזר וגם לא דמויות שמילאו אותו מעבר לעצמנו.
ב- Little Nightmares, לעומת זאת, יש לנו סיפור שהופך למטאפורה למשהו אחר, אבל דרך דימויים מוגדרים היטב - ולרוב גם אלמנטים משחקיים, שהפרגמנטים שלהם ברורים לראות עבור כל מי שרוצה להסתכל. לא רק זה. מלווה בקטע שמע מפורט במיוחד, הסדרה מעבירה הכל דרך תמונות. בואו ניקח למשל את המשמעות שלהֶקדֵם: בדרך כלל בסרטי אימה, לאחר שהודיעו לנו על סכנה אפשרית האורבת בקרבת מקום, משתמשים במוזיקה כדי לדחוף לעבר שיא שבמקרים רבים מסתיים בהבהלה ובאזעקת שווא. עם זאת, ב- Little Nightmares אנו נתקלים לעתים קרובות בצילומים ארוכים שחושפים ברקע צללית בלתי מזיקה לרגע. המפתח טמון בכך "לרגע": למרות היותם רחוקים, למעשה, הצלליות נוטות לנוע באותו כיוון כמונו, ומעבירות את ההבטחה הסמויה שבמוקדם או במאוחר הן יבואו להשיג אותנו. המשחק לא אומר כלום, הוא מראה לנו, והוא עושה זאת לאורך שני הפרקים הראשיים והספין-אוף.
בבדיקה מעמיקה יותר, ואנו מדגישים זאת שוב, סיוטים קטנים מלאים בהםפרטים שמספריםולהעשיר את היקום הנרטיבי שלו: בואו נחשוב רק על המורה, דמות שהוצגה בפרק השני, אבל במציאות, נוכחת מאז הראשון והיה לה תפקיד למרות שמעולם לא נראתה. בתוך ה-Maw יש כמה ציורים שמתארים אותה, בעוד שבקן יש ציור שרואה אותה (אם כי חלקית) מתוארת יחד עם המחזר והמשרת; גרפיטי שצייר נומיני בחדר הילדים מאשר את אופיו, בדיוק כפי שקיומם של מגורים נוספים וחדר שירותים שני מעידים על נוכחות של דמות, בנוסף למשרת הנ"ל, שדואג ל"פילגש הקטנה והמפונקת של המשתלה ". שוב, לגבי שש, די להתבונן בהתנהגותה בכמה מצבים ספציפיים של סיוטים קטנים II כדי להבין שמשהו לא בסדר, שהיא לא ילדה כמו כל האחרים (כפי ששמנו לב בפרק הראשון): רגעים ש עלולים להישאר מעיניהם במקום זאת לספר לנו הרבה על הדמות, ושוב נשארים לתמונה ולא למילים.
אפילו אומנות המפתח של המשחק מעמידה אלמנט בסיסי של העלילה לעין ברורה, ובכל זאת אנחנו לא מבינים זאת עד שנגיע לסוף ההרפתקה - או אם יש לנו חוש התבוננות מצוין. קצת כמו המפורסםסצנת מראהב-Profondo Rosso, שממנו איננו שוללים את זה אולי לקח השראה רעיונית, Little Nightmares II מתגלה מההתחלה אבל הוא בנוי בצורה כל כך עדינה שאי אפשר לממש אותה. וזה היופי שלו, כמו גם הכוח הטוב ביותר שלו: משחק עם דימויים, על ההצעות שנוצרו, מזמין אותנו להאמין במשהו כשבמציאות זה משהו אחר, הכל מבלי לאבד אי פעם שליטה על עצמנו.
Vinci con Little Nightmares 2 ו- Multiplayer.com
מ-13 בינואר 2021 עד 14 בפברואר 2021, כל מי שירכוש עותק של משחק הווידאו Little Nightmares 2 ב-Multiplayer.com יוכל להשתתף בתחרות ולזכות בקונסולת Nintendo Switch בלעדית מודפסת על המסך.
איך להשתתף:
לאחר ביצוע הרכישה, פשוט רשמו את פרטיכם ומספר ההזמנה באתר "vinciconmultiplayer.com" (עד ה-21 בפברואר 2021 בשעה 23:59) ולהשתתף בהגרלה הסופית שתתקיים עד ה-31 במרץ 2021.
