21 באפריל. 14:03. אני מכניס את האלבום שללידה מחדש של Final Fantasy 7בתוך PS5 והתחל את המשחק. חיכיתי קצת לעומת היציאה כדי לגשת להרפתקאות החדשות של Cloud & Co., אבל לבסוף אנחנו שם. ההתרגשות נמצאת שם - גרסה מחודשת היא אחד המשחקים האהובים עלי - אך יחד עם זאת יש לי תולעת בראש שחפר אותי מאז יום ההכרזה. לידה מחדש הצליחה להגיש מחדש את איכות המשחק הראשוןתוך כדי מעבר לעולם פתוח?
מה שאהבתי את התואר הראשון של טרילוגיית Final Fantasy 7 הוא פשוטהליניאריות שלו, מה שהופך אותו למשחק צפוף, אינטנסיבי ומושם היטב, ללא תוספות מיותרות. זה כמו מסע על הר רוסי: אתה מקושר ואתה יכול רק לעקוב אחר הרצועות, אבל כרוב אם זה מרגש. מפות פתוחות במשחקי וידאו יודעות לתת את סיפוקיהם, אך זו סוג אחר של חוויה. מה יעבור המעבר בלידה מחדש של Final Fantasy 7?
התשובה הגיעה כמה שעות של משחק אחר כך, כאשר האחו של קאלם נמתח מול רגלם של נמלטו של מידגר ועם גרב לב הייתי צריך להודות בכךזה היה בדיוק כמו שחששתיו המפה הפתוחה הייתה מודגוד שלפעילות טריוויאלית מזויפת, רק קבוצה של נקודות עניין בהן ניתן לרוץ, ב"פתוח וסגור את המפה "קבוע כדי להבין בדיוק איזו פעילות הייתה הכי קרובה ואיך להגיע לשם מהר יותר.
חוויית המשחק לא הייתה שלילית עמוקה בפני עצמה, אבל הרעיון להתמודד עם מפות שונות שנפתח עם אותו מבנה כבר היה מרתיע אותי שכן ידעתי היטב שסיימתי את אפקט החידוש שאתחיל לתפוס את החלק הזה של המשחק כ"עבודה השלמה ",חובה יותר מכיףו בשלב זה החלטתי שאני רוצה לנסות משהו כדי לבטל את המצב. הגעתי לשטח הפתוח השני שהחלטתיהפסיקו להשתמש במפה בכל רגעולהגביל את השימוש בנסיעות מהירות. באותה נקודה Final Fantasy 7 לידה מחדש הפכה לחלוטין.
בעיית המפות
הבעיה האישית שלי עם העולם הפתוח היא שאני מוצא את עצמי מבזבז יותר זמן בארגון ובהסתכלות בתפריט מאשר ממש משחק. הכל א ': פתח את המפה, בחר את נקודת הנסיעה המהירה הטובה ביותר, הניח מחוון שמבהיר אותה על המצפן אילו אלפי האלמנטים בסביבתי אני באמת מחפש ואז רץ, רץ ישר עד שהגעתי לאן הייתי צריך להגיע. אז לחזור על הכל, לשים צ'ק ברשימת הדברים לעשות. זה בדיוק מה שקרה ב- Witcher 3, שבאמצע הטוב של הנרטיב שקע אותי במדדים ופעילויות קטנות שיושלמו על ידי הובלת התשישות.
הבעיה של גישה זו מופיעה בכמה רמות. ראשית, אני לא ממש בוחן את האזור בו אני. אני רק מתחקה כטיפים ככל האפשר מנקודה אחת למשנהו, מבלי שמונחה על ידי עיצוב האזורים אך רץ בראש למטה. מה שמקיף אותי הופך להיות לא רלוונטי לחלוטין, כי אני מסתכל רק על הנקודה הבהירה על המצפן.
זה מונע ממני ליהנות מהטרופיה הגרפית של לידה מחדש של Final Fantasy 7 מכיוון שאני לא מתבונן בגבעות הירוקות, מסלולי ההרים, החופים החוליים וכל מקום אחר שסביבי. לפעמים זה גם הופך לחוויה מתסכלת מכיוון שהיא חושבת רק במונחים של "אני צריך להגיע לשם" נשאתי אותי כשהדרך אינה ליניארית אבל אני צריך לסובב מכשולים או ללכת בדרכים מעוותות.
החרדה שיש לי שעות על גבי מלאות מוליזה ממהרולכן כל מה שעומד בין המטרה שלי הופך (בגללי, כמובן) לעצבן חסר תועלת: 'תן לי ללכת ללחוץ על המפתחות ולראות את הצ'ק של הושלמה ולהפסיק לגרום לי לבזבז זמן', זה מה שקול הגיימר האובססיבי צורח אותי בראש.
בנוסף, כשמסתכלים על המפה ברציפות ורואים מהי הפעילות שאשלים, אתה מאבד את תחושת הגילוי ותוהה שאני כל כך אוהבת. לא במקרהטבעת אלדן- משחק נוסף שמניח בצד את הליניאריות של הכותרות שקדמו לו - הואאחד העולם הפתוח האהוב עלימכיוון שהוא דוחף אותך להסתכל סביבו ועושה את זה גם עם מפה הכוללת כמה רמזים, אך זה באמת חבילה של אינדיקטורים. העולם שסביבי הוא שאומר לאן ללכת, מושך את מבטי.
לידה מחדש של Final Fantasy 7הוא לא רוצה להיות טבעת אלדןברור, אבל כשהפסקתי לתקן תפריטים ומצפן הבנתי שבמציאות אוכל לשחזר חוויה לא שונה מדי.
לידה מחדש של Final Fantasy 7 אינה זקוקה למפה וכיכר Enix עצמה הפכה את זה כך. יֶתֶר עַל כֵּן,המפה יכולה אפילו לבטל אלמנטים שונים של עיצובשל העולם הפתוח.
בלידה מחדש יש למעשה סדרה של מקומות שניתן להשיג - כמו מקדשי המומחה, המקורות של מאקו והצוקובוס עצירות - שיש להם "מַדְרִיך". קדמים למקדשים קדמו סלעים בהירים שאם הם מפוצלים, צור כדור הארץ שמתקדם לעבר היעד. למקורות של מאקו יש ינשוף שמתחיל להתנפח על ראשי וגורם לי לבטל את השבילים. לבסוף, לצ'וקובוס יש צ'וקובו קטן משלהם שמגיע לי לאסוף אפילו במרחק לא מבוטל כדי להראות לי איפה אני יכול להנוח.
בכל המקרים הללוהימנע משימוש במפה הופך את הלידה של Final Fantasy 7 ליותר מרגשתו המדריכים על נקודות מוקדים הם למעשה חסרי תועלת אם כבר יש לי אינדיקטור שמדווח על המקום הסופי, אבל אם אני לא יודע מה נמצא בקרבת מקום לראות את הינשוף או שהצ'וקובו הוא מקור ההפתעה והפלא.
הימנעות משימוש באינדיקטורים ולהפסיק להיות מטרה לעקוב אחריהם, אךפשוט מסתכל סביבי מסביבואומר 'מממ, יש שבר של ספינה, בוא נראה מה', אני מוצא את עצמי נע באופן טבעי בעקבות קונפורמציה של האדמה ובדרך אני עובר על כל אלמנט ראשי וגם משהו נוסף. אני מוכן להמר שהייתי מאבד הרבה נושאים ותגמולים קטנים (כמו אלה שיכולים לרחרח על ידי הצ'וקובו) אם לא הייתי מתחיל לגשת לחקירה בדרך זו.
לשינוי הגישה יש אפוא השפעה כפולה, הן בתוצאה המעשית (אני מוצא הכל ועוד יותר) וגם ב"החווייתיות ". אין תועלת להכחיש שמשחקי המפה הפתוחה מפוזרים ושהם דורשים לחזור תמיד על אותן פעילויות, אך אם הם מקרבים אותם עם רמת התמימות הנכונה מבלי להודות בכך שכולה "חומרי מילוי" אך חיים צעד אחר צעד מהתנועותמבלי להעמיד פנים לייעל את כל התנועה וכל מטרה, אני יכול לגלות שעולמו של לידה מחדש של Final Fantasy 7 פשוט יפה לראות, לחקור ולגלות אפילו בפרטים הקטנים ביותר, כמו סדרת צפים התלויים על העצים המצביעים על הדרך להגיע לג'וניון סקיסה (האם ראית אותם?).
ברור שכל זה נכון מכיוון שהוא נתמך על ידי עיצוב המוקדים השונים שהוזכרו לעיל וגם בגלל שהמשחק נזהר היטב שלא להגזים. המפות האינדיבידואליות של לידה מחדש של Final Fantasy 7הם לא גדולים מדי(לטעמי) ולהצליח להיכנס בדרך הנכונה, לתת לי את החופש ללכת לאן שאני רוצה אבל לתעל את עצמי לעבר הנקודות החשובות ביותר, ומפזרים את המסע שלי לדברים למצוא ולריבות להתמודד.
אז כן, לידה מחדש של Final Fantasy 7 הצליחה להעביר את התחושות החיוביות של המשחק הראשון במפה פתוחה, בשביל מה הניסיון שלי, אבל ביקש ממנישנה את כללי הגישה לחקירהלשים בצד כלי רשמי. תן לי להיות ברור, אני לא חושב שכולם צריכים לשחק בדרך זו ואני מבין מי במקום זאת רוצה לייעל, אבל אני מרגיש שהם צריכים לומר שלעתים יש פחות מידע ופחות עזרה היא הדרך הטובה ביותר להרגיש מרוצה כשמשחקים. ככל שיהיה טריוויאלי, נכון שהיעד לא נחשב אלא המסע.
