אצלנוחוות דעת על The Legend of Zelda: Breath of Wildכתבנו שביצירה ממילא חיננית בפני עצמה, שני אלמנטים הפכו את החוויה לעוד יותר חיננית: ייצוג החי והפסקול.
את האחרונה הגדרנו כמאוד קיצונית ואמיצה, גם בהשוואה לקודמות בסדרה וגם בהשוואה להפקות דומות אחרות (מבחינת תקציב ואם רוצים גם ז'אנר). די הופתענו מכך שחלק מהמבקרים לא ערערו על הבחירה שנעשתה על ידי נינטנדו: חלק אישרו אותה, אחרים העלימו את הנושא, אך איש לא דחה אותה.מה שבמקום זה קרה, כאן כצפוי, בפורומים מקוונים: חלק הגדירו את הפסקול של Breath of the Wild כגרוע בסדרה, כפגם הגדול היחיד של המשחק, אחרים עדיין בקושי שמו לב לקיומו.למעשה, השארת כל כך הרבה מקום לאפקטים קוליים פירושה לקחת, לפחות בעולם משחקי הווידאו, עמדה אסתטית חזקה באמת: גם בגלל שגם כשמנגינות נכנסות לסצנה, הן תמיד נסתרות ולעולם לא נחשפות במיוחד, הן אף פעם לא מחפשות. גרנדייל או, כפי שאנו שומעים לעתים קרובות בשנים האחרונות (באופן לא הולם), "אפיות". בהתחשב בעובדה שפסי קול מנותחים בדרך כלל (ולצערי לא רק, לפחות במקרה הזה, בעולם משחקי הווידאו) על ידי אלה שאין להם כישורים טכניים כלשהם, אבל אולי טובים בהעברת ערכם הסמלי או הרגשי, חשבנו של דיבור על הליווי הצליל של Breath of the Wild עם ג'ובאני אמיגטי. אדם, כפי שהוא יספר לכם עוד מעט, שלא רק מתלהב ממשחקי וידאו, אלא שאימץ מוזיקה ברמה מקצועית כבר שנים, ובין היתר מהרבה נקודות מבט שונות.
היום, עם ג'ובאני אמיגטי, אנו מנתחים את הפסקול היפה - והלא טיפוסי - של Breath of the Wild
ראיון על הפסקול
היי ג'ובאני, ברוך הבא ל-Multiplayer.it. ראשית נבקש ממך להציג את עצמך כמקצוען וגם כגיימר.
כן, אני במקור פסנתרן-קלידן, ובהמשך גם מפיק מוזיקלי. אני עובד מאז שנות ה-90 המוקדמות, במיוחד עם מוזיקת עולם ומוזיקה עכשוויתעולם אמיתי, שהיא חברת התקליטים של פיטר גבריאל. כמפיק התמודדתי גם עם ז'אנרים אחרים, מרוק ועד פולק עם - בין היתר - פרד פרית', צדיק, וו פיי, Ecm.
כרגע אני עובד על דקלינציה מוזיקלית של פרויקט ARALE conmflabs, הוא פרויקט על בקרת גלי מוח, במקרה שלי של כלי נגינה אבל יש לו גם יישומי פנאי ורפואה שונים. אני גם עסוק בפרדוקס הפרמיעם דיוויד רודס, בשיתוף עםאסטרופיזיקאים ב-JPL של נאס"א: אנחנו מנסים לחשוף בצורה מרהיבה ולא כבדה את המחקר העדכני ביותר בתחום החוץ-שמשי, את בעיות המסע הבין-כוכבי ואת מה שהתגלה עד כה על האנושות ועל השכונה הלא כל כך קרובה. עם זאת, הוא שוחרר זה עתה, במרץ 2017,"תְקוּמָה"של פייר ברנרדי עם אייס מ-Skunk Anansie, אני ומייקל אורבנו, אלבום אינסטרומנטלי שגורם לנו סיפוק רב. בשיר אחד אנחנו גם מנגנים עם פרמי פרדוקס המלא. לגבי משחקי וידאו, כשהייתי קטן לא היה לי שום דבר מלבד Game & Watch (ומגוון שיבוטים...), כתוצאה מכך ביקרתי באולמות משחקים, למשל אני זוכר את Moon Patrol, כמו גם משחקי לייזר אצל חברים. בתים עם Intellivision (ודומים). הקונסולה הראשונה שקניתי הייתה פלייסטיישן, בגלל Resident Evil.
מכיוון שנדבר ספציפית על פסקול Breath of the Wild, ומאחר ולפי מה שאמרת, לא ניגשת לסדרה בזמן הגעתה לשוק: מה הייתה The Legend of Zelda הראשונה שלך, ומה האם האהוב עליך?
הראשון היה Ocarina of Time: קניתי Nintendo 64 במיוחד לחג המולד - אם אני זוכר נכון - בזמן שאחי נתן לי את המשחק. אני חושב שהאהוב עלי הוא Breath of the Wild. הכותרים האהובים עליי באופן כללי הם משחקי אסטרטגיה מבוססי תורות, אבל לזלדה היה משהו באינטראקציה ובתפאורה שאיכשהו הוציאו קסם. זה האחרון בהיותו משחק נוכחי כמובן מעצים את הסנסציה.
בפירוט רב יותר, כמה חדשות מוזרות יצאו לפני זמן מה, כלומר שעד כמה ימים לפני היציאה היפנית, הנושא המרכזי של האגדה הראשונה של זלדה היה צריך להיות הבולרו של ראוול. הדבר לא עבר עקב בעיות פשוטות של זכויות יוצרים. אתה חושב שזה היה מתאים? ובכלל, מאיזה סוג מוזיקה ותקופה אתה חושב שהסדרה שואבת את ההשראה ביותר?
לא ידעתי על זה וזה נראה לי מוזר. הסדרה באופן כללי היא חזון יפני של מוזיקה קלאסית, פולק מערבי (בריטי ונורדי בכלל) עם כמה נגיעות ברוק מתקדם ובמזרח. במיוחד ב-Bath of the Wild הזה הם הרחיבו את פלטת הז'אנרים על ידי התמקדות במכשירים סיניים ובנושאים עם דרקונים ובכפר השייקה (באשר למכשיר הסיני ניתן לשמוע את חלילי הגוז'נג והבמבוק, כולל ה-Ba Hu). המשחק נוטה למוזיקה עכשווית יותר בחלק מקטעי פסנתר סולו, למשל בזמן רכיבה. זה משהו שהצחיק אותי קצת, כי זה כיוון שגם אנחנו הולכים אליו וזה גורם לנו לשנוא כמה פסטיבלי ג'אז שמחפשים גישות כואבות יותר. ב-Breath of the Wild אנחנו מוצאים גם התייחסויות לטירול וסגנון עממי אירופי/אוסטרו-הונגרי בוטה מסוים עם האקורדיוניסט, שאולי אפילו נראה לנו כמו קאסאדי, אבל זה קורה בגלל שהמוזיקה של קאסדיי עצמה נובעת מוינה.
בסקירה של המשחק כתבנו שהמוזיקה די שונה מהעבר, או לפחות הניהול שלה, לאור המקום הגדול שהיא מותירה לאפקטים קוליים. האם אתה מסכים עם הפרשנות הזו ואם כן, האם אהבת אותה כבחירה?
כן, אתה צודק: מבחינתי המוזיקה היא הטובה בסדרה, אם היה נעשה תקליט עם הפסקול הנבחר זה בהחלט היה תקליט מוזיקה עכשווית מעולה. עם זאת, מה שאנחנו הכי זוכרים מההרפתקה הם הצלילים הסביבתיים, לא המוזיקה, בדיוק בגלל שהיא מתערבת רק ברגעים מסוימים, ולעתים קרובות תוך שימוש בפסנתר בלבד, עדיין משאירה הרבה מקום. לעתים קרובות הוא אינו נוכח, וכאשר הוא מתמזג עם צלילי הסביבה. למעשה, יש הפסקה חזקה כשנכנסים לטירה, במקום שבו מתחיל להתנגן פסקול תזמורתי אפי (אם כי תמיד עם שמץ של מלנכוליה). לדעתי הם השתמשו בקונטרסט הזה ובמוזיקה בחללים באופן כללי טוב מאוד. גם הסביבות מאופיינות היטב, יותר מבעבר. בין השאר גם צליל הטירה משתנה באופן מיידי בין חיצוני (תזמורתי) לפנימי (עוגב), באופן שכבר נשמע ב-Skyward Sword ביער המוצף. הם גם ערכו את וריאציית היום/לילה של Xenoblade Chronicles בכפרים.
בהקשר הזה אוסיף, כי לא כולם בהכרח ישימו לב בזמן הנגינה, שהמוזיקה בתוך הענקים משתנה בכל פעם שמסוף מופעל. בסך הכל חשבנו שזה פסקול מאוד דינמי. במובן זה, בהאזנה ל-OST הפשוט של המשחק עם כעשרה ערכות נושא, עד כמה אתה חושב שאתה יכול לתפוס את חווית הסאונד בפועל של הכותר?
כן, יש מוזרויות בחיבור פסקולים למשחקי וידאו שמבדילים אותם מפסקול סרטים. במשחקי וידאו מה שאתה יכול לעשות כמלחין הוא לשמור על בסיס של טמפו והרמוניה, ואז להוסיף או להסיר רצועות באופן דינמי, מה שיכול גם לשנות מאוד את הקבלה הרגשית של היצירה הזו. אני מאמין שאחד הכותרים הראשונים שהשתמשו בבירור במערכת הזו היה אודיסיי של אייב. ב-Breath of the Wild זה ניכר מאוד במוזיקה של האורוות, שלא נתפסת בתחילה כזו של השיר הישן של Lon Lon Ranch/Epona, אבל כשהיא נכנסת על האקורדיון אתה שם לב שבעצם, זה וריאציה די קיצונית של אותו שיר. מוסיקת Lon Lon Ranch מונחת בראש, אבל למעשה, זו כבר הייתה מוזיקת Lon Lon Ranch. זו הייתה אותה מערכת ששימשה את קונדו ושות' ב-Wii Music, מערכת שבה הם מאסטרים כיום. בסופו של דבר, בעוד הפסקול של סרט הוא סטטי ולכן ניתן לסכם אותו בדיסק אחד, עבור משחקי וידאו - או ליתר דיוק, עבור משחקי וידאו אלה, כי אחרים נמצאים מאחורי ודי נוקשים - זה לא המקרה, גרסאות שונות של אותו יהיה צורך בשירים, עם רצועות הוסיפו או מופחתות, כדי לשמוע את הדרכים השונות שבה אותה יצירה נתפסת במשחק.
אמרת קודם שפסנתר סולו חדש ב"אגדת זלדה". אבל, גם אם הם היו מבוצעים עם כלי אחר, אתה לא חושב שהשירים האלה עדיין היו נראים שונים מהקנוניים של הסדרה? נדיר יותר, אולי. נהיה אסירי תודה אם תוכל לתת לנו כמה קואורדינטות תרבותיות כדי להבין מה יכול היה לתת השראה לקטעים כאלה.
מוזיקה היא סאונד, הם צלילים הממוקמים בסדר מסוים ולכן זה בסיסי איך הם מבוצעים ועם אילו צלילים. אם ניקח בחשבון את הנושאים הקלאסיים של משחק ה-8 סיביות, אז הנושא המרכזי – שהוא גם זה של העולם העל של A Link to the Past – יפה מאוד, אבל זה נקבע בחלקו על ידי המגבלות הטכנולוגיות של הזמן. כלומר, אם יש לכם צלילים מוגבלים (בסדר, עכשיו יש את הטרנד של מוזיקת ביט רטרו, אבל בזמנו ניסו להיות כמה שיותר תזמורתיים וזה לא היה אפשרי) כדי שהמוזיקה תהיה מוכרת צריך לעבוד במרץ על הנושאים.. שחייב להיות יפה עם כל צליל, אפילו "עם מקלדת ה-Casio של הדיקסאן", כמו שאומרים.
זו אחת הסיבות לכך שהנושאים של משחקי 8 ו-16 סיביות הם לרוב "טובים יותר" ומוכרים יותר אפילו באיטרציות תזמורתיות עוקבות, אלה של משחקים אחרי PlayStation One כביכול. ב"אגדת זלדה" הזה, לפיכך, הם לא התאמצו יותר מדי לחפש נושאים חדשים, נראה לי, הם הכניסו לעתים קרובות, בדרכים שונות, התייחסויות לנושאים קלאסיים כאשר חיפשו את "היפה", בעוד באופן כללי הם עבדו הרבה על הסידורים וההגדרות. גם הרפרנסים שונים, בקלבריקו אפשר לשמוע מוזיקה מזרחית עם רמיזות ברורות לסין, ולא רק ליפן (ואותו דבר קורה כשפוגשים דרקונים). בעוד שהמוזיקה עם הפסנתר במישור, שאולי אפשר לשמוע רק ברכיבה, בנוסף להיותה שונה מאוד מהנושאים המלכותיים של "Hyrule Field" הקודם, היא קלאסית עכשווית, היא לא ג'אז. זה יותר קרוב לג'ון קייג'. ה-Zora, לעומת זאת, תופסים את המוזיקה ובחלקם את הצלילים של המשחקים הקודמים. Vappesca מתייחס בבירור לנושאים של איים עם מרימבה, בעוד שהכפר גורון מסתמך במידה רבה על כלי נשיפה, וזה גם מזכיר את הזלדות הישנות. ואז יש כמה רמזים לאלקטרוניקה מוזרה יותר כשהמכונות העתיקות מתקרבות, ובזמנים שונים. ה-Ritos תופסים את הנושא היפהפה של אי הדרקון מ-The Wind Waker ככזה, בעוד שלמרבה הצער נושא עמק Gerudo מ-Ocarina of Time חסר. כאן המוזיקה של הג'רודו שואבת השראה ברורה מצפון אפריקה והמזרח התיכון, בעוד שהברכה שלהם היא טוארג. אבל הייתי אומר שההפסקה העיקרית עם העבר מיוצגת על ידי ההתייחסויות לסין וג'ון קייג'.
ובכן, אני רוצה לסגור בכמה שיקולים אישיים. מה, מבחינה מוזיקלית, מצאתם את החלק הכי מעניין בהרפתקה? ולאיזה פרט צליל - אולי משני - היית ממליץ לקוראינו לשים לב?
החלק שהכי אהבתי הוא גם הכי בנאלי, כלומר זה בטירה; או ליתר דיוק, המעבר משקט קיצוני למוזיקה ההיא. זה רעיון פשוט, שמתחיל מהדינמיקה של סימפוניות קלאסיות, אבל הוא עובד טוב מאוד. באופן דומה, אם כי עדין יותר, המעמד השונה בתוך הענקים. יש קרשנדו שמשתלב טוב מאוד עם המשחק, עד כדי כך שהוא הופך כמעט ברור, ואני לא יודע כמה הוא מתקבל במודע. בתור יצירות עצמאיות, הערכתי את נושא קלבריקו ואת ה-Villaggio Rito הירוק עד. מה שהייתי ממליץ לך לשים לב אליו... ריבוי רצועות: על ידי הוספת כמה רצועות לאותו בסיס, המוזיקה כעיבוד רגשי משתנה באופן קיצוני.
ג'ובאני מושלם, תודה על הזמן שהקדשת לנו.
בזכותך.
