כדי לכתוב סקירה זו התחלנו מקונספט מאוד פשוט וניתן לשיתוף: החבר לשעבר שלי עריץ החלל אוסף סטריאוטיפים רבים של תרבות הומואים, עד כדי כך שהוא לא עושה לזה שירות נהדר, מציע אותם בצורה דידקטית ובאופן מובן מסוים, בדיוני.
ואז, כשדיברו על זה עם בחורה דו מינית, כל הטירה הקריטית, שלמעשה הייתה די שברירית, קרסה. הודגש בפנינו שהשימוש לרעה בסטריאוטיפים אופייני לעולם משחקי הווידאו. האם Call of Duty ו-Battlefield לא עושים שימוש נרחב בסטריאוטיפים צבאיים? או האם מישהו יכול לחשוב שהם סימולטורים של מהי מלחמה בעצם על כל היבטיה, אפילו הדרמטיים ביותר? והאם The Witchers לא סטריאוטיפיות נשים עד כדי הפיכתן לחפצים מיניים טהורים? עם זאת, אף אחד לא התלונן על כך יותר מדי, ואכן, רבים העלו בכמה מובנים את הצד המהנה של ג'רלט מרוביה הטוב, גם אם לפעמים נראה שההרפתקאות היותר מהאפיות שלו יצאו מסרט צולע. בקיצור, למה הסטריאוטיפים ההומוסקסואלים של החבר לשעבר שלי עריץ החלל ייחשבו כנקודה שלילית בעוד שהגירים של כל אלוהי מלחמה נרוממים למעשה מבלי לערב דבר במונחים של שיפוט? והאם משחק השנה, Grand Theft Auto V, הוא לא המיכל הגדול ביותר של סטריאוטיפים מאצ'ואיסטיים בהיסטוריה של משחקי הווידאו? עיקר העניין נמצא כאן:למה שמנו לב ונפגענו מהסטריאוטיפים ההומואים של החבר לשעבר שלי עריץ החלל, בעוד שביום יום אנחנו נהנים ממשחקי וידאו (ולא רק) מלאים בסטריאוטיפים שלעיתים הם הרבה יותר ברורים ובנאליים ואשר הופכים אותנו לא חם ולא קר?כי אי אפשר להישאר אדישים מול לבושם הדל של הגיבורים הגברים של כותר Up Multimedia, בעוד גיבורות לא לבושות חולפות לנגד עינינו כל רגע ואנחנו לא נותנים לעניין משקל, אלא כשמציינים זאת אותנו בנימה פולמוסית של מישהו חיצוני למגזר?
בואו לגלות את החבר לשעבר שלי עריץ החלל, ההרפתקה הגרפית ההומואית ביותר בהיסטוריה
המשחק
החבר לשעבר שלי רודן החלל הוא הרפתקה בינונית. יש מעט מה לדון בנושא הזה. החידות לא כל כך מעולות וממש קלות לפתרון, בעוד שהיבטים כמו אנימציות ופסקול הם באיכות נמוכה, כנראה גם בגלל שערכי ההפקה לא בדיוק בשמיים. עיצובי הדמויות לא רעים, אבל אותה איכות, המובטחת על ידי מעצב הומו נחשב למדי, לא נשמרה לכל האלמנטים.
ואכן, במקרים מסוימים אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם חומר מחוספס ופגום אשר בולט לרעה, במיוחד בקישוטים. מנקודת מבט סגנונית, מה אני יכול לומר? מספיק לחזור מנטלית לפסקה הקודמת ולומר שעל המסך יהיו הרבה שפרדים בבגדים מועטים, כלומר גברים יפים עם מבנה גוף חזק, אבל בעלי מבנה מיני כדי לרצות את הציבור הגאה, כדי להפוך את הקונספט הבסיסי השולט זה ברור. אין מה לומר על הממשק, במיוחד אם כבר שיחקתם בהרפתקה גרפית בעשר השנים האחרונות. בקיצור, ברגע שאתה מצביע על נקודה חמה אתה מתקשר איתו עם לחצן העכבר השמאלי, בזמן שאתה בוחן אותו עם ימין. ניתן לאסוף פריטים מסוימים ולהחזיר אותם מהמלאי כדי להשתמש בהם על אחרים. ברור שלא חסרים דיאלוגים ארוכים עם הדמויות הרבות שאינן שחקניות (יותר מארבעים בסך הכל) הפזורות על המסכים. הטקסטים מבוססים לרוב על משמעויות כפולות ועל הנהונים לנושא המרכזי של ההרפתקה כולה: מין. בקיצור,אלמלא התוכן ובעיקר בגלל הבורות שהפגינו גיימרים רבים, סביר להניח שהחבר לשעבר שלי The Space Tyrant היה נעלם מעיניו כמשחק וידאו בפני עצמו. אבל זה אחד מאותם מקרים שבהם המשחק עצמו מואפל על ידי ההקשר שיצר את תהילתו.
המקרה
כפי שכתב משתמש אחד בפורום,רכישת החבר לשעבר שלי עריץ החלל היא לא בחירת משחק בלבד, אלא עמדה על המציאות והתרבות הרווחת, במיוחד אחרי התגובות המטורפות שבירכו לא כל כך את המוצר המוגמר, אלא את הרעיון שאפשר לעשות משחק גיי. מהרגע שהוא הופיע בקיקסטארטר, החל מטח אמיתי נגד כותר Up Multimedia. ברור שלא ניתן לדווח על כמות ההערות ההומופוביות שהושארו בכל מקום וירטואלי בו הופיע, כולל Steam Greenlight.
ואכן, פניות אמיתיות נעשו ל-Valve למנוע את פרסומו בפלטפורמת המסירה הדיגיטלית שלה ולבקש להעיף אותו מ-Greenlight עצמה (וכאן היינו אוהבים אם Valve היה מפנה אוטומטית את האור הירוק ל-My Ex-Boyfriend רודן החלל, דווקא בתגובה לאנשים הללו, בהתחשב בעובדה שברור שהוא לעולם לא יוכל לעשות זאת לבד עקב החרם המתמשך). בקיצור, רוב הביקורות לא ניסו לתקוף אותו בגלל המשחקיות שלו, או בגלל המכניקה שלו, אלא הגבילו את עצמן להטיל ספק בעצם קיומו לתרבות שהיא רוצה לייצג ביודעין. במובן מסוים אנו עומדים בפני יותר מקרה חברתי, שנדון גם מחוץ לתעשייה, מאשר משחק וידאו גרידא, שבו נושא הוויכוח הוא האפשרות שגם תרבויות אחרות מביאות את הסטריאוטיפים שלהן לעולם משחקי הווידאו ללא מופלים לרעה ובלי לראות מתחילים מסעי צלב אבסורדיים.במקום זאת נראה כי עבור רבים התרבות היחידה שצריכה להיות מיוצגת היא תרבות המאצ'ו ההמונית העל הרואית, השייכת לספירה ההטרוסקסואלית.. יש לנרמל את כל השאר ולקרוא מנקודת מבט זו, עם הומואים מופחתים, כשהדברים הולכים כשורה, למערכונים חמודים שישמשו להעשרת צוות השחקנים של משחק לחימה כלשהו או לאפיין, על ידי מתן תכונות נשיות, דמויות שעדיין נעימות בהשוואה לסטנדרטים. עם זאת, כאשר הרפתקה כמו החבר לשעבר שלי עריץ החלל רוצה לקחת את התרבות הגאה ברצינות ולייצג את התרבות הגאה עם דימויים קרובים ורלוונטיים יותר אליה, אז רבים קורעים את בגדיהם בשערורייה, מה שמוכיח למעשה חולשה קיצונית של אופי והצורך לאשר את הזהות המינית בצורה דרמטית, דווקא במקום שהלא מודע כנראה דוחף לכיוון ההפוך.
וההצבעה?
איך לשפוט את החבר שלי לשעבר "רודן החלל"? כהרפתקה גרפית? אז הפנייה תהיה בטוחה. כתוצר אמיץ של שבר עם התרבות הרווחת? אז עלינו להתייחס אליו כמוצר חשוב ולתת לו את הבולטות הראויה. כמקרה חברתי שהדגיש כמה נקודות אפלות של תרבות המשחקים בבית המשפט? אז לא יהיה הגיוני להעריך את זה בהצבעה, אבל זה יהיה הגיוני מאוד לדבר על זה ולדבר על זה שוב. אנו מבינים שנקודת המבט שלנו היא חלקית ומפוקפקת ושכנראה,אם נושא הביקורת היה סרט או רומן, הקהילה הגאה עצמה הייתה מטופלת מאוד בגלל התוכן הסטריאוטיפי שלה.. אבל כאן הנקודה היא אחרת, ודווקא בהתחשב בכל הנושאים שמוצר משחק וידאו מסוג זה מסוגל להעלות, העדפנו להתנער ולא להקצות הצבעה בסוף הסקירה.
