מונוגרפיות הוא טור חודשי המתעד רגעים מהותיים בהיסטוריה של כמה חברות, זיכיונות או דמויות בולטות בשוק המשחקים.
חובבי משחקי תפקידים יפניים משחקים לפעמים משחק קטן ונחמד בנוסח "האם האלק או הדבר חזק יותר", תוהים מהו המותג האהוב ביותר בעולם. באופן כללי, הראשונים להגיב הם מעריצי Final Fantasy, שנאספים מיד על ידי מעריצי Dragon Quest, שכפי שכולם יודעים, רק ביפן מוכרים כמו סאגת Square Enix בשאר העולם.
ואז באים קדימה סיפורי האוהבים, שסוף סוף מתחילים לבטוח בעצמם, אחרי שנים של התעללות ופטל. פה ושם אנחנו רואים ידיים קטנות מורמות שמייצגות בביישנות את Breath of Fire, Grandia, Star Ocean או Suikoden. ויש את מעריצי MegaTen, שלא צריכים לשחק במשחקים הקטנים האלה. הם מזמנים לך את השדים של הקבולה היהודית וצוחקים בעוד בהמוט מתחילה לבכות והרפש של אקירה טוריאמה מבצע ספפוקו. במערב, הסדרה זכתה לפופולריות עצומה רק לאחרונה. איך זה קרה?
Megami Tensei e Shin Megami Tensei
MegaTen הוא קיצור של התואר היפני המקורי Megami Tensei, שפירושו "לידה מחדש של האלה". זה היה הכותרת של הרומן הראשון בסדרת האימה Digital Devil Story, שנכתבה בתחילת שנות ה-80 על ידי איה נישיטני. המשחק הראשון עבור Famicom ו-MSX, שפותח על ידי Atlus ופורסם על ידי Namco, היה די נאמן לרומן המקורי: כאן מתחילה MegaTen מיד להבדיל את עצמה מהמתחרים:
בעוד Dragon Quest ו-Final Fantasy מציעים פנטזיה של גלימה ופגיון, MegaTen מדברת על בני נוער עכשוויים; בזמן שהמתחרים יורים בכדורי אש, הדמויות של MegaTen מזמנות שדים ואלוהויות פגאניות. "לידה מחדש של האלה" מתייחס לדמות ברומן ובמשחק, ילדה שמתגלה כגלגולה של האלוהות איזאנאמי. הגיבור, גאון מחשבים, יערב אותה בניגוד לרצונו בקרב וירטואלי מול לוציפר עצמו, מולו יתמודדו הודות לתוכנית המאפשרת להם לזמן ולשלוט ביצורים המיתולוגיים הכי לא סבירים. זה נושא שיהפוך להיות קבוע בזכיינית, וששחקנים יפנים העריכו אותו בדיוק בגלל חוסר הטיפוס שלו. Atlus תחזור על הניסוי עם Digital Devil Story: Megami Tensei II בשנת 1990, והרחיב את הרעיון של זימון ומיזוג שדים. נקודת המפנה, לעומת זאת, התרחשה בין 1992 ל-1994, כאשר Atlus פיתחה ספין-אוף, בשם Shin Megami Tensei, עבור Super Famicom, PC Engine ומגה CD. הרעיון הוא פחות או יותר זהה: גיבור צעיר מקים צוות של גברים אמיצים כדי להביס את השדים שפלשו לכדור הארץ באמצעות תוכנת מחשב שמסוגלת ללכוד אותם. ישנן מספר פיצ'רים חדשים ברמת המשחק: ריבוי סופים, יישור התנהגותי בסגנון מבוכים ודרקונים, כלי נשק וגרפיקה עדכנית. הסיפור עוד שוקע את ציפורניו במיתולוגיה ובדת ומשם לסוף הפרק השני, שין מגאמי טנסי השני, השחקן מתמודד עם אלוהים בעצמו ואף הורג אותו. הסאגה ממשיכה עם Shin Megami Tensei if..., ספין-אוף ל-Super Famicom שמספר סיפור מקביל ל-Shin Megami Tensei הראשון, המציע את אותה מכניקה. ה-Megami Tensei ו-Shin Megami Tensei שהוזכרו עד כה זכו לתחייה, במהלך השנים, גם עבור קונסולות אחרות כמו PlayStation או Game Boy Advance, בגרסאות מתוקנות ומתוקנות. אף אחד מהם, לעומת זאת, לא אותר רשמית במערב.
הרשו לנו, אם כן, קפיצת מדרגה קטנה בזמן: בשנת 2003, למעשה, יצא גם באירופה ובאמריקה שין מגאמי טנסי חדש, שכותרתו Nocturne, לפלייסטיישן 2. בינתיים קרו הרבה דברים, והאטלוס הזיכיון הפך מפורסם למדי גם באזורנו. בנוקטורן הגיבור השקט מגויס על ידי לוציפר עצמו, בעוד שכמה מאפיינים מקוריים של הסדרה משתנים באופן קיצוני, כמו השקפת הגוף הראשון שננטשה לטובת השלישי והכנסת מערכת Magatama שמשנה את הפרמטרים והיכולות של השינוי שלנו - אגו. למרות התגובה המצוינת של המבקרים, ההצלחה של נוקטורן הייתה בודדה באירופה: ה-Shin Megami Tensei הבא שוחרר עבור Nintendo DS ב-2009 ונקרא Strange Journey, אך נותר מוגבל ליפן ואמריקה. הסיבות עדיין לא ידועות, גם בגלל שהכותרת זכה להצלחה טובה במדינות אחרות הודות למכניקה המסורתית של הסדרה, אך מעודנת יותר, ומורכבות הסיפור. ה-Shin Megami Tensei הבא שאנו האירופאים נראה הוא Shin Megami Tensei IV עבור Nintendo 3DS, בקיץ הבא.
Devil Summoner e Digital Devil Saga
הספין-אוף הרשמי הראשון של Shin Megami Tensei הופיע לראשונה ב-Sega Saturn ב-1995 עם Devil Summoner, משחק שנקבע ברמת קושי נמוכה מזו של Shin Megami Tensei האחרים, בדיוק כדי להציג שחקנים חדשים שפחות רגילים למורכבות שלו לפרנצ'ייז. מאותה סיבה, Devil Summoner מציע כמה וריאציות מעניינות על הנושא. נרטיב, מלכתחילה, בהתחשב בכך שהוא מתרחש בימינו, ביפן מאוד נורמלית ולא פוסט-אפוקליפטית, שבה הגיבור וחברתו מותקפים על ידי רוצח מסתורי שהורג את הראשון וחוטף את האחרון.
האלטר אגו שלנו מתעורר בגופו של מזעיק שדים שפגשנו זמן קצר קודם לכן, שרוחו תנחה אותנו בחיפוש אחר הילדה. המכניקה והקרב משקפים את הסגנון של Shin Megami Tensei, כאשר השחקן מתמודד עם מפולות של שדים וכורת איתם בריתות על מנת לשלוט בהם. מעולם לא שוחרר מיפן, Devil Summoner ימשיך ב-1997 עם Soul Hackers, שחגגה גם את עשר השנים הראשונות לזיכיון של Atlus. עוד שינוי תפאורה, הפעם עתיד "קרוב" בו כל העיר נשלטת על ידי מחשבים מתוחכמים ביותר. הגיבורים הם האקרים שבניגוד לרצונם מוצאים את עצמם מתמודדים עם שד חזק מאוד שהשתלט על המציאות המדומה. איך להתמודד עם זה? פשוט, זימון שדים באמצעות תוכנת מחשב! מוזר וחסר כבוד, Soul Hackers הצליחו למדי ולאחרונה חזרו לתחייה ב-Nintendo 3DS גם ביפן וגם באמריקה. השחרור האירופי אינו וודאי כרגע. הספין-אוף Devil Summoner בסופו של דבר הוליד סדרה של ספין-אוף משלו; הראשון, שכותרתו Raidou Kuzunoha vs. The Soulless Army שוחרר ב-2006 בפלייסטיישן 2 ובולט משאר Shin Megami Tensei בעובדה פשוטה מאוד: הקרבות הם לגמרי בזמן אמת. מצד שני, הסיפור גם מרחיק את עצמו מעט: מתרחש ביפן הפיאודלית של המאה העשרים, גיבורו הוא מזמן שדים שנאלץ להתמודד עם רספוטין המטורף. ראידו הוא גם הגיבור של Devil Summoner 2: Raidou Kuzunoha vs. המלך אבדון, 2008, שבניגוד לקודמו מעולם לא הגיע לאירופה. יש מעט תכונות חדשות, כמו הצורך לנהל משא ומתן עם מפלצות במקום ללכוד אותן כאילו הן פוקימונים או ניצול חולשות של אויבים כדי להטעין קסמים מהר יותר.
אם נחזור לספין-אוף האמיתי של Shin Megami Tensei, אחד המשכנעים ביותר נותר ביולוגי הקצר שכותרתו Digital Devil Saga, שיצא ל-PlayStation 2 ברחבי העולם בין 2004 ל-2007. הפרויקט התברר כמעניין מאוד מכיוון שהוא הוגה מההתחלה כסיפור גדול המחולק לשני חלקים, כתוצאה מכך המשחק של שני המשחקים היה דומה מאוד, גם אם Digital Devil Saga 2 הציע כמה שיפורים קלים: לחימה מבוססת-תור, ניהול אסטרטגי של חולשות מפלגה ואוייב, דגש רב על יכולות ליטוש ופירוק וכו'. המאפיין העיקרי, לעומת זאת, היה העלילה שבה, פעם אחת, הגיבורים לא היו צריכים ללכוד או לזמן שדים... מכיוון שהם הפכו לשדים בעצמם! הסיפור מתרחש בעולם פוסט-אפוקליפטי, והסיפור מציג חברים משבטים שונים שנלחמים כדי להשיג "נירוונה" הידועה לשמצה. בהשראת המטריקס הודות לקונספט המציאות של "Matryoshka", העלילה של Digital Devil Saga עדיין נותרה אחת המשכנעות והמפתיעות בכל הפנורמה של ה-jRPGs: פעם אחת, אנחנו יכולים לומר שבאמת היה לנו מזל שיש לנו יכול לשחק גם את המיני סדרה הזו באירופה.
Devil Survivor ושות'.
ספין-אוף נוסף שנוצר עבור Nintendo DS גם ראוי לאזכור קטן. הפעם אנחנו מדברים על משחק אסטרטגיה מבוסס תורות שמערבב את המאפיינים העיקריים של הסדרה, כמו שימוש בשדים בלחימה, עם תפאורה עכשווית ש,
מיותר לציין שאזוטריות ומיתוסים תנ"כיים אינם נוחים, כמו זה של קין והבל ב-Devil Survivor הראשון, שגם הוא נהנה מגרסה מחודשת לנינטנדו 3DS, עם כתוביות Overclocked וגם יצא באירופה. עם זאת, אין חדשות טובות למערב לגבי Devil Survivor 2 עבור Nintendo DS. סדרת Devil Survivor, יתרה מכך, עוררה שיגעון קטן ביפן, גם הודות לתמיכה במרצ'נדייז ובמנגה. במהלך השנים, Atlus הפיקה ספין-אופים אחרים בעלי חשיבות פחותה, כמו המיני-סדרה Majin Tensei ל-Super Famicom שקופי האש וילדי השטן והתנ"ך האחרון ל-GameBoy Color, המיועדת לקהל ילדותי יותר.
אִישִׁיוּת!
הדובדבן שבקצפת ואולי אחד המקרים הנדירים שבהם ספין אוף מפורסם יותר מסדרת האם. במציאות, הופעת הבכורה של פרסונה במערב הייתה מוטרדת בלשון המעטה. הסדרה נולדה ב-1996 ב-PSOne ומיד מבהירה את השושלת שלה באמצעות שני מאפיינים בסיסיים: הדמויות נלחמות על ידי זימון ישויות על טבעיות והעלילה שמה דגש חזק על מיתולוגיה ואגדות אורבניות.
התפאורה, כבר בפרסונה הראשונה של Megami Ibunroku, שבאמריקה הפכה פשוט ל-Revelations: Persona, היא העכשווית; הגיבורים הם תלמידי תיכון אשר, באמצעות טקס קסום, רוכשים את היכולת להקרין אווטאר על טבעי הנקרא, בדיוק, פרסונה. עד מהרה הקבוצה מוצאת את עצמה מתמודדת עם הפלישה וההרס השדים הרגילים של העולם; ההבדלים עם Shin Megami Tensei הקודם התחילו להיות מעט עדינים, עם זאת, והיינו צריכים לחכות לסרט ההמשך כדי לראות משהו קונקרטי יותר שהצדיק את התואר החדש של הספין-אוף. פרסונה 2 היא מקרה מרתק באמת של הפצה אבסורדית. בואו נסכם: הפרסונה הראשונה שוחררה רק ביפן ובאמריקה, אבל שנים לאחר מכן הגיעה הגרסה המחודשת ל-PSP גם לאירופה. פרסונה 2 נולדה ב-1999 כסיפור המחולק לשני חלקים, עם כותרת המשנה חטא חף מפשע ועונש נצחי. מהדורת PSOne הראשונה של שני המשחקים מעולם לא ראתה אור באירופה; רק הפרק השני הגיע לאמריקה, עם כל הכבוד לעלילה שהתחילה כמעט ללא קשר לחטא התמים ולאחר מכן התחברה עמוקות לאירועים ולדמויות שלה, והפכה לבלתי מובנת. שלא לדבר על כך שהצנזורים קצצו, שינו ושינו את המשחק הן מבחינת טקסטים והן מבחינת גרפיקה, בדיוק כפי שעשו עם Revelations (שבהם דמות יפנית שינתה את שמו ואפילו את צבע עורו).
אסון אמיתי, שבין 2010 ל-2012 מתפתל שוב עם הרימייקים ל-PSP עקב חוק הנוגע לייצוג דמויות אמיתיות במדיה בדיונית: אחד האנטגוניסטים העיקריים של הסיפור, אדולף היטלר המתחדש, שינה את שמו והפך לפיהרר. , עבור אחד. למרבה האירוניה: הרימייק של עונש נצח מעולם לא הגיע לאירופה. עם זאת, סדרת פרסונה התפרסמה מאוד בינתיים בזכות שתי האיטרציות האחרונות שלה. פרסונה 3 ופרסונה 4, הנחשבות לאבני היסוד המוחלטות של ז'אנר ה-jRPG, שוחררו בכל רחבי העולם, וזכו לשבחים עצומים הודות לאיכות והמקוריות של העלילה, הדמויות ומערכת המשחק, שמבדילים אותם מאוד משאר Shin Megami Tensei ל הנקודה שהכותרת של סדרת האם נעלמה בהדרגה מהעטיפות. פרסונה 3 היא, ב-2006 ובפלייסטיישן 2, שחלוצה בגישה שובבה חדשה בדמות מעין סימולטור חברתי: הסיפור עוקב אחר שנת הלימודים של הגיבור, למעט כאשר מתרחשת שעה עשרים וחמש מסוכנת מאוד שבה רק יחידים ערים מסוגלים לזמן את הפרסונה שלהם. אם העלילה של פרסונה 3 תהפוך בסופו של דבר לקרב המסורתי להצלת העולם, הגישה המשמשת לסרט ההמשך פרסונה 4 שונה לחלוטין, קומדיה בלשית אמיתית עם גוונים על טבעיים.
אבל סוד ההצלחה של Persona 3 ו-Persona 4 לא טמון במורכבות של מערכת הפיוז'ן והזימונים של Persona, לא בעומק הלחימה מבוססת התורות, וגם לא בפסקול ובדיבוב האדיר. בדיוק אותו סימולטור חברתי מוזר שמאפשר לנו להשתתף במועדוני בית ספר, ללכת לקולנוע ולמצוא נפש תאומה שנותנת מימד חדש לסדרה שנראה כאילו אמרה הכל, ומאפיין את הדמויות בצורה ששאר JRPGs פשוט האם הם חולמים. Persona 3 גם נהנתה מהמרה לא שלמה למדי ל-PSP וספין-אוף/המשך מצויר; בעוד שפרסונה 4 ראתה לאחרונה העברה מצוינת ל-PlayStation Vita, טרנספוזיציה מונפשת והמשך אמיתי בצורת משחק לחימה, שפותחה על ידי Arc System Works (Guilty Gear, BlazBlue). העתיד? פרסונה 5, ברור. אבל האם זה באמת קיים? והאם זה יגיע לאירופה? ההימורים פתוחים...
