המהיר והעצבני: טוקיו דריפט - נסיון

העיר כולה שלי...

תפאורת המשחק דומה לחלוטין לזו שנראית ב-Need for Speed: Carbon: אנו מוצאים את עצמנו בעיר יפנית, עם אפשרות לחקור את הדרכים החוץ-עירוניות שלה בחיפוש אחר טריטוריות לכיבוש. כל אזור נשלט על ידי כנופיה, ונצטרך להתמודד עם כל חבריה (כולל הבוס, בסוף) כדי להביס אותו ולכפות את שמנו. נתחיל עם ביצת קן קטנה, אז נצטרך לקנות רכב זול ולנסות להביא הביתה כמה תוצאות. כל יריב מציע סכום כסף מסוים, וכשיש לנו מספיק כסף נוכל להחליט ללכת לסוחר או לחנות שמוכרת שינויים. ברוב המקרים מומלץ לשדרג את הרכב ולא לקבל חדש, גם מכיוון ששדרוגים מאפשרים לנו להכפיל כוחות סוס בהוצאה נמוכה יחסית. היבט זה של המשחק מטופל בהחלט: לחלקים הזמינים יש לכולם תיאור ברור, כמו גם אינדיקציה ויזואלית לעלייה בעוצמה שהם מרמזים. בנוסף לשיפור הביצועים, ניתן לגשת גם לשינויים אסתטיים רבים, החל מצבע הצבע ועד מריחת ויניל, מהתקנת ספוילרים ועד החלפת חישוקים וצמיגים. כמו בשלושת הסרטים שהיוו השראה למשחק, ישנה תשומת לב רבה לניטרו, שבאמת מסוגל לפתור כל מירוץ תוך כמה רגעים: הפעלתו מאפשרת לנו להגיע מיד למהירות הסופית של המכונית, ו במירוצי "יעד" "אין באמת מה לדאוג.

לִטעוֹן!

כאמור, תוכלו לשוטט בין הלוקיישנים ולאתגר את הכנופיות השונות, אך תוכלו גם לפתוח את המפה ולהסיע את עצמכם מיד למקום הרצוי. בכל מקרה, בקרוב אנו נתקלים בבעיה הגדולה ביותר של המהיר והעצבני הזה: הטעינה. אין אופטימיזציה קלה בעניין הזה, למרבה הצער: כדי להתחיל מרוץ צריך לחכות הרבה זמן, צריך גם לחכות כשהמירוץ מסתיים, או כשנכנסים לסוכנות, או כשרוכשים שדרוגים. המשמעות היא שנבלה כמעט יותר זמן בהסתכלות על מסך הטעינה מאשר במשחק, עם כל התסכול הכרוך בכך. כל אזור מציג לנו סוגים שונים של גזעים, אבל ברוב המקרים כל מה שעלינו לעשות הוא להגיע לסוף של שביל ישר כמעט לחלוטין, רק לוודא שיש לנו מהירות טובה ולהשתמש בניטרו כדי להגיע אליו במהירות, בשעה לרעת היריב. גם חוסר הגיוון הזה מהווה בעיה משמעותית, ובין היתר חייבים בהכרח להביס את כל חברי הכנופיה כדי להשלים את השטח ולעבור לשלב הבא. המכוניות הזמינות במשחק הן כולן אמיתיות ומחולקות למכוניות קדמיות, אחוריות או הנעה לכל הגלגלים. ההתנהגות על הכביש שונה מאוד ונראית מציאותית למדי, כשהבעיה היחידה היא שיש כלי רכב בלתי ניתנים להריסה, אותם ניתן לקחת עד לקו הסיום אפילו בקפיצות מקיר אחד לאחר, למעט חריגים בודדים.

מימוש טכני

בגרסת ה-PSP שלו, Ridge Racer עדיין מייצג נקודת התייחסות מבחינת מהירות ונזילות. לכן, בהפתעה רבה, המוצר החדש הזה של Namco אינו מתהדר באותה איכות טכנית, ואכן הוא מייצר ירידות תכופות ודרסטיות בקצב הפריימים, שלעיתים אף מבלבל את הנסיעה. אי אפשר לומר דבר על יצירת המכוניות, שתמיד נאמנות לעמיתיהן האמיתיות, בעוד שהתפאורה אינה צפופה או מפורטת עד כדי כך שמצדיקה את הבעיות שהוזכרו זה עתה. אם נוסיף לכך את זמני הטעינה הנוראיים, אז ברור שעומדים בפנינו מוצר שאינו מותאם כלל, ואשר נזקק לעבודה נוספת. מחלקת הסאונד עושה את עבודתה בצורה כנה אך שקופה, במובן זה שהיא לא יכולה להתפאר בשירים של שום Need for Speed ​​והאפקטים נמצאים בממוצע, ללא פרטים גבוהים. המכונית מגיבה מיידית לפקדים, שאינם מציגים בעיות, ומצב מרובה משתתפים זמין להתמודדות מול יריב עם PSP ועותק של המשחק. למרבה הצער, אין מצב מקוון...

הֶעָרָה

כאשר אתה מתכוון להתחרות ישירות עם Need for Speed, ברור שאתה צריך מוצר עם כל האישורים. במובן הזה,המהיר והעצבני: טוקיו דריפטמוכיח שלא עומד במשימה: המערכת הבסיסית תקפה, עם שליטה טובה במכונית, הבחנה ברורה בין סוגי המשיכה השונים ומערכת שדרוג שלמה ועשויה היטב. מה שחסר לצערנו הוא ההיבט הטכני: זמני הטעינה באמת תכופים וארוכים מדי, שוברים את קצב המשחק, והירידות התכופות בקצב הפריימים מעלות ספקות רציניים לגבי עבודת האופטימיזציה שמבצעים המפתחים. לכך עלינו להוסיף ליניאריות מסוימת של הפעולה: לעתים קרובות מאוד המירוצים הם נטולי נשיכה לחלוטין, ומציעים השוואה בלבד של מהירות שלמעשה מבזבזת את העבודה המצוינת שנעשתה כדי לשלוט טוב יותר במכונית. בקיצור, ניסיון כושל: אנחנו יכולים רק לקוות שנמקו תבין את הטעויות שנעשו ותעבוד בצורה הטובה ביותר כדי לשנות דברים להמשך אפשרי.

מִקצוֹעָן:
• מערכת שדרוג מושקעת מאוד
• מספר רב של מכוניות ומירוצים
• כל הכבוד לגרפיקה...

נֶגֶד:
• ...אבל עם ירידה דרסטית בקצב הפריימים
• טעינה ארוכה מדי ותכופה מדי
• לעתים קרובות חוזר על עצמו