ספר לי למה: פרק ראשון - השיבה הביתה, הביקורת על הפרק הראשון של הסדרה

דונטנוד מעולם לא הסתירה את רצונה להתמודד עם נושאים עדינים במשחקי הווידאו האחרונים שלה, החל מהמשחק הראשוןהחיים מוזריםשבו, בין היתר, נידונה הומוסקסואליות לפני המעבר לביקורת חברתית מוצהרת ועמדה ברורה נגד טראמפ בזכותהחיים מוזרים 2.הסקירה "ספר לי למה".מדבר על פרויקט שאינו יוצא דופן שכן הוא עוסק בנושא שהוא, אם אפשר, עדין יותר מהקודמים:טרנססקסואליות. כאשר בכותרות העבר הנושאים שהופעלו היוו את הפיגום של הנרטיב אך לא היו בהכרח נקודת המשען, למרות שהם מילאו תפקיד חשוב, במקרה זה צוות הפיתוח החליט לסובב את הסיפור סביב נתיב המעבר העומד בפני הגיבור מושג הקבלה על ידי העולם החיצון - במיוחד האם. הימור גבוה, זה של דונטנוד, שבתקופה שבה קל להידלק מטעות בלתי רצונית (ראה מקרה שלתחושה מוקדמת קטלנית 2ושלשמות מתים) החליט לקחת סיכון ולתרום לקהילת ה-LGBTQ+ על ידי ניצול משחק הווידאו. ספר לי למה היא הרפתקה נרטיבית המחולקת לשלושה פרקים, שיתפרסמו בהפרש של שבוע בלבד ובהם נעסוק צעד אחר צעד בזמן הנכון: החל מהראשון,חזור הביתה.

באלסקה הקפואה

Tell Me Why מספר את הסיפור שלאליסון וטיילר רונן, שני תאומים שהופרדו במשך עשר שנים עקב מות אמם: קשה לספר משחק סיפורי גרידא מבלי שייגרם לו ספוילרים, אבל אנחנו יכולים לומר לכם שהטרגדיה נובעת מאקט של הגנה עצמית עבור טיילר, נערה צעירה באותה תקופה, אבל כבר בטוחה ממסע המעבר שלו ושאימו לא הסכימה באופן מוחלט. התאונה הזו הובילה את האחים לגור הרחק אחד מהשני עד למפגש המחודש המיוחל: הם גדלו, בני עשרים ואחת ומוכנים לעשות שינוי מוחלט בחייהם על ידי סגירת חשבונות עם עבר שמעולם לא פסק. לייסר אותם. הפרק הראשון מתמקד בחזרה לעיר הולדתם,אגם דלוס, שם אליסון נשארה לגור בזמן שטיילר בילה את שנותיו במרכז המגורים Fireweed - מרכז שבו הוא הצליח לשקף את עצמו ולעבור טיפול הורמונלי כדי להפוך סוף סוף לאדם שהוא הרגיש שהוא כל הזמן הזה.

הצעד הגדול שצריך לעשות כדי לנסות להתקדם הואלמכור את הבית הישן שלהם, זו שבה התרחשה הטרגדיה ושעדיין נושאת איתה יותר מדי זיכרונות: גם לו וגם לה, בהורדת כף רגל לאחור יש משקל לא מבוטל על הכתפיים שמדבריהם משחזר ילדות שבה האושר היה מותרות נדירה. זה על אמא, שנקראה רק על ידי שניהםמרי-אן, חמורים מאוד אבל הם זיכרונות שלפעמים מתנגשים עם מה שמקיף אותנו עד כדי כך שהם מקשים לקבוע מי הוא באמת היה - וזה ללא ספק ההיבט המעניין ביותר של המשחק עד כה. מרי-אן היא דמות מעורפלת, אם בקונפליקט מתמיד ומתאמצת עד קיצוניות להחזיק משפחה ללא דמות אב: לא ידוע דבר על אביה, הוא אף פעם לא מוזכר וכאילו לא היה קיים מעולם. מסע בנתיב הזיכרון, זה של התאומים, שעובר לא רק בקולותיהם אלא גם בחייהם האמיתייםהופעות, המכונאי הראשי של המשחק כולו יחד עם צומת הדרכים הנרטיבי הידוע כעת בשל הדיאלוגים המסועפים השונים.

קשר בין תאומים

בעקבות הנתיב שהתחקה עם ה-Life is Strange הראשון, לטיילר ולאליסון יש גם כוחות מאוד מיוחדים שבמקרה זה אנו יכולים לקרוא כביטוי הקונקרטי של הקשר הזה שיש לתאומים: משהו שעם זאת חורג ממה שראינו עם מקס ודניאל, צצים בדרכים שונות החל מהאפשרות שללחיות מחדש את הזיכרונות שלךכשהם מרגישים רגש חזק. אלו מופיעות בתחילה כצורות חלקיקים לא ברורות, המתעוררות ל"חיים" כאשר אנו מקיימים איתם אינטראקציה, ומציגות חתך של חייהם בילדותם: זהו מכונאי יסודי בהמשך המשחק, שמטרתו לשפוך אור על הדמות של האם - במיוחד על פי צוואתו של טיילר, שמאז אותו לילה גורלי נשא את המשקל של כמעט נהרג על ידה בגלל שהוא לא קיבל את מי שהוא.

דריסת רגל לאחור בבית הישן תוביל את שני האחים לשקול מחדש את עמדותיהם, כולל אליסון, שלמרות שלא חוותה סכנה קונקרטית כמו זו של אחיה, נראה שהיא מסתירה משהו. חקירת מרי אן מובילה כתוצאה מכך לראות אירועי עבר מנקודת מבט אחרת, לפקפק בעצמם ובתפיסותיהם, לתהייה אם האישה באמת טועה כפי שהם תמיד האמינו שהיא טועה. מבחינה זו, דונטנוד שוב מצליח לציירנתח חיים מכל הלב, שבו קשה לקחת את הצד של זה או אחר כי כולם כל כך אנושיים - ולכן מטעים - עד שאי אפשר להבין מי צודק; בהנחה שהסיבה הזו באמת קיימת, אנחנו מדברים על שני עולמות סותרים כמו זה של שתי ילדות קטנות שמרגישות "רודנות" על ידי אמם ואישה שלא חולקת דבר על עצמה, מה שמונע מאיתנו להבין מה היא חושבת.

אם נחזור לשאלת הסמכויות, גם אליסון וטיילר חולקים את מה שנקראקול, כלומר, האפשרות לתקשר טלפתית: זה משהו שהיה משותף להם כילדים וככל הנראה זה אבד עם הזמן, לא ברור אם בגלל הטראומה שעברה או המרחק שהפריד ביניהם. ניתן לנצל את המכונאי הזה במשחק כדי לחלוק מחשבות שאחרת לא יכלו להתבטא מילולית עקב מצבים קונטינגנטיים (טריוויאלי, נוכחות של אנשים אחרים שלא צריכים לשמוע את השיחה) ומבטיח להיות מעניינות לעתיד. לעת עתה נעשה בו שימוש מועט, והגביל את עצמו לשמש רקע במהלך חלקים מסוימים של הפרק. לבסוף, קחו בחשבון את הזיכרונות הסותרים למדי בין שני האחים, במקרים מסוימיםאתה יכול לבחורלאיזה מהשחזורים להקשיב כדי להמשיך בסיפור: זוהי דרך נוספת לחשוף את מה שבמשחקים הקודמים היו ההחלטות הקריטיות, המסוגלת לתת נקודת מפנה אמיתית לנרטיב ולעזור לחזק או לשחרר את הקשר ביניהם. ברור שגם מערכות יחסים עם הדמויות האחרות לא חסרות, שכרגיל יכולות להתפתח ולהשתפר או להיתקל בהתנגדות בהתאם להחלטות שלנו. תוך שמירה נאמנה למקורותיו,המשחק מנסה להתרחבקצת על ידי הצעת כמה טוויסטים, אם לא מקוריים בפני עצמם, לפחות חדשים בסדרה, ובכך להגדיל את גיוון הגישה.

מבנה הדיאלוגים

אנו רוצים להקדיש פסקה קטנה לנקודה זו על העובדה הפשוטה שמבנה הדיאלוגיםזה מתחיל להרגיש ישן וקפאון: בניגוד למשחקי וידאו אחרים, טריוויאלי זה האחרוןשממה 3(מבלי לפגוע בגיוון בין שני הז'אנרים), בניית הדיאלוגים עוברת חוט הגיוני שבו השיחה מתפתחת, לטוב ולרע, על סמך התשובות שאנו נותנים. זה חסר ב-Tell Me Why, בדיוק כפי שהיה בכותרים קודמים, ובכך מציג דיסוננס ומשאיר את התחושה של מעקב אחר דיאלוג בין אוטומטונים ולא בני אדם. כמובן, האקספרסיביות והגוונים תורמים להפיכתו לסביר מאוד, אבל מאז 2015 עכשיו, משקלו של הנרטיב "התא האטום" הזה מורגש: לאחר האינטראקציה הראשונה, מה שלא יהיה, האפשרויות הנותרות מרגישות מאולצות מאוד. על פניו דיאלוג שתפס כיוון משלו, אך מוחזר בפתאומיות, ומקלקל את הקשר שנוצר בין שני החלקים.

לתת דוגמה מעשית, אם השאלה "איך אני יכול לעזור לך?" אנחנו מחליטים להגיב בשאלה עם מה מתמודד בן השיח, ברגע שהחילופין הזה נגמר, השורה הבאה לא יכולה להחזיר את הדיאלוג להתחלה כאילו מה שנאמר זה עתה לא היה קיים מעולם. בבדיקה מעמיקה יותר, בחלק מהמקרים נראה שכןסדר התשובותלהיות מבוססים מראש, מהראשון ועד האחרון, כדי לא להיתקל בחוסר העקביות ההגיוני האלה ששוברים את הטבילה ומשאירים אותך מבולבל לחשוב איך תיראה שיחה כזו בחיים האמיתיים. אם ב-Life is Strange זה היה יכול להיות נסלח ועם העונה השנייה זה התחיל להיות מורגש קצת יותר, עד שהמשחק השלישי מגיע זה מסתכן בהכבדה על נזילות הנרטיב.

דרישות מערכת PC

בדיקת תצורה

• מעבד: AMD Ryzen 7 3750H
• הורד סרטון: NVIDIA GeForce GTX 1660 Ti
• זיכרון: 16GB RAM
• מערכת הפעלה: ווינדוס 10

דרישות מינימום

• מעבד: Intel Core i3 4130 או AMD FX 4300
• סרטון לוח זמנים: Nvidia GTX 750Ti/Nvidia GTX 1050 או AMD Radeon R7 260X/AMD Radeon RX 560
• זיכרון: 4 GB RAM
• דיסק קשיח: נדרש 25 ג'יגה-בייט של שטח
• מערכת הפעלה: Windows 7 64-bit ומעלה

דרישות מומלצות

• מעבד: Intel i5 4570 או AMD Ryzen 3 1300X
• סרטון לוח זמנים: Nvidia GeForce GTX 970/Nvidia GeForce GTX 1060 או AMD Radeon R9 290X/AMD Radeon RX 480
• זיכרון: 8GB RAM

לסיכום

השיבה הביתה היא, כמו כל פרקי המבוא,התחלה איטית, שלוקח מזמנו ועובד מעל הכל על דמותו של טיילר - מערכת היחסים שלו עם אחותו, מתוחה בהכרח לאחר עשר שנים של ריחוק ואיזה חיכוך שלא נחשוף לגביהם דבר, אבל גם על אותו עולם חיצוני שאליו הוא יש תוקפנות אינסטינקטיבית שמטרתה יותר מכל להגן עליו. נעשתה עבודה מצוינת במונחים חזותיים, תוך השארת בצד את הסגנון ה"פלסטיקי" משהו של המשחק הקודם כדי לחבק אחד רך יותר ולתת דמיון נוסף לדמויות שלו, שיכולות להיות אפילו יותר אקספרסיביות. עם זאת, ברמה הסיפורית, הרצון להתמקד בטיילר אומר שהפרק שטוח למדי, בנוי היטב בצד האנושי אך איטי בהתפתחות עצמה, עד כדי כך שהטוויסט האחרון הוא בעל השפעה מועטה ודי צפוי.

יש רמז לעל-טבעי החיצוני לכוחות התאומים שיכולים להוביל את הסיפור לכיוונים מעניינים, אבל כרגע העזיבה של Tell Me Why היא פשוט דיסקרטית: גם מעכבת את ההחלטהחלקו את המשחק לשלושה פרקיםולהפיץ אותם מקרוב מאוד. מהתקופות הכמעט תנ"כיות של Life is Strange 2 אנחנו עוברים לגזרה נקייה שעם זאת היא כמעט מגוחכת, בהתחשב במספר הימים המופרדים זה מזה. בהינתן קוצר הסיפור, אשר באורכו עוקב אחר התבנית שלהחיים מוזרים: לפני הסערה, נותר לראות עד כמה Dontnod יבעט להילוך גבוה עם שני הפרקים הנותרים.

מסקנות

Tell Me Why שואפת לספר סיפור אנושי אפילו יותר מהקודמים: הדמויות הראו את עצמן מעודנות יותר מאשר ב-Life is Strange 2, עם האורות והצללים שלהן שהופכים אותן לאמינות ומובנות יותר בתגובותיהן אפילו כשהם נראים מוגזמים. תשומת לב אובססיבית ליחסים בין אישיים עומדת בניגוד לנרטיב מאופק למדי, שמתחיל בלי יותר מדי רעש ומתמקד הרבה בטיילר עד כדי השארת שאר הסיפור קצת מוסתר, בלי הביס הנכון כדי להפעיל אותו אלא בגמר. סצנה - שלמרות הניבוי שלה מוסיפה אלמנט פוטנציאלי מעניין. בגזרת הגרפיקה חלה התקדמות מצוינת וכוחות התאומים עשירים יותר בדינמיקה שלהם, אבל מבנה הדיאלוגים מתחיל להרגיש מיושן בדיסוננס שלו, ושובר את הטבילה מספר פעמים. לשיבה הביתה יש טעם מר-מתוק, של זיכרונות שלא נעלמים ונשארים חבויים בחשכת המצפון, מוכנים לנשוך כשהכי פחות מצפים לו: זה פרק ראשוני טוב אבל בהתחשב במספר הקטן יותר של פרקים, הבחירה של התמקדות בטיילר על חשבון נזילות הסיפור עשויה לדחוף את השניים הבאים להאיץ יותר מהצפוי.