הנסיך הפרסי: חולות הזמן

זה מריח כמו גמל.

כעת, בשנת 2003, ג'ורדן מכנר, כבר יוצר הפרק המוצלח הראשון, חוזר וחוזר מאחורי שולחן כתיבה ממותג של יוביסופט, כדי להציע הרפתקאות חדשות אחרות של הנסיך האקרובטי שבסבב הזה שיפץ מאוד את האיפור שלו. לעלילה של הפרק הרביעי הזה של הסאגה (כן למעשה היה גם נסיך פרס תלת מימד שפורסם עם תוצאה כואבת ב-1999) אין אלמנטים משמעותיים במיוחד: הגיבור תוקף יחד עם צבא אביו את מבצר המהרג'ה הבוגדני של שגם שם הוא ומרקע זוכים להתעלמות חביבה, מתוך מטרה נעלה מאוד לשדוד את כל הארמון ולחסל את הריבון הקשיש. בתוך המבצר הנסיך מגלה שני חפצים יקרים מאוד, שאת כוחם העצום הוא בעצמו ישחרר, יביא את כל הממלכה לאבדון ויהפוך את התושבים למפלצות חול.
אסירי תודה על השינוי המענג הזה, כל תושבי הכפר של הממלכה יתאספו כדי לשבור את גבו של הגיבור חסר הזקן (ודווקא לא חכם במיוחד), בזמן שהוא ינסה לתקן את הנזק שנגרם מהקפיצה מפלטפורמה אחת לאחרת.
זה הסיפור שיתגלה לנגד עיניכם במשך כעשר שעות המשחק שמציעים יוביסופט ומר מכנר: קליל אך משעשע, בטעם קטורת וקוסקוס.

נסיך אסתטי.

זה לא רק קוסקוס שמופיע לנגד עינינו ברגע שאנחנו משחקים את המשחק. אף על פי ש"הפורטת" של הקונסולה גורמת לתחושה קשה והיעדר הפרטים בהשוואה לכותרים עכשוויים אחרים למחשב (רק תחשוב על מר פיין), ההיבט הגרפי של הנסיך הפרסי עולה בהרבה על הספיקות, ולעתים נוגע לרמות של מצוינות מסוימת. המנוע הגרפי זורם בקלילות, ללא טלטולים ניכרים, ללא האטות ובמקביל התרחיש המוצג עובר לרוב מ"טוב" ל"טעים". זו לא שאלה טכנית, אלא אנחנו מדברים על שימוש חכם בפלטות צבעים, אפקטים מיוחדים ועיצוב ברמה. כל האלמנטים הללו משולבים במידה מאוזנת להפליא (ובאופן מפתיע הייתי מוסיף) בכל תרחיש של המשחק, וכתוצאה מכך כל רמה שתבקרו תשאיר עליכם רושם בקלות על ההשפעה הנופית שלה. אם הייתי צריך לציין עוד פרטים משמעותיים הייתי צריך לציין את אפקט דפורמציה של המים, שום דבר חדש תחת השמש, אבל בהחלט עשוי היטב ויעיל בצורה ציורית.
הגיבור שלנו נע בתוך נופי "הלילות הערביים" הללו, מחליק ומקפץ מפלטפורמה לפלטפורמה בצורה זורמת יותר ויותר. הבנתם שאני הולך עם האנימציה של הדמות וגם במקרה הזה הרגש הביקורתי שלי מושתק על ידי אנימציות קולחות, רכות וקריקטוריות הראויות לנסיך הבציר של 1989, או יותר טוב, ראויות לאיזו קריקטורה חתומה על ידי דון Bluth או דיסני, הבחירה שלך.

מוזיקה מזרחית.

אוכל טוב חייב תמיד להיות מלווה ביין טוב ומשחק טוב חייב להיות בעל אודיו טוב כדי להבטיח שלשחקן תהיה חוויה בלתי נשכחת. לנסיך הפרסי בהחלט אין אודיו ברמה נמוכה: לגבי צלילים ואפקטים שונים אנחנו כל הזמן מעל הספיקה, ה-EAX נמצא בשימוש הולם וכל הרעשים המופקים על ידינו ועל ידי הסביבה הסובבת הם לא פחות מאשר מציאותיים, ברורים ובאופן כללי. מדוגם היטב. צריך לשים לב לפס הקול, כתוב היטב ומתוכנן למוזיקה, אבל לא כל כך טוב שיישאר טבוע כפי שקרה, רק להזכיר, ב- Morrowind או Medal of Honor.
אכן, השיפוט בפסקול קשה עוד יותר מכיוון שהוא קשור אפילו יותר לסובייקטיביות של האדם עצמו מאשר לכל פרט אחר, למרות הכל הנושאים המזרח תיכוניים של PoP פשוט לא מצליחים לפגוע במטרה, מגבילים את עצמם לליווי הסצנה, אבל בלי מהווים אותו חלק מכריע.

תזיז את הנסיך.

אם עד כה דיברנו על המעטפת, עכשיו יהיה טוב להיכנס לליבו של הנסיך הקטן שלנו, כדי לגלות בסופו של דבר מה זה שיוביסופט מביאה למדפים שלנו. התשובה היא פלטפורמת ארקייד תלת-ממדית, שלעתים קרובות מתובלת בסדרת חידות בהישג יד של כולם, בשל הליניאריות הילדותית שלהם, ואשר, במקום להגיון, יסתו אותך לרצפים מסחררים של תמרונים אקרובטיים כדי להתגבר על רמות קשות יותר ויותר. הקרבות הרבים נגד שומרי הארמון ומפלצות החול ידאגו גם לעיוות את הפלנגות של השחקן, למרות שגם כאן המשחק "מופרע" מפשטות מסוימת, אי אפשר שלא לשים לב לאופי המרהיב של תנועות הנסיך בלחימה וב בכל מקרה, בהינתן היחס המספרי הלא חיובי, כל קרב שניצח יעניק סיפוק באותה מידה.
מערכת השמירה האוטומטית היא בעצם מושלמת, תמיד מתערבת לפני כל שלב קריטי, אבל אם זה לא מספיק, חשבו על האפשרות לחזור אחורה בזמן: כאילו תוכלו ללחוץ על כפתור ה"הריצה לאחור" במכשיר וידאו כדי לחזור בקסם קיר התעלה ההיא בה עמדת להתרסק... אם אספר לך יותר הייתי חוטא ב"ספויילריזם" על ידי חשיפת הפתעה שיותר נעים לגלות לבד, אבל אני יכול להוסיף שמה שתמצא ב PoP הוא אולי אחד החידושים המקוריים ביותר שהוצגו אי פעם בארקייד, המסוגל לשנות את המשחק בצורה מכרעת כמו שהיא בלתי צפויה.
יש פגם בכל הפאר הזה והוא די ברור: מערכת הבקרה. עד כמה שהמשיכה של התואר, המימוש והיכולת לשחק, כל כך כואב להזיז את הנסיך הקטן והנועז שלנו. המצלמה לפעמים משוטטת כמו גמל שיכור, ולעתים קרובות אתה מסתכן באיבוד התמצאות בשינויי ראייה ו/או סיבובי מצלמה מרהיבים, אך פתאומיים ופזיזים מדי. חבל באמת שלא הצלחנו להעניק לגרסת ה-PC מערכת בקרה יותר רציונלית ופונקציונלית, בכל מקרה זה אולי הפגם היחיד החמור מבחינה אובייקטיבית ממנו סובל הכותר הזה של Ubisoft.

הערה אחרונה

יוביסופט בהחלט פינקה אותנו השנה, בין Raven Shield, XIII והנסיך הפרסי הזה אפשר לומר שהתרגלנו יותר מדי. כפי שאתה יכול לדמיין מהטון החלטתי להיות טוב לנסיך, למען האמת התחלתי עם הרעיון להקצות 7.5: דירוג זה צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי ששונא משחקי ארקייד ושונא את הנסיך עצמו, מוכיח שבכל מקרה, אפילו מחוץ לקטגוריה שלו, Prince of Persia: The Sands of Time נשאר משחק נהדר. לכל השאר אתה יכול בקלות להוסיף עוד חצי נקודה, כי למרות העלילה הקלושה והבעיות התכופות בשימוש בפקדים, PoP הוא כותר עם מימוש טכני מופתי ואווירה נהדרת. לארקדות יש שליט חדש: הנסיך חזר לפארו הקודם.

מִקצוֹעָן:
• מבריק מבחינה גרפית
• יכולת משחק טובה

נֶגֶד:
• בקרות מבלבלות
• קצר מועד

ארבע עשרה שנים ארוכות...

שנת החסד 1989, איזו תקופה רחוקה היא נראית במבט מנקודת מבט של אחת עשרה שנים קדימה. ובכל זאת אני זוכר היטב את הנסיך הפרסי הראשון שרץ על ה-8086 היקר שלי עם מגה של זיכרון RAM, מותרות אמיתית, הכל מלבד אמיגה! זמנים טובים שבהם תוכנת Broderbund יצאה עם הפלטפורמה הנפלאה הזו, מלאה באווירה, אקשן והדר טכני. האנימציות, במשך הזמן, פשוט היו חסרות תקדים והיוו לבדן חצי מהמשחק, זו הייתה הצלחה ניצחת והנסיך שנמלט מהקטקומבות נכנס בצדק להיסטוריה של משחקי הווידאו.
שנים לאחר מכן ניסו ה-Broderbunds שוב על ידי הצגת סרט המשך: למרות הגרפיקה בהתאמה עם הזמן, פרינס מספר 2 נשכח במהרה, כניסיון כושל ומעט פתטי לחזור על הצלחה סנסציונית מדי.