Metro Awakening, הביקורת על יצירת מופת שלא זמנה

"מטרו 2033" פורסם בשנת 2002 בחינם באתר היוצר שלו, "מטרו 2033" הוא רומן מאת דמיטרי גלוחובסקי שנהנה מיד מיחסים מאוד מיוחדים עם משתמשים. גרסה עוברית זו של הספר, למעשה, עובדה מחדש ישירות על ידי קהילת גלוחובסקי. תוצאה שאפשרה ליצירה להשתפר הן מנקודת המבט של התוכן והן מבחינה צורה, תוך התגבשות לכדי פנינת המדע הבדיוני הקטנה שהיא כיום. זוהי בחירה מוזרה של הכותב, שבכך אפשר לקוראיו "להיכנס" לסיפור ולהתערב כדי לשפר אותו. בחירה שתגמלה לא רק מבחינה תקשורתית, אלא גם מבחינה כספית, בהתחשב בכך שבדרך זוMetro 2033 מצאה מוציא לאור, תורגם ל-35 שפות והיווה את הבסיס לאחת מסדרות משחקי הווידאו האהובות ביותר של השנים האחרונות.

אחרי ההצלחה של Metro 2033, Metro: Last Light ו- Metro Exodus, דמיטרי גלוחובסקי החליט לגרור שוב את מעריצי היצירה החשובה ביותר שלו לסיפור, אבל בצורה שונה מבעבר. Metro Awakening הוא הפרק הראשון בסדרהתוכנן כולו למציאות מדומה. לשם כך, Deep Silver הפקיד את הפרויקט בידי לא אחר מאשר Vertigo Games, כבר מחברים של כותרים מוערכים מאוד כמו Arizona Sunshine, After the Fall ו-The 7th Guest VR. בשבועות האחרונים הצלחנו לחקור ביסודיות את המטרו של מוסקבה, ולחוות ממקור ראשון סיפור המתרחש חמש שנים לפני מייסד הסאגה. סיפור שכבש אותנו, אבל גם גרם לנו להרהר על המצב הנוכחי של שוק משחקי ה-VR.

מסע אל תוך הרכבת התחתית ונפש האדם

לאחר פרולוג דרמטי המתרחש בשנת 2018, העלילה של מטרו התעוררות מזנקת עשר שנים קדימה, ומראה לנו את חייו של הגיבור שלנו, סרדן, יחד עם אשתו יאנה בתוך תחנת Akademecheskaya. חיים העשויים קורבנות ודאגות, בהתחשב בכך שהאישה סובלת ממחלת נפש קשה שמסתכנת בהשארת טרפה להזיות אם לא נוטלת את מנת התרופה הקבועה שלה. כאשר האישה נעלמת באופן מסתורי, סרדן מחליט לעזובמסע מסוכן דרך המטרו של מוסקבה. מסע שיוביל אותו גם לחיות מחדש את הדרמות של עברו, לגלות כיצד מפלצות לא קיימות רק במציאות, אלא גם (ומעל לכל) במוחם של בני האדם.

העלילה של Metro Awakening היא ללא ספק אחת הנקודות החזקות של הפקת Vertigo Games. כתיבתו של דמיטרי גלוחובסקי מצליחה לנצל שוב את הנחת היסוד של הסדרה עבורספר לנו על הנפש של אנשים, המדגיש את נקודות החוזק והחולשה של חברה שנמצאת כעת בחוסר סדר, אך עדיין מנסה להישאר עומדת. תוצאה שלא קלה להשגה, אבל גלוחובסקי משיגה במלואה, מפגינה שליטה מוחלטת בעולמו ובכך מצליחה לחבר את התעוררות לפרקי הסדרה האחרים בשליטה שאין להכחישה. אם הכתיבה שכנעה אותנו, אי אפשר לומר את אותו הדבר לחלוטין על עיצוב נרטיבי טהור.

הסיפור מועבר למעשה על ידי סצנות הפסקה רבות שבהן השחקן נאלץ ללכת ולהסתכל מסביב. פתרון שנתקלנו בו לא פעם בעבר, אך הוא נלקח כאן לקיצוניות ופוגע בהנאה הסופית. הזמנים הממושכים של מטרו, למעשה, מתורגמים לקצב איטי ומתחשב, מה שמפרק את רצפי הפעולה ולפעמים מותיר את השחקן עם רצון חשוכת מרפא לזוז, אך ללא אפשרות לעשות זאת.

מציאות מדומה ואינטראקציה

במהלך השנים ראינו מספר שיטות שבהן מפתחים מנסים לגרום לשחקנים לקיים אינטראקציה עם העולמות הווירטואליים שלהם. רק תחשוב עלHalf-Life: Alyxוהאפשרות לאסוף כל אלמנט בודד, אפילו להרחיק לכת ולכתוב על הקירות עם טושים שנמצאים על הקרקע. Metro Awakening מנסה לעקוב אחר הדברים הטובים שעשו יצירות כמו Alyx, אבל זה לא לגמרי מצליח. האינטראקציה עם העולם מוגבלת למעשה ל"מעטים" אובייקטים, מה שהופך את האזורים הניתנים לחקירה לשלבים גדולים לביקור, אך מבלי יכולת לטבול את המשתמש לחלוטין בסיפור. כל הזמן יש לך הרגשה ש-Vertigo Games בחר בקפידה את האינטראקציות לביצוע, מבלי להשאיר חופש אמיתי לשחקן. שחקן שלפיכך מוצא את עצמו "תקוע" ואשר לאחר שגילה את "הטריק", מתחיל להתנתק מהמציאות המדומה, ותופס את העולם סביבו כפיקטיבי. תוצאה זניחה ברוב המשחקים ה"קלאסיים", אך מסתכנת בפגיעה בחוויה הסופית של הפקה שנוצרה במיוחד עבור מציאות מדומה.

ענק מהעבר

השעות הראשונות של משחק שביליתי בחברת Metro Awakening הן הוכחה לאיכות העבודה שעשו החבר'ה ב-Vertigo Games. המאמץ האחרון שנוצר על ידי הצוות שלאריזונה סאנשייןנראה כמוצעד ברור קדימהבהשוואה לכותרים הקודמים של החברה ההולנדית.

במטרו Awakening, למעשה, אתה לא יורה רק על מטרות נעות, אלאאתה חווה סיפור בוגר, אתה מקיים אינטראקציה עם עולם משחק רב-פנים, קרבות ניגשים בדרכים שונות, לפעמים באגרסיביות, פעמים אחרות תוך ניצול הצללים כדי להימנע מלהראות על ידי היריבים. כל זאת תוך ניהול קפדני של הציוד שלכם, המופץ בצורה מושכלת על גוף השחקן וכתוצאה מכך, מאפשר לו להרגיש את הפיזיות של האווטאר הדיגיטלי שלו. אפילו עצם הצורך ללבוש את המסכה האיקונית של מטרו תורם להזדהות ואנו בטוחים שחובבי הסאגה יכולים לחוות רגשות גדולים על ידי התנסות בהרפתקה שלמה כמו Metro Awakening ממקור ראשון. עם זאת, חבל שבעיות צצות פתאום, כשאנחנו הכי פחות מצפים להן.

אין רגע ספציפי בו המשחק מפסיק להיות מגרה. או לפחות: אין רגע אחד שמתאים לכולם. עם זאת, ברור שכאשר אתה מגיע בערך למחצית הדרך של ההרפתקהאתה מבין שאתה חוזר על אותן פעולות שוב ושוב, של ביקור באותן הגדרות וחי מחדש את השעות הראשונות של המשחק במעין לופ מעצבן. לאחר שהבעיה הזו התממשה, מטרו התעוררות מפסיקה להיות ממש מהנה ונגררת לעייפה לקראת סיום שמרגש לעלילה, אבל הוא הגרוע ביותר מבחינת משחק, קטעים מונוטוניים מתחלפים עם הליכות ארוכות שנועדו ללוות את הסיפור.

בתום כתשע שעות הקמפיין, מקבלים את התחושה שהתעוררות מטרו היאאב הטיפוס של משחק ה-VR המושלם מלפני שמונה שנים. יש לתת קרדיט ל-Vertigo Games על כך שניסה ליצור עבודה המסוגלת לספק את כולם, אך אינה מסוגלת לעמוד בציפיות הללו עקב משאבים טכניים ויצירתיים לקויים. לכן התוצאה היא משחק וידאו מרגש עבור מעריצי מטרו, אך מסתכן להפוך במהירות לנגזרת עבור כל שאר השחקנים.

איך להתמודד עם מחלת נסיעה ולחיות באושר

פשוט חקור את תפריט האפשרויות של Metro Awakening לכמה שניות כדי להבין שהחבר'ה ב-Vertigo Games חשבו על כל אלה שסובלים ממחלת תנועה. ניתן לשחק בהרפתקאותיו של סרדן גם בעמידה וגם בישיבה, לבחור בין תנועה חופשית או טלפורטציה. עם זאת, כדי להגביל את ההתעללות שלה, הצוות ההולנדי כלל מרחק מקסימלי להגיע אליו במקרה האחרון. מרחק שתפסנו קרוב מדי ואשר מסתכן בהאטת קצב משחק איטי ממילא. מסיבה זו, אם אינך רגיש במיוחד למחלת תנועה, אנו מזמינים אותך לבחור בתנועה חופשית. תנועה שאתה עדיין יכול לחצץ עם ויגנט מיומן, המסוגלת להגביל כל בחילה. אם אתם סובלים במיוחד ממחלת תנועה, אנו מזמינים אתכם להתמודד גם עם Metro Awakening במפגשי משחק קצרים, בין עשרים לשלושים דקות. בדרך זו, למרות הזמנים הממושכים של התואר Vertigo Games, אתה עדיין אמור להיות מסוגל להמשיך בלי יותר מדי בעיות.

דרך המקומות האפלים והקודרים של Metro Awakening

שיחקנו Metro Awakening דרך Meta Quest 3 המחובר למחשב שלנו, בתחילה נתקלנו בבעיות ביצועים וכמה נפילות פריים לא צפויות. ברגע שהבעיות הללו נעשו יותר עקשניות, הבנו שהאשמה לא יכולה להיות רק בכותר משחקי Vertigo, אלא גם בכבל הלא רשמי שלנו, שאינו מסוגל לנהל באופן מלא את השידור של המשחק. ברגע שהחלפתי והשתמשתי בכבל Meta Quest Link הרשמי, התוצאה הייתה הרבה יותר טובה. למרות החיווט החדש והפרמטרים המכוילים למקסימום האפשרויות של המשחק,עם זאת, Metro Awakening הוא כותר שמבחינה טכנית חי על אורות וצללים.

אם מערכת התאורה שכנעה אותנו, אי אפשר לומר את אותו הדבר על כמה טקסטורות ואנימציות שמסגירות את אופי הרב-פלטפורמה של המשחק, שפועל לא רק על PC או PlayStation VR 2, אלא גם על הצופים העצמאיים של Meta. בואו נהיה ברורים: המבט עדיין טוב, אבל אנחנו עדיין רחוקים מהמעריצים הגדולים של הז'אנר כמו No Man's Sky VR, Lone Echo או Microsoft Flight Simulator.

אם האווירה של Metro Awakening כל כך שכנעה אותנו, אין ספק שאנחנו חייבים זאת גם לגזרת הסאונד. הפסקול שהולחן על ידי אן-קתרין דרן, לנה גליקסון, מיוריאל אנדרסון וג'יימי דופוי מצליח להיזכר בצורה מושלמת בצלילים האופייניים לסאגה, עם קורט המלנכוליה הזה שהביא לתודעה את גוסטבו סנטאוללה שמעולם לא זכה לשבחים מ"האחרון שלנו". התוצאה הסופית היאפסקול נוכח בכל מקום, שמחליף שירים מצוינים עם אחרים שמושלמים כשטיח קול לפעולות הנגן.

אין מה לומר אפילו על עיצוב הסאונד, שמשחזר בצורה מושלמת גם את קולם של הרובים השונים וגם את הצלילים המפלצתיים של היצורים הזוחלים ברכבת התחתית של מוסקבה.

מסקנות

Metro Awakening הוא לא משחק מושלם, אבל זה ללא ספק יצירה שחובבי הסאגה שיצר דמיטרי גלוחובסקי יאהבו. ההזדמנות לחקור את המנהרות הרוסיות ממקור ראשון היא חוויה עוצמתית מאוד, שאנו שמחים שהייתה לנו ושאנחנו ממליצים לכל מי שיש לו אוזניות מציאות מדומה. אולם במקביל, מתגלים גבולות העבודה שמבצעים Vertigo Games שעה אחת של משחק בכל פעם, ומביאים לבמה יצירה בעלת זמנים מורחבים יתר על המידה שמקריבה את הקצב על מזבח ההזדהות. בחירה שאנו מכבדים, אך אנו בטוחים שניתן היה לנהל אותה טוב יותר, ובכך לתרום לאפשרות ההחזרה של התואר. Metro Awakening הוא משחק וידאו שלפני שמונה שנים היינו מקבלים בזרועות פתוחות, אבל ב-2024 הוא קצת משקף את חוסר האומץ בכותרים "בתקציב גבוה" לשוק ה-VR. בואו נקווה שהמפתחים יוכלו ללמוד מהטעויות שלהם, ולשכלל את עבודתם כדי להחיות פרק מציאות מדומה חדש של מטרו. הפוטנציאל קיים, וללא ספק, נהיה מוכנים לתקוע שוב את הכרטיס לנסיעה בכיוון אחד במטרו של מוסקבה.