אביר אפל עשוי מלבנים

רק נגד כולם

בעקבות מלחמת הכוכבים ואינדיאנה ג'ונס, העטלף מתלבש בלבני לגו, ולקול הפסקול יוצא הדופן של דני אלפמן, מזמין אותנו לחוות איתו סדרה של הרפתקאות שיראו אותו מתמודד כמעט עם כל שלו. האויבים המרים ביותר: מהחידות ועד Poison Ivy, מ-Dou-Face ועד Catwoman, ממיסטר פריז ועד הג'וקר, שעובר דרך שורה של יריבים פחות ידועים. עם רובין הבלתי נמנע, "פלא הילד" לצידו, באטמן ימצא את עצמו זז בהקשר האופייני לסדרת LEGO, שגם הראתה איכויות נהדרות ב-Nintendo DS: לכן נשלוט בזוג, נע מדמות אחת ליותר על ידי לחיצה על כפתור ה-X, בדיוק כמו ב-LEGO Star Wars ו-LEGO Indiana Jones.

במקרה זה, המפתחים לא היו מסוגלים לנצל צוותים גדולים כדי לתת לכל אלמנט מאפיין מיוחד, ומצאו את עצמם רק עם באטמן ורובין, הם היו צריכים להמציא משהו אחר שעליו לבסס את מכניקת המשחק. התשובה נמצאה בתחפושות, אותן ניתן לשנות באמצעות מכשירים בשלבים: המדים הבסיסיים מאפשרים לבאטמן לקפוץ כפול ולרובין ללכת על חבלים דקיקים, אך ישנן וריאציות רבות שגורמות לשתי הדמויות לשתול פצצות, לגלוש ארוכות מרחקים, ללכת על קירות מתכת, ללכת דרך חומצה ללא פגע וכו'.

בינתיים, במערת העטלף...

אם ב-LEGO Star Wars נקודת המוצא למשימות השונות הייתה מרתף Mos Eisley, עם מוזיקה אופיינית, ב-LEGO Batman אנחנו כמובן מתחילים מ-Batcave. משם נוכל לא רק לגשת לפרקים השונים המרכיבים את "מצב הסיפור" של המשחק, אלא גם לרכוש דמויות וחפצים נוספים, להתאים אישית את מראה הגיבורים שלנו, לבקר ב-Arkham Asylum, להיכנס לאחוזת וויין וכו'. .

לְרַסֵק! לִטרוֹק! סֶדֶק!

למרות שהגיבורים שלנו מצוידים בבומרנג הסטנדרטי, ב-LEGO Batman מערכת הלחימה כוללת כמעט אך ורק קרב יד ביד: הדמויות יכולות לבצע שילובים משלהן של אגרופים ובעיטות על ידי לחיצה חוזרת על כפתור Y, בעוד B רגילה קפיצה ו-A כדי לזרוק את הבאטארנג הנ"ל. לא נעשה שימוש בכפתורי האחורי של ה-DS, בעוד שהשימוש במסך המגע מוגבל להפעלת פצצות כלשהן או גלילה של התמונות המרכיבות את קטעי החתך: במקום למצוא פתרונות "היברידיים" לקטעי האנימציה, הוא למעשה הועדפה להסתמך על מעין מצגת שקופיות "שקטה", אבל מלאה בהומור האופייני לסדרת LEGO.

אם נחזור לקרבות, יש לומר שהם בהחלט לא מהווים את נקודת המשען של המשחקיות, למעשה הם יותר רקע לפעולה בפועל, שבמקרה זה מתגלה בהפעלת מתגים בדרכים שונות וב. אוסף ה"מטבעות" שישמש לרכישת התווים הנוספים הרגילים וכל התאמות אישיות. בקיצור, הכותרת החדשה של "סיפורי המטיילים" מתמקדת עוד יותר בשלבי ה"בנייה" ובחידות שברצף מאפשרות לנו להמשיך בשלבים: איזה מתג צריך להפעיל ואיך? באיזו תחפושת כדאי להשתמש ולמה? אלו השאלות שאנו שואלים את עצמנו תוך כדי משחק, שאלות שלמרבה המזל תמיד מוצאות תשובה די מהירה ואינן מאלצות אותנו להפסקות כואבות להתבוננות.

מימוש טכני

בהשוואה לשאר הכותרים בסדרה שכבר נראו ב-Nintendo DS, LEGO Batman מתגאה בגרפיקה משופרת מנקודות מבט שונות: המנוע חוזק וכעת הוא יכול להתמודד כמעט בכל מצב ללא האטות או ירידה בקצב הפריימים, בזמן שהמיקומים מופיעים גדול יותר ועשיר יותר באלמנטים אינטראקטיביים. בהתחשב בכך שקרב צמוד מעולם לא היה מרכיב אופייני להפקות של סיפורי מטיילים, לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם כמה בעיות בזיהוי התנגשויות, שלמרבה המזל לא משפיע על החוויה יותר מדי בהתחשב באופי ה"עזרי" של שלבים כאלה. הדמויות מצוירות היטב ומתהדרות בסט הגון של אנימציות, בעוד שהשימוש בצבעים תמיד מצוין.

הקטעים האלטרנטיביים, בהם צריך לנהוג בבאטמוביל עם נוף מלמעלה מחולק בין שני המסכים, מציגים גלילה קולחת אך לעיתים לא ודאית, ובכלל עיצוב שמשאיר משהו לרצוי: למרבה המזל אלה מוגבלים מאוד. אין מה לומר על הסאונד: המוזיקה היא של "באטמן" ו"באטמן חוזר", והיא באמת נהדרת, בעוד שהאפקטים ממוצעים.

מסקנות

LEGO Batman מייצג את ה"סיכום" של סדרת LEGO, שמאז שהשתלטה על ידי המפתחים המוכשרים של Traveller's Tales צברה הצלחות בזו אחר זו, אבל שבפרט ב-Nintendo DS התחילה קצת בשקט בגלל כמה טכניות חסרונות. אנו יכולים לומר בבטחה שהבעיות האלה נפתרו, ושהמכניקה שוכללה עד כדי כך שאתה כבר לא מוצא את עצמך תוהה מה אתה צריך לעשות כדי להתקדם, הכל בא מעצמו: אתה מתגש, אתה מפעיל אחר , הוא עוטה תחפושת וכן הלאה. נניח שהאבולוציה הזו מייצגת בחלקה את הגבול האמיתי והגדול של המשחק: אתה תמיד פותר חידות שונות, ובכל זאת הטעם שנשאר בפה שלך הוא פחות או יותר מה שאתה מרגיש כשאתה תמיד טועם את אותה מנה. האם LEGO Batman הוא משחק ליניארי מדי? זה אפשרי, כמובן. אבל זה גם מאוד כיף, מאוד קליל ודי ארוך חיים: תוסיפו את המוזיקה של דני אלפמן ותקבלו תמונה ברורה של המצב.