לִקְלוֹעַבוחן זמן ודוחה אותו בכל ההשלכות האפשריות שלו, נותן לשחקן את האפשרות לתמרן את הזרימה שלו ולהפוך אותו לציר שסביבו מסתובבות כל מכניקת המשחק האחרת. מה שככל הנראה אפשר לפטור כמשחק פלטפורמה/פאזל דו מימדי פשוט, מצליח לדחוס למוצר אחד את הניסויים הרבים שנערכו לאורך השנים, בסצנת המיינסטרים וגם באינדי, כדי לתת לשחקן שליטה רבה יותר בממד הרביעי.
שקועים בעולם סוריאליסטי, עלינו להגות מרחב ביחס לזמן, לנצל את הכוחות השונים העומדים לרשות הדמות כדי לאסוף את חלקי הפאזל של מה שנראה כסיפור חייה, ולא את האגדה הקלאסית של הנסיכה. לְהַצִיל. בהתחלה נראה שהיא מתמודדת עם משחק פלטפורמה קלאסי עם אפשרות להריץ לאחור את הזמן, מעין דו מימדי Prince of Persia: The Sands of Time ועם כמה שאיפות אסתטיות בהרכב התפאורות, הכל די מעודן ו נחקר לפי נקודת מבט ציורית בלבד. רק לאחר השלבים הראשונים, הפשוטים, מתחילים להבין את גדולתו של המשחק ואת הגאונות העצומה שלו.לִקְלוֹעַכנראה שזה אומר מעט, אבל לאט לאט זה ממלא את הנגן במלנכוליה חמה שלא נוטשת אותו עד הסוף המפתיע. הדמות עצמה, מעין עובד משרד שלם עם חולצה לבנה ועניבה אדומה, נראה כמו דג מחוץ למים בעולם אגדות רווי פנטזיה וצבעים. למה לבחור באדם קטן וחסר חשיבות כגיבור? ההסבר, אם נרצה לקרוא לזה כך, מגיע בסוף (שלא נחשוף אותו למרות שבאמת היינו רוצים להרוס לכם את ההפתעה... כמה סדיסט).
הזמן לא מחכה לאף אחד
אם כבר מדברים על נושאי פנאי גרידא, יש לומר זאתלִקְלוֹעַמחולק לשישה עולמות, שבכל אחד מהם צריך לאסוף שנים עשר חלקי פאזל שיש להרכיב מחדש כדי ליצור תמונה של הרמה. האתגר מורכב דווקא מהיכולת להגיע אליהם כי מלבד הראשונים, הם בדרך כלל ממוקמים בנקודות של המפה שקשה להגיע אליהן. כדי לעשות זאת אתה צריך לנצל את המוזרויות של חלוף הזמן בעולם הספציפי, לחצות אותם עם היכולת הזמינה תמיד להחזיר אותו לאחור.
רק לאחר השלבים הראשונים והפשוטים מתחילים להבין את גדולתו של המשחק ואת הגאונות העצומה שלו
לדוגמה, בעולם הרביעי האלמנטים הנעים המרכיבים את התרחיש עוקבים אחר תנועות הדמות על קו זמן שנקבע מראש וכדי להתגבר על החידות השונות צריך ללמוד היטב את התנועות שלהם, בעוד בעולם החמישי, כדי לתת דוגמה נוספת , יש לך כדור שמאט את התנועות של כל אלמנט שבא איתו במגע, כולל הגיבור. מה מפתיעלִקְלוֹעַזוהי הטבעיות של הפאזלים, כלומר, היותם הגיוניים לחלוטין ולעולם לא מאולצים.
ברגע שאתה מבין כוח, אתה רק צריך להיות מסוגל ליישם אותו. כמובן, עבור רבים זה לא יהיה קל מאוד להשלים אותו כי חלק מהרמות הן די מסובכות, אבל המשחק שווה את הנר, אפילו רק כדי להתפעל מהכיוון האמנותי הכולל, הכולל את ההיבט הוויזואלי והשימוש המשולב היטב של מוזיקה וצלילים עם כוחות שונים. אולי זה עלול לגרום לך לחייך שאחד הכותרים הטובים ביותר שפורסמו עבור הדור הטכנולוגי הזה של משחקי וידאו, המורכב מהפקות של מיליארדי דולרים הדורשים מכירת כמות לא פרופורציונלית של עותקים כדי לשבור איזון, הוא פלטפורמת דו-ממד עלוב שתוכנת על ידי יחיד אדם, אבל עד כה, בהתחשב אפילו בגרסת 360, תקפה כמו גרסת ה-PC, נראה כך. מעולם לא נעשה שימוש מתאים יותר במילה יצירת מופת מאשר במקרה זה.
מסקנות
על מה עוד אני יכול להגידלִקְלוֹעַ? מה אתה עדיין עושה שם? לכו וקנו אותו ואם השארתם אותם בבית כמה מאותן דעות קדומות של גיימרים הארדקור שלעתים קרובות מונעות מכם ליהנות מכותר מפואר רק בגלל שהם שייכים לז'אנרים מסוימים. קנה אותו ותשחק בו. אם היינו רוצים למצוא בו פגם בודד היינו יכולים לומר שהוא קצת קצר, אבל בכנות כשמתמודדים עם עבודה כזו, בסופו של דבר אדם נבהל ובינוני בהצמדות לזוט כזה.
