מבוכים ודרקונים גיבורים

צללים ואבק

תחילת המשחק היא ללא ספק אחת המבטיחות ביותר: FMV אפי מציג לשחקן את העלילה הלא מורכבת מדי של D&D Heroes. ההקדמה מציגה את הקרב האחרון, שהתרחש 150 שנה לפני האירועים שעומדים בפניהם, בין ארבעה גיבורים בלתי ניתנים לשליטה ובין קוסם רב עוצמה בשם קאדין, אשם בכך שהביא מוות והרס כדי להשביע את צימאונו לשלטון. מותשים וכמעט על ברכיהם, ארבעת אלופי הצדק מצליחים להביס את העריץ, שלמרות ייסוריו המתקדמים, משחרר לחש הרסני אחרון, וכתוצאה מכך למותם של כל הלוחמים. לאחר 150 שנה, ולפיכך מגיעים לעידן בו תתפתח העלילה הנרטיבית של המשחק, העולם שוב הופך מאוים על ידי קאדין, שקם לתחייה על ידי קבוצה של אנשי דת פזיזים, כל כך חסרי מושג עד שהם מאמינים שהם יכולים לשלוט בכוח כזה. מהלך הנגד של "הטובים" מתמקד בכיוון אחד: להחיות את אלה שהיו להם האומץ והיכולת להביס את הקוסם החזק בעבר. ארבעה ערניים, ארבעה גיבורים. בשלב זה הכדור עובר לשחקן, שיצטרך לבחור באחת מהשיעורים הזמינים במשחק.

שיעורי מירוץ, מירוצי כיתות

אדם-לוחם

לוחם מהשורה הראשונה, המסוגל להשמיד המוני מפלצות בעזרת מיומנות החרב שלו בלבד. במהלך המשחק הוא יוכל לשכלל את הטכניקות שלו עם מהלכים בעלי עוצמה גבוהה ועוצמה אסטרטגית עצומה כאחד.

אשף-אלף

בשיעור זה שוכן הכוח המיסטי, אשר יפצה על הכישרון הלקוי ללחימה פיזית עם לחשי יסוד עוצמתיים של כל החשבוניות.

גנב-שדון

ממולח, דקה וערמומי. שלושה שמות תואר לתיאור המעמד המסוים ביותר במשחק כולו. מיומן בפגיונות וקשתות, לגנב תהיה גם את היכולת לבחור את המנעולים של החזה וכן את האפשרות לקבל הנחות ברכישת סחורה.

איש דת-גמד

תפקידו העיקרי במשחק, למרות שהתכונות שלו לא בדיוק מעודדות. למעשה, כישורי לחימה וריפוי שוכנים בגמד בו זמנית.

עם האות שלי להעלות לעזאזל

ההמתנה לכותר האטארי הזה הייתה גבוהה בצדק משני גורמים: העניין הרב מאחורי כל מה שקשור למבוכים ודרקונים והאפשרות לשחק עם שלושה חברים בו זמנית ללא עזרת המסך המפוצל. למעשה, הקשובים ביותר יזכרו את הפגם הגדול ביותר שפקד אותושער בלדור: הברית האפלה, או מצב מרובה משתתפים שאפשר רק לשני שחקנים לשתף פעולה בתוך ההרפתקה. מסיבה זו עטרי עשתה את המקסימום כדי לתת ליצירתה את כל הווריאציות הדרושות. המשחק הוא משחק פעולה-RPG בסגנון מערבי שמוקדש לו מאודלפרוץ&סלאש, שיציג המוני אויב גדולים שנלקחו ישירות מהסטים של המשחק המקורי. אנו מתחילים בבחירה הרגילה של האלטר אגו של האדם בין ארבע דמויות ממעמד, גזע ותכונות ספציפיות מאוד: לוחם אנושי, איש דת גמד, גנב ומכשף השייכים לגזע האלפים. יצירת דמות מאוזנת תהיה עבודה קפדנית, בה יהיה צורך לקחת בחשבון פרטים רבים: הציוד ומשקלו; כישורי התקפה, הגנה והתחמקות; כמו גם כל הפרמטרים של המאפיינים, שיתפתחו לפי שיקול דעתו של השחקן. לאחר שבחרתם את הגיבור המתאים ביותר לצרכים שלכם, אתם מתחילים עם הדרכה, רק כדי להתרגל למערכת הבקרה האינטואיטיבית. Atari באמת עבדה טוב במובן הזה, וסיפקה את ה-action-RPG שלה עם ממשק שליטה פשוט לשימוש, למרות מספר האפשרויות הרב המוצע לשחקן. בעיקרון, בית התוכנה ההיסטורי לא עשה יותר מאשר להקצות כמה כפתורים על משטח ה-Xbox לפעולות מאוד ספציפיות, מה ומותיר אותם חופשיים להגדרהבתוך המשחקשלוש מתוך ארבע החזיתות; יתרה מכך, כדי לא להפוך את התמרון לכאוטי מדי, הוא יישם מעין האטה של ​​הפעולה. התוצאה מצוינת, וכך גם גדוד האויבים המגוון: Hobgoblin, Draw, Golem ו-Mind Flayer רק להזכיר כמה; כולם עם המאפיינים, היכולות ודפוסי ההתקפה הייחודיים שלהם. התמודדות עם הובגובלין שמעדיף לחימה חזיתית לא תוביל את השחקן לגישה זהה כמו להילחם ב-Mind Flayer, מכשף עם כוחות טלקינטיים הרסניים.

קו הצללים

מה שמערער משחק עד כה מלא ברעיונות הוא בדיוק הצל של העבר, במילים אחרותשער בלדור: הברית האפלה, המעריך הגדול ביותר של הז'אנר בקונסולות. מהצעדים הראשונים שננקטו במשחק תהיה לך תחושה ברורה ומובחנת של דז'ה וו. הכל מוביל חזרה לכותר של Snowblind Studios: מתפריטי המשחק ועד ליצירת דמויות, מההגדרות ועד הכישורים. אפילו יהיה בוס זהה הממוקם בערך באותה נקודה באבולוציה של הסיפורBGDA, או באמצע המשחק. כמובן, שני הכותרים משתמשים באותה קבוצה של חוקי משחק לוח, אבל Atari לא עשתה הרבה כדי להסיר את ההילה שכבר נראתה מהמוצר שלה. זה כמעט נראה כאילו הוא שאב רבות ממוצר מוצלח ליתר בטחון, אבל השיג את האפקט ההפוך מהרצוי.

אלכימיה מצולעת

במילים אחרות: מעושר לסמרטוטים. התחלנו בקול תרועה רמה, ואז דעכנו מעט, עד שהגענו למימוש הטכני, נקודת התורפה האמיתית של התואר עטרי. בְּצוּרָה גְרָפִיתמבוכים ודרקונים: גיבוריםהוא מסתדר ללא לשון הרע או שבחים, ומציג מודלים מצולעים והנפשות מוגדרים בצורה גרועה שלא תמיד עומדים בקנה אחד. בסך הכל, ההגדרות לא מאכזבות, גם אם סביר לצפות להרבה יותר מחומרה כמו ה-Xbox one. אותו דבר לגבי ההשפעות, שלמעט טשטוש התנועה שנבחר היטב הקיים בכל מקורות החום, מצטמצמים למעשה עד העצמות החשופות. הנקודה הכואבת ביותר נוגעת לקצב הפריימים, שנעשה לא בטוח על ידי מנוע מצולע שלעתים קרובות מתקשה, גם אם מוצדק בחלקו על ידי המספר הרב של אויבים כל הזמן על המסך. המצלמה, מצידה, עושה את זה ממש טוב, ומציעה לשחקן את כל הדינמיות הנדרשת וחופש המסגור. גזרת הסאונד היא אנונימית למדי, שמצד אחד מציגה אפקטים טובים ומדויקים, מצד שני היא מתעוותת בגלל מוטיבים רקע שהם הכל חוץ מהשראה.

הֶעָרָה

מבוכים ודרקונים גיבוריםזה כותר מהנה, שעולה לשלטון אם משחקים בחברה. הרעיונות הטובים שמציע אטארי מאבדים חלק מערכם בהשוואה למימוש טכני שהוא הכל מלבד ראוי לשבח, כמו גם עם הדמיון המופרז לברית האפלה של בלדור. בסופו של דבר, הכותרת המדוברת מכוונת בעיקר לחובבי הז'אנר ולמי שמחפשים כל הזמן הרפתקה טובה להתמודד כתף אל כתף עם חברים. עם זאת, שימו לב למה שנאמר למעלה: מי שנאלץ להתמודד עם המשחק של Snowblind Studios, ולא הוקסם ממנו, עלול להניח את הנשק והרפידות בטרם עת.

מִקצוֹעָן:
• מערכת בקרה אינטואיטיבית.
• מרובה משתתפים מהנה.
• אמת טובה של אויבים.
• כתוביות באיטלקית.

נֶגֶד:
• לצערי אין דיבוב.
• דז'ה וו
• המימוש הטכני מאופק.