Call of the Sea, הסקירה: פאזלים ולבקראפט בכותר אינדי חדש

הִיסטוֹרִיָה

הגיבור של Call of the Sea הואנורה אברהרט, אישה צעירה הלוקה במחלה שמקורה לא ידוע ותורשתי המתבטאת בצורת כתמים מוזרים על העור, תוך החלשת הגוף והרוח בצורה יותר ויותר ברורה: איטית אך בלתי נמנעת, היא כופפה את נורה עד שלעתים היא הופכת לרוח הרפאים של האישה שטופת השמש שהייתה וזו הסיבה שהארי, בעלה ובן זוגה, מחליט לעזוב משלחת לאי מרוחק באוקיינוס ​​השקט כדי למצוא תרופה בלתי אפשרית. אם היא לא תעשה את זה, נורה תמות בדיוק כמו אמה ולפני כן סבה. רגועה מהמכתבים הראשוניים שנשלחו אליה כדי לספר לה על המסע ועל כל גילוי, האישה מוצאת את עצמה נאלצת לעזוב כשהיא מפסיקה לקבל חדשות ומוצאת פגיון פולחני מסתורי שנמסר יחד עם קואורדינטות קצרות לאן ללכת: מודאגת לגבי מה שעלול לקרות לבעלה, נורה אוזרת אומץ והוא מתחיל בחיפושיובמסע שנועד לשמור לה הפתעות רבות.

כפי שכתבנו, Call of the Sea שואב השראה חופשית מהמיתולוגיה של Lovecraftian (כפי שהוצהר על ידי המפתחים עצמם) אך לוקח כיוון שונה לחלוטין מהאימה אליה הרגילו אותנו הפקות רבות. אין כתות, קורבנות אדם או אלוהויות שעדיף לא להפריע אלא סדרה שלדינמיקה סוריאליסטית וחלומיתשלוקח השראה מאביה של קטולהו, נותן חיים להרפתקה צבעונית אפילו בתכונותיה האפלות ביותר, סיפור של אהבה וחוסן שבו עומדים למבחן כוח הרצון של נורה ואהבתה לבעלה, את מי הם ידחפו עמוק יותר לתוך סיפור מריר-מתוק שבו המילה האחרונה תהיה תלויה בנו השחקנים. הדרך להגיע אל האמת אינה ארוכה, היא דורשת קומץ שעות, וגם אינה כרוכה באיומים מכל סוג שהוא. Call of the Sea הוא משחק שנועד לבדוק את האינטלקט שלך, עם סדרה שלחידותשבאמצעות עליות ומורדות יובילו אותך לגלות מה מסתתר מאחורי מחלתה המסתורית של נורה.

משחקיות

איפה האסתטיקה והנרטיב הם הנקודות שבהן המשחק זורח הכי הרבה, גם מוגברת על ידי קולה של סיסי ג'ונס (דלילה בFirewatch) מה שהופך את נורה לדמות רבת פנים עם אישיות מסודרת בצורה מושלמת, המשחק מושפע מחוסר אמביציה שמוביל את החוויה להיות קצת פחות מגרה מהצפוי - למרות שהיא עדיין מבימת הרפתקה מרתקת שבמיוחד בסופה , מרים את הראש לזריקה האחרונה. מבוסס על אחד מעמודי התווך שעליהם מתבסס אולפן הפיתוח, כלומר חידות וחידות, Call of the Sea הוא משחק שסובב סביבלחפש רמזים ולפתור חידותמורכבות יותר או פחות.

התצוגה היא בגוף ראשון ומצער לציין שאפקט המצלמה ההליכה בו גופה של נורה אינו קיים, למעט זרועותיה המופיעות מדי פעם על המסך כדי לבצע פעולות מסוימות:זה מאבד קצת טבילהכשאתה מסתכל למטה ולא רואה כלום, אפילו לא רמז של צל, אבל זה לא פרט שכל כך חסר בחוויה. בהתאם למצבה הפיזי של נורה, תנועותיה די עצומות גם בריצה; באותה מידה בקנה אחד עם רוח המשחק, שמתכוון לספר מסע אינטימי ואישי להפליא, לא יהיו קרבות או אינטראקציות אנושיות במהלך ההרפתקה הבודדת אך העמוקה הזו באמצע האוקיינוס ​​השקט.

מעל הכל, יהיה זה קולה של נורה שילווה אותנו לאורך כל המסע, באנקדוטות או הרהורים על המתרחש שעוזרים להעשיר את הנרטיב, משובצים מדי פעם במכתבים שכתב לה הארי אך מסיבה זו או אחרת. מעולם לא הצליח לשלוח אותם. Call of the Sea היא, כמו משחקים אחרים שהגיעו לפניה, חווית אמצע הדרךהצבע והקליק וסימולטור ההליכה, שבו החידות מייצגות את ההפסקה המוזרה המושלמת במה שאחרת תהיה הרפתקה נרטיבית גרידא. הן הסחות דעת שנונות, אם כי לא בכל המקרים יש להן החלטה הגיונית כפי שהיא עשויה להיראות ולעיתים קל יותר להתקדם בניסוי וטעייה, שממילא מעדיף את הנרטיב ואינו מאבד את חוט האירועים. עם זאת, ישנם כמה חריגים בשלב האמצעי, שבו המשחק סובלעלייה בלתי צפויה ובלתי מוצדקת בקושימה שקוטע דרך חלקה. חוסר האיזון הזה פוגע חלקית בחוויה, בעיקר בגלל שהמשחק לא מכין אותנו לתפנית פתאומית שכזו ושבה בדרך כלל מספיק לשלב את רוח ההתבוננות עם חשיבה לרוחב, ממש באמצע הדרך אנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים להתאמץ. זה לא תואם את מה שחווית עד לאותה נקודה.

מגזר טכני ואמנותי

גם מנקודת מבט זו, Call of the Sea משכנע, אם כי יש כמה הסתייגויות: כותר הבכורה של Out of the Blue הואפחות מעודן ומטופלמהצפוי אבל רבות מהמגבלות שלו מוסתרות בהשראה אמנותית טובה. למעט כמה תצוגות גלויות, באופן כללי הרושם שמתקבל מהאי הלא מזוהם והנידח הזה באוקיינוס ​​השקט הוא של סביבה מלאכותית יותר ממה שהיה אפשר לצפות למעין גן עדן טבעי. אין מה לומר על הדור הבא אבל זה יותר הערה מאשר פגם שניתן לייחס, במיוחד בגלל שבמבט ראשון המשחק עדיין מצליח להישאר מתרשם לאורך זמן.את החיות של הצבעים, כל כך מוזר לחוויה ששורשיה במיתוס לאבקרפטיאני. עם זאת, אסור לשכוח ששיחת הים היא מעל הכל הרפתקה נרטיבית שמטרתה לחקור את עומקה של תחושה מורכבת ורק לכאורה בנאלית כמו אהבה, שיכולה לקבל היבטים שונים. ב-Call of the Sea הזה משכנע, וגם בזכות היותו זמין ב-Game Pass, ללא ספק מגיע לו הזדמנות.

מסקנות

Call of the Sea הוא כותר בכורה טוב ל-Out of the Blue וראשון על החוזקות שלו - נרטיב וחידות. אם בפעם הראשונה התרשמנו לטובה, במיוחד בהצגת סיפור בהשראת Lovecraft מבלי לבחור בגישת האימה הנפוצה יותר, בצד המשחקיות יש קצת בלבול כללי שמוביל לכמה חידות שנראה שהפתרון שלהן מסתמך יותר על סיכוי מאשר על ההיגיון; אולם מעל לכל, היא דוחפת לשיא קושי בלתי מוצדק בשלב המרכזי, שבגללו החוויה סובלת מנסיגה ושוברת את הטבילה שנוצרה עד אז מהסיפור. זו לא הפתעת האינדי המרעישה שתשאיר אתכם פעורי פה, אולם זוהי הופעת בכורה שמסוגלת להתוות דרך מבטיחה עבור האולפן הספרדי.