Ilהיקום הקולנועי של מארוולסוף סוף נכנס לשלב החמישי שלו, השני מתוך שלושה בסאגה החדשה של הרב-יקום, והוא עושה זאת לאחר כמה שנים שהתנסו בסרטים ובסדרות טלוויזיה שיצרו פסיפס הרבה פחות מרתק מבעבר, ללא נרטיב מרכזי. להביא את הגיבורים השונים של העולם הדמיוני הזה. לאחר ה-Blip of Avengers: Endgame, היה צורך באיום חדש באופק, והמשימה חסרת התודה להתמודד איתו נפלה לראשונה על אנט-מן. הגיבור הנמוך שנראה מלכתחילה כמו הימור אבוד הפך לאחד האהובים בסצנה ההוליוודית גם בזכות הכישרון של פול ראד והאווירה האינטימית והמוכרת יותר של שני הסרטים הראשונים - עוד קומדיות מאשרסינקומיקס- בימוי פייטון ריד.
זו הסיבה שזה היה מוזר לדעת שסקוט לאנג המצחיק יהיה הראשון שיתמודד מול קאנג הכובש - יריב מפחיד מאוד בקומיקס - בסרט שאפתני הרבה יותר מבעבר. ובסופו של דבר זו בדיוק הבעיה עליה אנחנו מדברים איתך בבעיה שלנוסקירה של Ant-Man & the Wasp: Quantumania, סרט שבולט ברגעים מסוימים, אך מסתכן באכזבה של מעריצי שני האנט-מנים הקודמים. ולא רק זה.
חצי אנט-מן וחצי נוקם
הפיזיונומיה של אנט-מן מזוהה בדקות הראשונות של סרטו החדש של ריד, החוקר את הדינמיקה במשפחת לאנג ופיים המורחבת לאחר אירועי הנוקמים: סוף המשחק - כלומר היעלמותו של חצי עולם לחמש שנים - ו במידה פחותה, אך לא פחות נחרצת, מאשר אנט-מן והצרעה. החשיבות שאולפני מארוול נותנים למערכות היחסים בין הורים לילדים, או אולי עדיף לומר ביניהם, הולכת ומתבהרתכמה דורות: במקרה הזה יש ניגוד בין הקשר המתוח מאוד בין סקוט לבתו קאסי, כעת בגילומה של קתרין ניוטון, שלפתע מוצא את עצמו נער, לבין הקשר בין הופ לאמה ג'נט, שנשארה בממלכת הקוונטים המיקרוסקופית במשך שלושים שנה.
ראד וניוטון מצד אחד, אוונג'לין לילי ומישל פייפר - עם הגלגל השלישי מייקל דאגלס - מצד שני, מחזיקות את המצב היטבקומדיה משפחתית/סנטימנטלית, ובאותן דקות יש לך רושם שיש לפניך סרט אנט-מן "מיושן": בטח, השניים האחרים לא היו יצירות מופת, במיוחד השנייה, אבל הם בלטו מהקהל דווקא במאפיין הזה חוֹתָם.
חותם ש-Ant-Man and the Wasp: Quantumania מאבד כמעט מיד, כאשר חמשת הגיבורים בסופו של דבר לכודים ב-תחום קוונטים, שאנו מגלים שהוא שונה מאוד מאיך שדמיינו אותו לאחר שהצצנו בו בשני הסרטים הראשונים. בשלב זה, סרטו החדש של ריד נוקט בנתיב שונה לחלוטין מהעבר, ומחפש אקשן מלא, קרבות אפוקוליים והמחזה המוגזם שנראה בסרטים עם טנורים שונים לחלוטין. סקוט מוצא את עצמו נזרק להרפתקה גדולה ממנו, מנוגדת לאינטואיציה ככל שתראה, יחד עם בעלי ברית ותיקים וחדשים - ביניהם בולט Krylar של ביל מאריי, בעיקר בשל מספר הדקות המועטות על הבמה - מול ישנים וחדשים, אשר לכלול גרסה קולנועית ראשונה שלMODOK, נבל-על מהשורה השנייה שגיימרים יכירו בעיקר בזכות Marvel Vs Capcom 3 ומי שמחזיק כעת בשיא הבדיחות הגרועות ביותר ב-MCU.
במובן הזה, Quantumania הוא סרט מפתיע: במשך חצי טוב ממנו יש לך הרושם שיש משהו שלא מסתדר, שלא כל הגלגלים במקום הנכון. ולא רק נרטיבית, בשל התפנית ההרפתקנית הפתאומי, אלא גםמבחינה ויזואלית. ובשלב מסוים אנחנו שואלים את עצמנו: באיזה סרט אנחנו צופים?
אם שני האנט-מן הראשונים ממש שיחקו עםפרוספקט, מקימים סצנות אקשן בלתי נשכחות בחיי היומיום שלהם הודות לכוחות הכיווץ והגדלים שחלקיקי ה-Pym נותנים, הסרט החדש נוטש כמעט לחלוטין את המאפיין הזה של הסדרה כדי לאמץמצבים הרבה יותר גנריים. לא רק זה: דווקא הממלכה הקוונטית מושכת את העין, ולא כל כך בגלל שפע הגרפיקה הממוחשבת שמקיפה את השחקנים בשר ודם, אלא בגלל היעדר מאפיינים ויזואליים מייצגים. המסע אל הממלכה הקוונטית שואף להיות מחווה למדע הבדיוני של שנות ה-60, אבל גם לדברים רבים אחרים, והופך לתערובת של רעיונות, סגנונות ומושגים שמזכירים קצת קומיקס וצועקים עוד יותר את מלחמת הכוכבים: "הבירה" שבו קאנג שולט נראה כמו קורוסקאנט.
לכן קורה שהחצי השני של הסרט עמוס מדי: בדמויות, עלילות משנה, אזכורים ויזואליים, הומאז'ים וציטוטים. יש פשוט יותר מדי, אבלסיום פתאומי, מה שמבטיח הרבה בעיות בסרטים הבאים (ובסדרות הטלוויזיה) ממש משאיר אותך פעור פה.
ולבסוף קאנג מגיע
Ant-Man and the Wasp: Quantumania הוא סרט קומיקס לא רע, והוא בהחלט לא הגרוע ביותר שאולפני מארוול הפיקו בכל השנים הללו:מיומנות השחקנים, המרהיב הוויזואלי והכריזמה של הדמויות הללו, למי שהתחבב עליהן, שווים את מחיר הכרטיס ומשעשעים כמו שובר קופות מסוג זה צריך. הבעיה היא שחסר הניצוץ שאפיין את הסרטים הקודמים, שהבדיל אותם מסרטי קומיקס אחרים ואשר גרם לקהל הרחב להתאהב בגיבור המוזר הזה.
עם זאת, לסרט הראשון של שלב 5 יש את הכשרון שהביא אותו למסך הגדולקאנג הכובשעצמו: נועד להפוך לאנטגוניסט של הנוקמים בסרטים הבאים, ובמיוחד בשושלת המלך בסוף שלב 6, קאנג הוא באמת החלק הכי טוב בקוונטומניה. ג'ונתן מייג'רס - שכבר שיחק גרסה שלו בסיום העונה של לוקי, המכונה "הוא שנשאר" - משחק את תפקידו כקאנג בחגיגיות,gravitas, ש... כובש כל סצנה.
קאנג הוא בחור רע שלא מתלוצץ: הוא כמעט כל יכול, חסר רחמים וממורמר, ונראה שהגרסאות שלו אפילו יותר גרועות ממנו. סיפור הרקע שהביא אותו לתחום הקוונטים הוא חדש, בהתחשב בכך שבקומיקס הסיפור שלו שונה לגמרי, אבל הם נותנים לואנושיות מעניינת: במובן זה, החשש שלנו שמא למצוא אויב סופר אחר כמו ת'אנוס יהיה בלתי אפשרי הוסר באופן מכריע. מנקודת מבט זו, הגיוני להעמיד אותו מול גיבור סוג ב' כמו אנט-מן מסדרה שלמה של סיבות שתבינו בסוף הסרט, ושגם מגדירות מחדש את הגיבור החביב שלנו. אם כבר מדברים על זה, הישאר עבור הקרדיטים: אתה תמצאבשל פוסט קרדיטים לסצינותמעניין.
מסקנות
Ant-Man and the Wasp: Quantumania עושה טריוויאליזציה של רעיונות המפתח שהבדילו את הרפתקאותיו של סקוט לאנג מאלו של הנוקמים האחרים באמצעות סרט רועש, שבו הדינמיקה האינטימית והמוכרת ביותר מונחת בצד מוקדם מדי לטובת סצנות של 'אקשן בלי חַדְשָׁנוּת. לסרט יש את הרגעים שלו, אבל מעל הכל הכשרון של הנחת היסודות לשלב 5 של ה-MCU ושל קידוש של ג'ונתן מייג'רס מדהים בתפקיד האנטגוניסט האייקוני של הנוקמים... אבל אם הסרטים הבאים יצליחו לבנות משהו טוב יותר על בסיס זה, נגלה רק בעתיד.
מִקצוֹעָן
- קאנג הכובש הוא נבל מדהים
- צוות השחקנים תמיד שובה לב וניוטון מושלם בתפקיד קאסי
נֶגֶד
- זה מרגיש כמו ספין-אוף של הנוקמים... בלי הנוקמים
- היא חסרה את המקוריות שאפיינה את הסרטים הקודמים
- הסוף הוא של כיעור נדיר
