בית רדוף רוחות, חוות דעת

אם היו קוראים להרמת הידיים הקלאסית כדי לגלות כמה זוכרים את בית הרדוף המקורי, כנראה שמעטים היו נענים לקריאה: לא רק שהכותרת מתוארכת לפרהיסטוריה של המשחקים (אנחנו מדברים על שנת 1981), אלא שהיא אפילו לא הוליד סוגים של המשך, שנותר שם שהמשיכה שלו דעכה עם השנים, עד שכמעט נשכח. עם זאת, זו הייתה הרפתקה שבה השחקן נאלץ לחקור את החדרים האפלים של בית רדוף רוחות, לאסוף חפצים ולהימנע ממגע עם רוחות רפאים. נוסחה שצוות ImaginEngine לא התחשק לעוות, להציע משחק נאמן בהחלט למקור: החלטה שאחרי ששיחקו את זה החדשבית רדוף רוחות, נראה שלא היה חכם במיוחד.

הספקטר של הרימייק

בניגוד למעורר ההשראה שלו,בית רדוף רוחותנתמך על ידי קו עלילה, דק אך עדיין נוכח: המשתמש יכול להתחזות לאחד משני האחים סילברספרינג (ג'ייקוב וסילביה), שמחליטים לחקור את אחוזת גרייבס האפלה, המקום שבו אבדו עקבותיו של סבם האהוב. ההחלטה לקחת על עצמו את התפקיד של אחד משני הגיבורים לא משנה שום דבר מבחינת משחקיות, והעלילה עצמה מאבדת חשיבות לאחר מספר דקות של משחק, נשארת מוגבלת לכמה קטעים נשכחים מאוד עם תמונות סטטיות ושברי יומן המופיעים. יכולים למצוא את עצמם בדרכם, אשר - כאילו בכוונה - לא באמת מהוות את מה שמוגדר כקריאה מרגשת. לכן האישיות אינה מייצגת את הצד החזק של הפקת עטרי, שלפחות מנסה להגן על עצמה מנקודת מבט טכנית, אכן מצליחה רק באופן חלקי. בְּצוּרָה גְרָפִית,בית רדוף רוחותהוא ממוסגר ממעוף הציפור, היבט כשלעצמו אינו מתחרז עם מרהיב ואשר משתלב עם מיחזור מוגזם של הגדרות ומרכיבי התרחיש, קומבינה הרסנית שגורמת לכל שלב להיות זהה לקודמו. המודלים המצולעים של הגיבורים ורוחות הרפאים והמפלצות השונות שרודפות את אחוזת הקברים גם הם בעלי חשיבות מועטה, מרובעים ומצוידים במספיק אנימציות. אפקטי תאורה טובים מתערבים כדי להציל את המצב, אבל הם בהחלט לא משופרים על ידי ההגדרה הנמוכה של קונסולת נינטנדו. זה הולך קצת יותר טוב בחזית הסאונד, הודות לדיבוב דיסקרטי, ליווי מוזיקלי נקודתי ואפקטים קוליים טובים, שעם זאת חוזרים על עצמם בתדירות גבוהה עד שבמהרה הם חוזרים על עצמם.

לבד בחושך

בינוני מבחינת מצגת,בית רדוף רוחותהיא מצליחה להצליח אפילו גרוע יותר מבחינת משחקיות, ומציגה פתרונות גיימינג מפוקפקים שהופכים אותה לא מתאימה אפילו לקהל צעיר. אולם לפני שנתייחס לנושא זה, הבה נסיר מיד את הספק של אלה הנוסטלגיים למוצר המקורי שקיוו לגרסה מחודשת שנעשתה כהלכה: העבודה של ImaginEngine דלילה להפליא, נטולת תוכן ועקיצה, לא מסוגלת לתת את אותם רגשות כמו הכותרת מ-1981 מתחילים, המשחק מציע רמת אתגר קרובה לאפס, מלווה בחוסר המתח המוחלט הנוגע לחיפוש בבית או למפגש עם רוחות הרפאים השונות. מה שהכי מעצבן, לעומת זאת, הוא המגבלה הקיצונית של משחק שיכול וצריך היה להיות עשיר יותר. כל מה שהמשתמש צריך לעשות במהלך חווית השחקן -הקצרה- הוא לחצות חדרים, להימנע מאויבים ולחטט במגירות, ארונות ספרים ושידות על מנת להשיג חפצים חיוניים לשפיכת אור או חפצים שמטרתם היחידה היא להשוויץ ב מארז גביעים חסר תועלת. סוֹף.

כמה פאזלים בסגנון "משוך את הידית כדי לפתוח את הדלת" הם המותרות היחידותבית רדוף רוחותהיא מרשה לעצמה במסגרת כללית של שטוחות יוצאת דופן, שאפילו מצב שיתוף פעולה של שני שחקנים לא מצליח להרים. הנוכחות של המשחק המקורי כתוספת ניתנת לפתיחה הייתה לפחות מעניקה למוצר Atari מינימום קרדיט בקרב חובבי רטרוגיימינג, אבל אנחנו אפילו לא יכולים להיאחז בהיבט הזה, בהתחשב בעובדה שהוא חסר לחלוטין יחד עם כל סוג של תוכן שימושי לעת עתה כדי להשמיע ערך חוזר. בקיצור, אחרי כמה שעות מועטות של מונוטוניות מוחלטת צריך להשליםבית רדוף רוחות, אין אפילו פרס קטן שמצדיק בזבוז זמן כזה...

מסקנות

בית רדוף רוחותזהו משחק דל ברעיונות ובתוכן, נאיבי ביצירתם וצולע מנקודת מבט טכנית גרידא. כגרסה מחודשת למקור משנת 1981, עבודתו של ImaginEngine אינה מספקת, ונלקחת כהסחה לקהל צעיר היא מחווירה בהשוואה לשורה של כותרים יקרי ערך אחרים הזמינים ב-Wii. ללא ספק ניתן היה לעשות יותר.