שובו של מיקמי

גרסה שנבדקה: Xbox 360

כמה כותרים אחרים היו ראויים לתשומת לב תקשורתית רבה בחודשים האחרונים כמולְנַצֵחַ, משחק כל פעולה ורובוט חדש שנוצר על ידי מוחו המבריק של שינג'י מיקמי, אביו של Resident Evil, שבשנים האחרונות החליט לנוע יותר בין ז'אנרים ומסגרות שונות, בסיוע לרגל האירוע משחקי פלטינום, אותם אלו מאחורי ביונטה. תשומת הלב גדלה באופן דרמטי לאחרונה, במיוחד לאחר השמועות המדאיגות שמסתובבות ברשת בנוגע לאריכות החיים של המוצר שתוגבל לארבע שעות בפועל בלבד, מה שעורר אלף ספקות ושאלות ברחבי האינטרנט. שאלות שעליהן, אנו צופים, ניתן תשובה במאמר זה. אבל בואו נמשיך לפי הסדר.

העלילה שללְנַצֵחַמציב פחות או יותר מצבים פוליטיים עכשוויים בהקשר של מדע בדיוני: בעתיד לא רחוק שבו אוכלוסיית יתר עולמית דחפה מדינות לצאת למלחמה כדי לתפוס את משאבי האנרגיה האחרונים הזמינים, ארצות הברית השיקה תחנת חלל סובבת בחלל, SC-01 פרובידנס, במטרה לספוג ולמחזר אנרגיה סולארית. אולם בינתיים, הפיכה ברוסיה מעלה לשלטון את האולטרה-לאומנים הנקראים מסדר הכוכב הרוסי בראשות ויקטור זייצב המטורף. אנשיו כובשים את תחנת החלל האמריקאית ואת המושבה שלה, ומפנים קרני שמש שהומרו למיקרוגלים נגד העיר סן פרנסיסקו וגורמים למאות אלפי קורבנות. הקנאים הרוסים נותנים אז אולטימטום של שמונה שעות לאמריקאים: או שהם מקבלים כניעה ללא תנאי או שהעיר הבאה שתיפגע תהיה ניו יורק. הנשיאה האמריקנית אליזבת וינטרס, שתווי פניה מזכירים פחות או יותר את הילרי קלינטון, מסרבת להתכופף לרצון אויביה ולכן מסתמכת על פיקודם של נחתים בראשות הקולונל הוותיק רוברט ברנס כדי לנסות לכבוש מחדש את התחנה המקיפה.

איום מהשמיים

כמו כן נוסף אליהם סם גדעון, גיבור המשחק, חוקר מ-DARPA, סוכנות ממשלתית העוסקת ביצירת אבות טיפוס הגנה, שלובש חליפת ARS (Augmented Reaction Suit) חדשה מאובזרת ועשירה באביזרים כמו סילון. משחזרים, כלי נשק ופונקציה ניסיונית בשם BLADE המסוגלת לסרוק כל רובה או אקדח ולשכפל אותם בצורה מושלמת.

אבל לסם יש גם משימה סודית נוספת, להציל מדען בשם פרנסואה קנדיד. כפי שניתן לראות ממה שתואר זה עתה, הסיפור מאחוריולְנַצֵחַ, אם כי לא מקורי, הוא אפילו לא הבנאלי מבין מוצרים דומים רבים, כלומר נוצר אד-הוק רק כדי לשמש עילה להצדקת פעולות מסוימות. ואכן, הוא חושף מלכתחילה מהי המאפיין הסגנוני של המשחק, ומאשר את רצונם של שינג'י מיקמי וקבוצתו לספר סיפור בדרכם שלהם. משחק הווידאו אמור להיות מיוחס לז'אנר של יריות מגוף שלישי, כלומר אלו שמותירים מעט מקום לחופש התנועה של השחקן, מתעלים אותו לנתיב מוגדר מראש, וששואב השראה ממוצרים רבים אחרים של הז'אנר. ואחרים, כמו Gears of War למערכת הכיסוי וכמה יריות מרגשים, Devil May Cry 4 על הטירוף, הקצב והאיכות של התרחישים, Metal Gear Solid למצבים מסוימים ולבסוף Zone of the Enders ו-Halo עבור החליפה. האחרון הוא המרכיב המרכזי שסביבו סובבת כל יכולת המשחק של המוצר. בנוי מחומרים עמידים במיוחד אך קלים במיוחד הפועלים בסימביוזה עם מערכת העצבים הסימפתטית של הנבדקים שלובשים אותו, השריון האמיתי הזה מאפשר לך לעשות כמעט כל דבר בשדה הקרב. קודם כל הוא מאפשר לשכפל, כאמור, כל נשק שנמצא בסביבה ולהעביר עד שלושה בכל פעם יחד עם חומרי נפץ. ניתן לשדרג את הכלים ההתקפיים הללו עם אובייקטים ספציפיים ששוחזרו בשטח, ניתנים לשינוי מתי שתרצו וניתן לבחירה במהירות באמצעות הצלב הכיווני.

הטרור של העתיד

נוכל להגדיר את כלי הנשק שסיפק הגיבור שלנו כסטנדרט: אקדח, מקלע, רובה סער ומשגר טילים. היחידים שהם קצת יותר ספציפיים הם סוג של אקדח אנרגיה, לייזר שמערב מטרות מרובות ומשגר להבים מנתק גפיים.

עם זאת, כולם מגיבים טוב מאוד לקלט מהגיימר גם הודות למיפוי המצוין של הפקדים של המשחק. אם נחזור למוזרויות של החליפה שלבש גדעון, נמשיך ואומר שכאשר היא מתעדת פעילות סינופטית אינטנסיבית בשלבים של לחץ מוגזם כמו מספר רב של מכות שספג, או לאחר הפעלה על ידי הלובש (ולכן כתוצאה מכך על ידי המשתמש עם שילוב של גב ונורמלי פלוס המקל השמאלי של הרפידה) מפעיל פונקציה מיוחדת שנקראת AR: ברגע שנכנסים למצב הזה הכל מסביב סם מאט וכך הוא יכול להתחמק מהתקפות אויב ולהוציא אותם לפני שהם עוזבים להבין או עם יריות מקלע או באמצעות התקפת תגרה (על ידי לחיצה חוזרת על כפתור B עם Xbox 360 או Circle עם PlayStation 3 אתה יכול גם לבצע שילוב). ברור שכל זה חייב לקרות תוך פרק זמן מסוים שלאחריו מהירות הפעולה חוזרת לקדמותה. לבסוף, הודות למיני רקטות המורכבות על הגפיים והגב, החליפה מסוגלת להחליק במהירות את סאם הרחק ממקלט אחד למשנהו או מאויב אחד למשנהו על ידי הפעלת טורבו. על ידי שילוב של גורמים אלו עם גורם אחר, טריוויאלי ככל הנראה כמו הקפיצה, אנו משיגים שילוב מעניין למדי של אסטרטגיה בשימוש בנשק ובמיצוב ביחס ליריבים.
עם זאת, השריון אינו יכול לעמוד בעומסי עבודה מעבר לגבול מסוים ולכן הוא נוטה להתחמם ולחסום חלק מהפונקציות המיוחדות של הלובש, מה שהופך אותו לפגיע חלקית. כדי לשחזר את הפקדים ולחזור לפעולה מלאה, עליך להמתין עד שיתקרר. ומכיוון שבמצבים אלה סאם נתון לעתים קרובות לחסדי התקפות האויב, עדיף לחשוב היטב מתי וכיצד להשתמש בכל הפונקציות הללו.

יעדי Xbox 360

לְנַצֵחַמציע חמישים מטרות לפתיחה: הן מופצות במצב שחקן יחיד ומתקבלות פשוט באמצעות התקדמות המשחק על ידי חיסול אויבים מסוימים כמו הרומנובים, או על ידי השמדת אלמנטים ספציפיים של Argus KNRB-0 וכו'. חלקם גם מיוחדים, כמו זה שדורש מהמשתמשים להשמיד את כל פסלי הפאנגלוס החבויים במושבה.

קרב על הישרדות

באופן הזה המשחקיות נשמרת כל הזמן בקצב גבוה גם אם יש רגעים של רוגע גדול יותר, שבהם היריות פחות כאוטיות ודורשות מינימום אסטרטגיה. במיוחד נגד הבוסים בקצה השטח. זה בדיוק האחרון שעושה את חווית המשחק שללְנַצֵחַמעט לא נעים במצבים מסוימים, אבל יותר בגלל מערכת השמירה מאשר ההתנגדות שלהם בפועל. המשחק כולל סדרה של מחסומים מהם ניתן להתחיל מחדש לאחר כל מוות. באזורים מסוימים מערכת זו נראית פונקציונלית לזרימה הטבעית של ההרפתקה, ללא התחלות מחדש מעצבנות מנקודות מרוחקות או קשות מדי. באחרים, במיוחד כאשר עוסקים בשלבי סוף הרמה שהוזכרו לעיל, למרבה הצער לא, ובכך נאלץ המשתמש לחזור על אותה סשן מספר פעמים, אולי להילחם מלכתחילה עם העוזרים, כלי הרכב המעופפים ולאחר מכן עם הבוס.

בהתחשב בכך שבמקרים מסוימים האחרונים הם שניים ברצף או בו זמנית וקשה לחסל אותם, ברור שבטווח הארוך זה מתסכל למדי, במיוחד עבור מי שאינו מיומן במיוחד עם סוג המוצר המדובר. בסוף כל רמה אתה מתוגמל בסדרה של ציונים המחושבים תוך התחשבות בגורמים שונים, כגון מספר האויבים שנהרגו, הזמן שנדרש לסיים את האזור, כמות התחמושת שנורה או בעלי ברית שנפלו או עברו הצליחו לרפא.
כי בכל מעשה השחקן אף פעם לא לבד אלא תמיד מלווה בנחתים של ברנס, כמו במשימת מלחמה אמיתית. לנוע עם קבוצת חיילים, להילחם איתם, תמיד יש לך הרגשה של השתתפות בפעולת מלחמה אמיתית. בדרך זו ההזדהות, הנתמכת בבימוי קולנועי אפי לחלוטין, עם קרבות תוססים, מכות ופיצוצים, בהחלט מרוויחה. שלא לדבר על כך שהבינה המלאכותית שמנהלת את הצבא אינה מוגבלת כלל ולכן ממש עוזרת לגיבור במצבים רבים.

אגדות אורבניות

כדי לשנות מעט את המשחקיות, המפתחים השתמשו אז בטריקים הקלאסיים של המקרה, הוסיפו הפעלות על סיפון רכבות מגנטיות, מטוסים ונתנו למשתמשים את האפשרות להשתמש בכמה תחנות קבועות או להשתלט על רובוטים גדולים עם פוטנציאל הרס עצום.

חבל על היעדר מצב מרובה משתתפים, מקוון וגם לא מקוון. אפשרות זו הייתה מבטיחה לא רק מגוון גדול יותר של תוכן אלא גם אריכות ימים יותר. בעוד שמוצרים אחרים מהז'אנר מפצים על כך על ידי הוספת מספר אפשרויות חדשות לביטול הנעילה לאחר סיום המשחק, כגון דמויות, חפצים או תרחישים שניתן לשחק בהם,לְנַצֵחַבמקום זאת, היא מגבילה את עצמה להציע, בנוסף לקמפיין הראשי לשחקן יחיד, אתגרים טקטיים, אשר עם זאת נראים כמעין מצב שכירי חרב à la Resident Evil 4: עשרות אויבים שיהרגו תוך פרק זמן מסוים כדי לאסוף את מספר הנקודות הגדול ביותר האפשרי. אבל לבד, בלי אפשרות אולי למפגש שיתופי. או משימות, שבהן תוכלו לבחור בנפרד להתמודד עם התחומים השונים שכבר שיחקו בהרפתקה הראשית. אבל אז המשחק נמשך רק ארבע שעות או לא? התשובה היא לא ברור וחד משמעי. Vanquish לא מאריך ימים במיוחד, זה נכון, אבל משך הזמן הכולל שלו עולה על שש/שמונה ברמת משחק רגילה על סמך המיומנות של המשתמש וההרגל שלו/ה להתמודד עם האתגרים שמציבים סוג זה של מוצרים. כשמסכן השערה, אי ההבנה לגבי אורך המוצר נובעת כנראה משני גורמים: לאחר ששיחקתי בו ברמות קושי קלות ודילוג על הסרטונים: המונה הפנימי של המשחק, בין היתר, מציין רק את דקות המשחק בפועל, ולא את הדקות. סך הכל. זה גם לא כולל ביניים מצולמים שהם גם חלק מהפקת משחקי וידאו שכן הם משמשים כדבק לסיפור ומרכיב אינטגרלי מההפעלות השונות.

המושבה

לְנַצֵחַהוא ממנף מנוע גרפי מכובד מאוד שהושאל ומשופר מ-Bayonetta, המסתמך על ערכת הפיתוח המפורסמת של Havok לאנימציות (ובפיזיקה בכלל). וראוי להזכיר את העבודה שעשו המפתחים על המוצר הסופי.

הגרפיקה מאוד מפורטת: אנחנו לא ברמות של Gears of War 2 אבל הרמה האסתטית של המשחק בהחלט מצוינת. הדמות הראשית נמצאת במקום סגנוני, עם הרגל העישון שלו בנחש Solid, הוא לובש שריון חי, המשתנה בזמן אמת בהתאם לאירועים. חבריו להרפתקאות מטופחים למדי ולברנס, הקולונל הימי, יש בו משהו כריזמטי עם הזרוע המכנית העצומה שלו. סימן שעיצוב הדמות דווקא עבד טוב מאוד. יתר על כן, כל פרט לא נותר ליד המקרה. שחק את הרמה שבה הדרך מתחת לרגליך מתנפצת ומאיימת לגרום לך ליפול לתוך הריק בעוד מסביב כאוס, עם אויבים יורים עליך, נחתים מנסים לברוח ונלחמים יד ביד ואפילו נגררים למטה עם רובוטים רוסים, צינורות מתפוצצים ושברים מכל הסוגים מגיעים אליכם. בקיצור, מחזה טהור בלי האטה הכי קטנה. אפילו האויבים, למרות החזרתיות שלהם, עשויים היטב ובמיוחד אנו מעריכים את המגה רובוטים ואת מנהיג הלאומנים הרוסים הקנאים, שהשריון שלהם מזכיר את זה של דינגו אנפית מ-Zone of the Enders: The 2nd Runner.
קטעי הביניים של הסרט שנוצרו עם מנוע המשחק מצוינים וכאמור כמה פסקאות למעלה, תורמים משמעותית להעמקת הגיימר בהקשר נוסף. ניתן להחיל את אותו פסק דין על תחום האודיו. הדיבוב באיטלקית הוא באיכות טובה גם אם מדי פעם נתפסת חוסר סינכרון מסוים בין קולות השחקנים לשפתיים של הדמויות.
האפקטים הקוליים מצוינים ומלאי גוף, במיוחד בשלבים בהם עשרות חיילי ים ומפלצות מתנגשים על המסך בשטף של פיצוצים, פרצי אש מקלעים, צרחות ותקשורת רדיו. הכל מלווה בפסקול שהוא לפעמים אפי ולפעמים יותר טכנו-טראנס אבל תמיד תואם את הסביבות העתידניות שבהן אנחנו נעים.

מסקנות

לְנַצֵחַזה כמו נסיעה ברכבת הרים, אדרנלין טהור מתחילתו ועד סופו, מהסוג שרק ברגע שאתה יורד אתה מבין את החוויה שחווית. שהוא לא אפי כמו זה של GoW או בלתי נשכח כמו זה של Metal Gear, אבל הוא בהחלט ראוי ליותר מקצת תשומת לב מכל מעריץ של הז'אנר. המשחק הוא מיזוג מוצלח של סגנונות של יריות מגוף שלישי תזזיתיים ומזרחיים, אשר בהחלט משיק מחדש את שאיפותיו של מיקמי ומעורר תקווה להמשך עתידי אפשרי, עם זאת, בתנאי שהבעיות הקטנות שעלו בפרק הראשון הזה ייפתרו ומגוון אפשרויות המשחק מורחב כמו גם משך הזמן הכולל שלו.