מסך כפול, רובוטריקים כפולים

גרסה שנבדקה: Nintendo DS

מלחמה עתיקה, שכאילו לא נגמרת לעולם: זוהי ההתנגשות בין Autobots ו-Decepticons, שהמשחק החדש המוקדש לרובוטריקים מספר לנו עליה הרבה לפני הגעתם של היצורים הרובוטים לכדור הארץ.

לכן אנו מוצאים את האופטימוס, הבאמבלבי, המגהטרון והלווים השונים בגרסה "גולמית" אך משכנעת, כשהשריון נושא סימנים של קרבות רבים והטרנספורמציות המתארות כלי רכב לא ידועים. גרסת ה-Wii של הקשר המעניין הזה מרחיקה את עצמה מהאחרים, ומציעה לנו את הפעולה האופיינית של יורים על המסילה. וגרסת DS? בהפתעה רבה, הוא לא נמנע מהשוואה למה שראינו ב-Xbox 360 וב-PlayStation 3, מציג את עצמו כמשחק פעולה מגוף שלישי מלא עומק ומבוסס על הקונספט של "צוות תג", כשהשחקן צריך לבחור שניים. דמויות מאלה הזמינות ועוברות מאחת לאחרת בעת צרה. השינוי לא נעשה בשביל כיף טהור, אלא נחוץ כדי לנצל את סרגל האנרגיה הכפול כמו גם את המאפיינים המיוחדים של כל רובוט.

דואלבוט

בהפחתה הניידת שלו עבור Nintendo DS,רובוטריקים: קרב על סייברטרוןהוא זמין בשתי המהדורות הרגילות, Autobot ו-Decepticon, אשר בולטות דווקא במצב הסיפור הכולל מצד אחד את אופטימוס האמיץ וחבריו הנאמנים, מצד שני את מגהטרון הרשע ולהקת העוזרים שלו.

לסקירה זו בדקנו את גרסת Decepticon, שבסופו של דבר מציעה כמעט את אותם שלבים כמו המקבילה ה"טובה", אם כי עם גיבורים שונים. מספר הדמויות השמישות עולה בהתאם לרמה אליה מגיעים, לפי מערכת שיפור שמבוססת על נקודות ניסיון ומזכירה מאוד את זו של RPG. המשימות הראשונות מתגלות כפשוטות ונגישות, אבל מנקודה מסוימת ואילך המלכודות מתרבות והמעבר מרובוט אחד למשנהו (צריך לבחור שניים בהתחלה) הופך לחובה. ההבדלים בין המגהטרון, Starscream, Brawl, Skywarp, וכו'. הם אינם מוגבלים למראה החיצוני, אלא מתבטאים בסגנון הלחימה הצמודה ובסוג האנרגיה המשמשת לנשק, אשר בהתאם לרגישות המטרה עלולה לגרום נזק רב או פחות. יתר על כן, נוכחותן של דמויות שהופכות לספינות חלל מוסיפה אלמנט חדש לחקר תרחישים מסוימים, ובכך חושפים את סודותיהן ביתר קלות. בהקשר זה, איסוף דיסקי הנתונים מאפשר לנו לבחור בונוס המסוגל להגדיל את החוזק הפיזי, המהירות, ההתנגדות או הדיוק של השנאי שלנו.

Decepticons, הפוך!

מערכת הבקרה של המשחק מאפשרת לנו להזיז את הדמות שלנו באמצעות ה-d-pad, בעוד הכפתורים משמשים לירי, התקפת תגרה, קפיצה, החלפת רובוטים ונעילת מטרות. מסך המגע משמש רק להפיכה לרכב, מלווה בפריסה שונה עבור הפקדים המשתנה אם זה רכב יבשתי או מטוס.

האפשרות לבצע טרנספורמציה מוסיפה קמצוץ של גיוון למשחק, במיוחד במהלך קטעים מסוימים, אבל אל תצפו לדינמיות של הרובוטריקים הבלתי נשכחים לפלייסטיישן 2: הגישה של כותר Vicarious Vision היא בהחלט סטטית ומשקפת יותר, גם בהתחשב ב- כמות האויבים שנצטרך להתמודד איתם ושתעמיד את יכולת ההתחדשות של הרובוטים שלנו במבחן. במובן זה, המעבר מדמות אחת לאחרת מאפשר לנו לתת ל"מילואים" לשחזר את האנרגיה שלו, גם אם לעתים קרובות מאוד המצב מאלץ אותנו לעצור ולחזור להיות ביחד לפני שנמשיך לכיוון החדר הבא. מבחינת ניהול קושי, The Battle for Cybertron בגרסתו לנינטנדו DS הוא הכל מלבד מוצר "קז'ואל", אכן במצבים מסוימים הוא בהחלט "הארדקור" ומציע לנו אתגר לא מבוטל. יתר על כן, נוכחותם של מחסומים רחוקים ממספר רב של נקודות מנסה לשמור על איזון המשחק בין פשטות מוגזמת לתהום של תסכול עמוק, ומעניקה למשחק אורך חיים טוב גם הודות למצב ה"זירה" ולרב המשתתפים (לצערי רק מקומית). מבחינה טכנית, נעשתה עבודה מצוינת: המודלים המצולעים לא מתהדרים מי יודע באיזו רמת פירוט, זה נכון, אבל יש להם סט טוב של אנימציות והם נעים בתוך תרחישים שאולי מושפעים מבחירות כרומטיות שלא תמיד משמחות, אבל ללא אחרים מעוצבים ומאורגנים היטב.

מסקנות

בהתחשב בבחירות שנעשו עבור גרסת ה-Wii, מהנה אך מיועדת לקהל צעיר מאוד, ממש לא ציפינו למוצר כזה עבור Nintendo DS. לאחר שלב היכרות מפוקפק, למעשה,רובוטריקים: קרב על סייברטרוןהוא מציג את עצמו כמשחק פעולה עשיר בהחלט בעומק, עם מערכת לחימה טובה, שפע של אויבים להתמודדות ורמת אתגר "מבוגרת", שתאלץ אפילו את השחקנים המנוסים ביותר לחזור על שלב זה או אחר מספר פעמים. הנוכחות של שתי מהדורות שונות (Autobot ו-Decepticon) מהווה בחירה מסחרית גרידא לדחוף את המעריצים הנלהבים ביותר לקנות שני משחקים במקום רק אחד, אבל בסופו של דבר זה הפגם המשמעותי היחיד באמת להפקה טובה יותר, אשר עם כמה תכונות טכניות נוספות היו יכולים באמת להתבלט.