למרות שהאייפד הצליח להפגין במידה רבה את הייחודיות והאישיות שלו בהשוואה לאייפון והאייפוד טאץ' ברוב תחומי השימוש, שם עד כה הוא השאיר משהו לרצוי הוא בהיבט המקושר יותר ספציפית לגיימינג; למרות שלמעשה יש כבר עשרות, אם לא מאות משחקים לטאבלט של אפל ב-App Store, רובם המכריע הם לא יותר מאשר גרסאות HD של המקבילות לאייפון, אולי עם עוד כמה תכונות ואפשרויות.
כדי למצוא בלעדיות ראויות לשם, עם כותרות זמינות רק באייפד, אתה באמת צריך להכניס את המחקר; הוא ללא ספק נמנה עם הדוגמאות הבודדות הראויות לציוןה- Mirror's Edgeמאת Electronic Arts, נוכח בחנות המקוונת מאז הופעת הבכורה האמריקאית של המערכת. זוהי גרסת אד-הוק שנוצרה באופן בלעדי לאירוע זה, ולכן רחוקה מהמקור של DICE שיצא בסוף 2008 על קונסולות ומחשבים אישיים.
לא אמונה יותר
אם המשחק הותאם, להיפך ההגדרות, הגיבור, הסגנון והנושאים שוחזרו בצורה נאמנה לחלוטין; עלילה זניחה לחלוטין המסופרת בצורה טקסטואלית (ועם גופן מגורען בצורה בלתי מוסברת לדמויות) בין רמה אחת לאחרת פועלת רק כדבק לתת משמעות לגזע של פיית', שגם במקרה זה מהווה את אבן היסוד של המשחק. ההבדל המהותי טמון אפוא בשינוי הזווית, שעובר מהגוף הראשון של הראשון הנ"ל.ה- Mirror's Edgeלשלישי עם מבט מהצד של מהדורה זו עבור iPad. למרות תנועת מצלמה שנוטה להדגיש את האופי המרהיב של הפעולה ואת הטוב הדיסקרטי של המודל המצולע, המעבר ממכניקת תלת-ממד לדו-מימד שינה למעשה את המוצר הסופי בצורה עמוקה. כל מי שהיה לו העונג לשחק ב-Canabalt היפה, משחק דפדפן מצליח הזמין גם ב-App Store, ימצא בקלות קווי דמיון רבים עם המשחקיות שאומצה בהזדמנות זו; בקיצור, מדובר בריצה מצד אחד של הרמה לצד השני, הימנעות ממכשולים, קפיצה על פלטפורמות וחיסול אויבים. ה"זרימה", או היכולת להמשיך ללא הפרעות, בהחלט מייצגת את המטרה העיקרית והמתגמלת ביותר של המוצר. המקום שבו המתכנתים בהחלט פגעו במטרה הוא בתוכנית הבקרה, למרבה המזל לא מואצלת לפדים או למקשים וירטואליים; להיפך הכל מבוסס על נגיעות ו"סוויפים", עם מערכת די אינטואיטיבית ומספקת. לדוגמה, כדי לרוץ אתה רק צריך להחליק את האצבע לכיוון הרצוי, בזמן שהקשה גורמת לגיבור פיית' לעצור; כדי לקפוץ צריך לזחול למעלה, או למטה כדי להחליק או לנחות אחרי זינוק גדול במיוחד. הצהרות דומות חלות גם על כל הפקודות האחרות. פתרון תקף, גם אם לא מושלם; במצבים המסובכים והקדחתניים ביותר, אין זה נדיר להתבלבל או - גרוע מכך - לראות את המערכת מפרשת את התשומות שלה בצורה לא נכונה, עם השלכות קלות להבנה. למרבה המזל, לא חסרים מחסומים הפזורים בנדיבות לאורך המסלול, כדי להפחית את התסכול.
עם זאת, פישוט כזה של המשחק מתקשה למצוא איזון משביע רצון, עם אמצע שמשאיר מעט מביך; למעשה, אנחנו לא ברמת הנדירות הקיצונית, הסינתטית והנקייה של קנבלט, וגם לא מתמודדים עם משהו מורכב וחזק יותר. התוצאה היא שבמהרה אנו נוטים למצות את אפקט ההפתעה ובכך מוצאים את עצמנו מתמודדים עם מצבים חוזרים ומחזוריים למדי, אשר מעטים לתמוך במוצר בטווח הארוך; אותו דבר לגבי העיצוב ברמה, בקושי מספיק ואף פעם לא מסוגל להפתיע עם פתרונות מעודנים או אלגנטיים, למרות צומת דרכים והתפצלות שהם די בסדר כשלעצמם. העניין משתפר משמעותית בזכות מרובי המסך המפוצל, בו תוכלו לאתגר חבר ל-speedrun ברמות שכבר הושלמו במצב סיפור. המרכיב האסתטי טוב, שלמרות שבמהלך צילומי התקריב חושף דלות מסוימת בפרטים, בסך הכל הוא נעים ועשוי היטב במיוחד הודות לקוד הסגנוני המאוד מקורי לשימוש בצבעים. לבסוף, נקודה שלילית היא המחיר, שנקבע על 10.49 יורו; קצת יותר מדי בהתחשב בממוצע ב-App Store ובהינתן אורך חיים מוגבל מאוד.
הגרסה שנבדקה היא 1.0.87
קישור לחנות האפליקציות
מסקנות
ה- Mirror's Edgeזהו אקסקלוסיבי נעים עבור iPad, אשר עם זאת אינו פוגע במלואו בשל שורה של בעיות המשפיעות באופן משמעותי על האיכות הכוללת שלו. מעל לכל, החזרתיות של הפעולה, הנתמכת בצורה גרועה על ידי משחק שאינו משביע רצון לחלוטין, מפחיתה את איכות המוצר בטווח הארוך. ירידת מחיר יכולה ללא ספק להפוך את מניית EA לאטרקטיבית יותר, אבל להיפך, במעל 10 יורו היא מייצגת רכישה שיש להעריך בזהירות רבה יותר.
