לסוניק יש גם קארט משלו

עברו 5 שנים ארוכות מאז יציאת גרסת ה-Nintendo DS שלמריו קארט, תקופה של חמש שנים שבמהלכה אף מתיימר לכס מרוצי הקארטינג הטובים ביותר עבור הנייד הנינטנדו לא ייצג איום רציני על המלך הבלתי מעורער של הז'אנר. בזמנו, היקף המשחק של נינטנדו היה מדהים, בעיקר משום שהוא הציג את עצמו כאלם הפגיעה של אותו חיבור נינטנדו Wi-Fi שבשנים הבאות יהפוך לנפוצה יותר ויותר עד שהפך לפלטפורמה המוצקה שבה אנו משתמשים כעת לניצול כותרים רבים הקיימים בשוק. למרות שזה לא היה הפרק הטוב ביותר בסדרה, שהושפע ממכניקת משחק קצת מבלבלת בהשוואה לגישה האסטרטגית המסורתית של הפרקים הראשונים,מריו קארטעד כה נותרה ההצעה התקפה ביותר למי שמתכוון לנסות את כוחם במשחק מירוץ ארקייד עם נטייה מרובה משתתפים ב-DS. לאחר 5 שנים, תגובתו של סגה מגיעה עםמירוץ אולסטאר של סוניק וסגה, שמוצע כהפקה שונה מהותית מכיוון שהיא מרובת פלטפורמות אך דומה בהחלט בקונספט, עם כמה נקודות דמיון כמעט חשודות. מי ששחק את האצבעות עם הקארט של Mariesco ימצא את עצמו מיד בנוח עם כותר הסגה הזה, ששומר על אותה גישה כמו האב הן מבחינת אפשרויות המשחק והן מבחינת אלמנטים שונים של המשחק. למעשה, כשמוצאים את עצמנו מעריכים את המשחק בפלטפורמה כמו נינטנדו DS, אנחנו לא יכולים לברוח מהשאלה העיקרית: ההשוואה הישירה עםמריו קארט. הזמן שחלף מאז יציאתו של האחרון פועל כמובן לטובת המוצר של סגה, שעם זאת לא מסוגל להתעלות, אבל אפילו לא לצד, מרוצי הקארטינג פר-אקסלנס. לא מבדיל הרבהמירוץ אולסטאר של סוניק וסגההוא מסתמך על מבנה מבוסס וללא ספק נעים, שאליו יש להוסיף מימוש טכני מכובד מאוד, אבל הוא מסתכן באי מציאת סיבה אמיתית לכך אם הז'אנר כבר נשלט על ידי כותרת בסדר גודל של מוצר נינטנדו.

יש הרבה מה לרוץ

המבנה הוא המבנה המתוכנן היטב של רוכבי הקארטינג, או ליתר דיוק תת-מין של משחק מירוצי הארקייד: בהקשר לא מציאותי לחלוטין, אנו מוצאים את עצמנו נוסעים עם הנהג הנבחר על מסלולים לא סבירים (כולם מאופיינים כאן מה- הגדרות שונות שמציע קטלוג Sega) מתחרות לא רק במיומנות הנהיגה, אלא גם באמצעות שימוש אסטרטגי בנשק התקפה והגנה שונים, דומים בעליל (לפחות בקונספט ובתפקוד) לקליפות הידועים, קליפות הבננה, ופטריות מאיץ (בין כל השאר) של זיכרון מריסקה, כמובן בעלות מראה שונה ובהשראת סדרת סגה. מערכת הנהיגה עצמה שואבת השראה בבירוראַחֵרמשחק קארטינג, עם הקדמה גם כאן של הסחף המבוקרת בפינות, הכרחי כדי להשיג האצה רגעית לאחר השלמת התמרון. היצע המשחקים הנוכחי, בין משחקי יחיד לריבוי משתתפים, הוא בשפע. לכן אנו מוצאים את עצמנו בוחרים נהג משלנו מבין קבוצת הרוכבים הגדולה שנלקחה מסדרת סגה המפורסמת ביותר - כל אחד מצויד ברכב טיפוסי משלו ובמאפייני נהיגה שונים, כאשר נהגים רבים אחרים ניתנים לפתיחה על ידי הוצאת נקודות המיילים שנצברו ככל שהמשחק מתקדם - ועם ההשקה הזו לאחד ממצבי המשחק השונים הקיימים.

גם כאן לבחירות שנעשו על ידי Sega ו-Sumo Digital יש משהו נגזר, אבל כמות המשחק שיש להשלים אפילו רק בשחקן יחיד, עם כל עדר הדרייברים והמסלולים לפתיחה, מצליחה לספק שעות ארוכות של משחק. המצב הראשי הוא ללא ספק הגראנד פרי, בו עלינו להתמודד עם סדרה של מסלולים ברצף ולזכות בסיווג הנקודות בסיום המירוץ, אבל יש גם מירוצים מהירים ומשימות. האחרונים מאופיינים בגישה שונה בהחלט מריצה רגילה: בצורה דומה למה שקורה במריו קארט, גם כאן עלינו להתמודד עם שורה של אתגרים בהם אנו מתבקשים להשלים מטרה מסוימת בתוך המסלולים השונים. זה משהו דומה לאופן הדומה שקיים באחרוניםהחוצה לרוץ, שבהן עלינו לבצע פעולות מדויקות בתוך מגבלת זמן נתונה (לאסוף חפצים, לפגוע באלמנטים על המסלול, להכות את היריבים שלנו בצורה מסוימת, לבצע דריפטים), שבסופן אנו נשפטים על סמך התוצאות הושג. נדרש ציון מינימלי כדי להמשיך לשלב הבא, עם תגמול משתנה (גם כאן כמו בגראנד פרי) במונחי מיילים שיוצאו ב"שוק".

רסיס קטן

במקום לבנות גרסה אחרת שתוכננה במיוחד עבור ה-Nintendo DS, בהתחשב בהבדל הברור מבחינת כוח החישוב שמפריד בין הנייד לקונסולות הביתיות, בחרה Sega לצמצם ישירות את החוויה המקורית לקנה מידה קטן יותר. לכן המסלולים זהים לאלו שנמצאים בגרסה הראשית, מותאמים כמובן לפוטנציאל של ה-Nintendo DS, עם ההפחתה הדרושה מבחינת כמות האלמנטים על המסך והמצולעים שבהם נעשה שימוש. עם זאת, מה שהכי בולט בהתחלה הוא הנזילות שמאפיינת הכל: בעוד שהפגם העיקרי בגרסאות הביתיות הוא בדיוק קצב הפריימים הלא יציב שלעיתים הופך לקטסטרופלי במצבים הכי תזזיתיים, מהדורת Nintendo DS מציגה נזילות כמעט קבועה אשר התוצאה היא חווית מירוץ מספקת באמת, למרות הצמצום שנכפה על מגזר הגרפיקה. הנהיגה קצת יותר כאוטית מהגרסאות האחרות, מכיוון שמערכת הסחף נוטה להיות פחות ניתנת לשליטה ויש מעט זמן וראות לקויה לפתח התקפות נגד או אסטרטגיות תקיפה עם כלי הנשק שזמינים, דברים שנוטים לערער את ההנאה של המשחק.

מגזר המולטיפלייר מייצג כמובן את המרכיב העיקרי עליו מבוסס אורך החיים של הכותר, אופציה שלמרות היותה קיימת באופן נרחב למדי, סובלת מכמה פגמים שמפחיתים מערכו. למעשה, הדרך הטובה ביותר ליהנות מחוויית מרובי המשתתפים היא חיבור אלחוטי מקומי עם מספר מחסניות משחק, המקרה היחיד בו נוכל לנצל את מלוא הפוטנציאל שמציעמירוץ אולסטאר של סוניק וסגה, למרות שהמרוץ עדיין מוגבל ל-4 משתתפים, כמו בכל אפשרויות מרובי המשתתפים. במקרה זה נוכל להתמסר לגראנד פרי או לקרב, נוכח רק בנוכחות מחסניות מרובות. אם יש לך רק מחסנית אחת אפשר להתמודד רק עם גרנד פרי אחד בכל פעם ועם שני רוכבים בלבד, בכל מקרה מבחר המסלולים הזמינים במצב מרובה משתתפים נשאר מוגבל בהשוואה לתוכן הקיים במצב שחקן יחיד. לבסוף, מרובה משתתפים מקוונים באמצעות חיבור ה-Wi-Fi מאפשר את הגרנד פרי עבור מקסימום 4 שחקנים בתוך מבחר מסלולים: במקרה זה חווית המשחק נהנית כמובן מהנוחות שביכולת לנצל את מאגר המשתמשים המחוברים באינטרנט, אם כי יש כמה אי ודאות בהעברת הנתונים וכתוצאה מכך יש פיגור גלוי לפעמים.

מסקנות

בואו נגיע לנקודה: גם אחרי 5 שנים, אם אתם מחפשים משחק מירוץ ארקייד עם קונוטציה מרובה משתתפים חזקה, הבחירה הראשונה עדיין נופלת על Mario Kart. עם זאת, אלה שנמאס להם ממסלולי המשחק של נינטנדו ומחפשים משהו חדש, או מעריצי סגה מושבעים יכולים בקלות לשקול לרכוש את מירוץ האולסטאר של סוניק וסגה, שבז'אנר בפלטפורמה הזו עדיין מדורג כ שניה טובה. קצת כאוטי בנהיגה ולא רציף ביצירת הרצועות, כותר הסגה עדיין משתלם עם כמות שפע של משחק לשחקן יחיד ואפשרויות שונות לריבוי משתתפים.