הנוער השני של Guybrush Threepwood

גרסה שנבדקה: PC

במהדורה המיוחדת הזו של The Secret of Monkey Island יש כמה שחקני דגמים. הראשון הוא זה שהשתמש בטעות בתקליטון הישנים של המשחק כמחזיק זכוכית. מבחינתו, ישנה אפשרות לשחזר את ההרפתקה כולה כפי שנראתה בזמנו. ואז יש את הבחור שמתרברב בכך שמעולם לא קנה משחק אחרי 1995, אבל בעצם מבלה שעות במשחק Guitar Hero. כאן, עבורו ניתן לשחק את המהדורה הזו עם דמויות ורקעים שעוצבו מחדש ביד. ואז יש את מה שיש לו כקשר היחיד עם הכותרת, ההבעה הריקה, דמוית הקוף, מול כל זה. אֵין בְּעָיָוֹת,סוד אי הקופים - מהדורה מיוחדתמגיע גם אליו, פשוט קרא את הפסקה הבאה כדי להבין איך.

שומר אותך על האצבעות, הא? כמובן... אבל צריך קצת היסטוריה. זה היה 1990 כאשר LucasArts (באותה תקופה LucasFilm) זעזע את עולם משחקי הווידאו (לא, באמת, זה היה רגע נהדר), עם The Secret of Monkey Island. היו כישרונות רבים שתרמו להפיכת המשחק הזה לאחת מההרפתקאות הצבע והקליק הפופולריות בכל הזמנים, וחשוב לזכור אותם. היוצר היה רון גילברט, שעקב אחר הסאגה עד הפרק השני. זו הסיבה שהמעריצים נוטים להתעלם מהפרקים השלישי והרביעי של הסדרה, שהתבררו כמאכזבים. לצדו היו גם דיוויד גרוסמן וטים שפר. מייקל לנד הלחין את המוזיקה, בעוד סטיב פרסל טיפל בגרפיקה. מייקל לנד ודיוויד גרוסמן עדיין עובדים מאחורי סדרת Tales of Monkey Island שפותחה על ידי Telltale, שנוגעת למותג הישן של 1990. האם הכל ברור? טוֹב. מה קרה בינתיים לרון גילברט וטים שפר? האחרון חתום על יצירות מופת כמו Grim Fandango, Day of the Tentacle ו- Psychonauts, ולאחרונה חזר לכותרות עם Brutal Legends. לגבי רון, שאל אותו ישירות, הבלוג שלו הואGrumpyGamer.

סַקרָנוּת

סוד אי הקופים - מהדורה מיוחדתזהו גרסה מחודשת של ההרפתקה הגרפית הכמעט הומונית שיצאה ב-1990, שנבדקה מחדש מנקודת מבט גרפית, מוזיקה וממשק. אחרי הפרק הראשון הזה הגיעו אי הקופים 2: נקמתו של לצ'אק (1991), הקללה של אי הקופים (1997) והבריחה מאי הקופים (200). לאחרונה, Telltale רכשה את רישיון הסימן המסחרי עבור סדרת פרקים חדשה, בשם Tales of Monkey Island. הראשון שבהם כבר נבדק על ידי Multiplayer.it אכתובת זו.

פיקסלים הולכים לאיבוד עם השנים

גילברט מקווה בבלוג שלו שהמהדורה החדשה הזו תמשוך את תשומת הלב של אותם שחקנים שיודעים להשתמש רק בבקר הקונסולה (זו לא עבירה). כדי להיות מסוגל לעשות זאת, LucasArts תיקן כמה אלמנטים של המשחק, החל מהגרפיקה, שעברה רסטיילינג ראוי לציון. על פניו, לצ'אק שכנע אותנו יותר מאשר את Guybrush, שמסתפרת ממנולְהִשְׁתוֹלֵלשל רוטרדם בסוף שנות ה-80; אבל לכל אחד יהיה את דעתו על זה. בכל מקרה, בעוד שהתפאורות מענגות, לדמויות יש לעתים קרובות תחושה חובבנית, קרובה יותר למעריצים מאשר לעבודה של איש מקצוע. יש לציין גם שהציורים החדשים עוקבים בנאמנות אחר המבנה הבסיסי, ושהאנימציות נשארו כפי שהיו פעם: האפקט הוא בהתחלה גרוטסקי, אבל לאחר מכן מסתגל כל כך טוב להרפתקה עד שחושדים שזה מכוון. בקיצור, זה לא מוריד כלום מרוח המשחק. המוזיקה עברה גם רימאסטר, והביאה ברק חדש לפסקול המפורסם. ואנחנו חייבים לומר עם יותר הצלחה ממה ש-Telltale הצליח לעשות בפרק הראשון של Tales of Monkey Island.

אולם ההיבט הרלוונטי ביותר נוגע לממשק. כותר זה שוחרר גם ב-Xbox 360, ועליו להתאים את עצמו לצרכים של קהל חדש. קודם כל, סדרת הפעלים אף פעם לא מופיעה על המסך, אלא חייבת להיזכר באמצעות מקש. יתר על כן, הסמן הפך לאייקון מעשי המציע מיד את האפשרות לבחור את הפעולה הברורה ביותר ביחס לאובייקט (כגון פתיחת דלת). חשוב מכך, המשחק משלב מערכת רמזים חזקה. The Secret of Monkey Island, למי שלא מכיר, הוא אחד מאותם משחקים שבהם אפשר להיתקע שעות על חידה. בואו ניקח בחשבון גם שהכתוביות הן באיטלקית ושהשחקנים המקוריים דיבבו שוב את הדמויות, ואנו מוצאים את עצמנו עם עבודת שחזור של חמישה כוכבים. אז, יש שיגידו, למה כל כך הרבה תסיסה?

האיקס מסמן אוצר

בימים האחרונים, LucasArts החייתה רבות מההרפתקאות ההיסטוריות שלה ב-Steam; הכל נפלא, ללא יוצא מן הכלל. מדוע אם כן נבחר The Secret of Monkey Island לנסות למשוך שחקנים חדשים (שאינם בהכרח צעירים)? כמובן, זה משחק מלא בדמויות כריזמטיות, הסיפור כל כך מקורי שהוא מתייחס לאישיותו של רון גילברט,

וההומור שלו נשאר אגדי עד היום עם שחקנים המשננים שורות שלמות של דיאלוג. ואכן, אי הקופים הוא עולם קטן, המספק את עצמו, עם האיים שלו, אויביו והאידיוסינקרטיות שלו. יש קופים, אהבה, פיראטים, וודו וכל מה שיכול להסתובב סביב הקרקס הקאריבי הזה. בקיצור, אנחנו לא יודעים את התשובה לשאלתנו. הכישרון של האנשים שעבדו עליו והמצב ההיסטורי הם שהפכו אותו ליצירת מופת נצחית. משהו דומה כנראה קרה עם טרילוגיית מלחמת הכוכבים. נראה שיצירות מסוימות יוצאות בזמן הנכון על פי המנדט האלוהי, בעוד שרק גברים עומדים מאחוריהן. גברים עם משהו נוסף, ולא יודעים איך לקרוא לזה, אנחנו מסמנים אותו באיקס.

מסקנות

אנחנו לא יודעים איפה היית ב-1990, או מה עשית. אולי עוד לא נולדת. אולם כעת, עם פעולת שיווק נוסטלגית (סוף סוף אמרנו זאת), LucasArts מציעה לכולם הזדמנות שנייה ליהנות שוב מאחת ההרפתקאות הגרפיות האהובות ביותר של שנות ה-90, או הזדמנות שנייה לא לפספס אותה שוב. מה שחדש הוא שההיבט הגרפי עבר עדכון (לא תמיד בהצלחה), ושהממשק כעת פרקטי ועדכני יותר, תוך שמירה על התכונות העיקריות. החדשות הטובות, לעומת זאת, הן שמעולם לא התכנסו כל כך הרבה כשרונות בבת אחת כמו בשנה הגורלית ההיא. רון גילברט, דיוויד גרוסמן, טים שפר, מייקל לנד וסטיב פרסל נשנשו כולם באותו שולחן, והתוצאה הייתה הבזק ראשון של גאונות של פעם בחיים. בפחות מעשרה יורו לוקחים את הסיפור איתך הביתה. מה עוד אפשר להוסיף?