עומס של נוסטלגיה בסקירת Crossing Souls

למה אנחנו כל כך אוהבים את שנות ה-80? מענה מקיף על שאלה זו ידרוש את כל השטח שיש לנו לסקירה זו, ואפילו יותר. נראה שהמאה העשרים ואחת רוצה לחיות יותר ויותר בנוסטלגיה לשנים שבהן האינטרנט עדיין לא חדר לכל היבטי חיינו, מותיר את דלתות הדמיון פתוחות לרווחה בזמן שהטכנולוגיה והחברה עשו צעדי ענק בהתפתחותן. . לא במקרה מה שאנחנו עדיין כל כך אוהבים באותו עשור הם הסיפורים שסופרו לנו במהלכו, כשהכל נראה אפשרי. סיפורים שהציגו לעתים קרובות ילדים פשוטים כגיבורים, מעורבים בהרפתקאות פנטסטיות כמו אלו שחוו ב-ET, The Goonies, Stand By Me וכן הלאה. בתקופה האחרונה שוב התלקחו שריפות הנוסטלגיה ל"סרטי נוער" של שנות ה-80דברים מוזרים, סדרת טלוויזיה ממנה קיבלו ללא ספק השראה יוצרי ה-Crossing Souls, יחד עם הסרטים שהזכרנו קודם. כל ההקדמה הזאת כדי להגיד את זהכשנה לאחר הסטרטרהוענק לנו על ידי צוות פוראטיק הספרדי, סוף סוף הגיע הזמן לתת את דעתנו המוחלטת על ההרפתקה הזו עם נימה נוסטלגית חזקה, ממומן בסוף 2014 באמצעות קיקסטארטר.

אני זוכר קיץ

המרכיב הנרטיבי הוא כמובן אחד הבסיסים של Crossing Souls, המתרחש בעיירה קטנה בקליפורניה בשנת 1986. אם אתם שייכים לדור שהפך את הסרטים שהזכרנו בהקדמה לכתות, כבר תדעו פחות או יותר איפה זה הולך:אנחנו בתחילת הקיץ, בחברת קבוצת חברים, שאחרי גילוי מקאברי מוצאים את עצמם באמצע הרפתקה יוצאת דופן, באמצע הדרך בין קונספירציה פוליטית לפרא-נורמלי."הנשמות החוצות" שנותנות את התואר למשחק הזה הן למעשה אלו של גיבוריו עצמם, שבקרוב יוכלו להשיג את הכוח למזג את עולם החיים עם הדואט, העולם התחתון של מצרים העתיקה שבו נשמותיהם של המתים.

כוח יוצא דופן, המסוגל למשוך את תשומת לבו של מייג'ור המרושע הו רוס, אשר יחד עם עושיו מתכוון לנצל אותה כדי להשביע את צימאונו לכיבוש העולם כולו. נזהרים לא לחשוף שום דבר אחר על העלילה, מה שאנחנו יכולים לומר עליה הוא שלמרות האופי הנגזרת שלה היא מצליחה לשמור על זהותה משלה, ומבלבלת את השחקן דווקא ברגעים בהם נראה כי יד הקלישאות על העליונה. כך מצליחים נושאים בוגרים ולא טריוויאליים להתקיים יחד עם המרכיבים הרבים שהועברו בירושה מההרפתקאות ההיסטוריות של שנות ה-80, לסירוגין בין רגעים המאופיינים ברמה מסוימת של דרמה ואחרים שבהם האירוניה הקלה שולטת.גם ההרכב של חמישיית הגיבורים שייך לתבניות הקלאסיות: הראשון הוא כריס, מנהיג הקבוצה עם לב נדיב אבל קצת אימפולסיבי מדי.מלווה אותו מאט, דמות המקבילה לסטריאוטיפ של החנון הממושקף, המסוגל לפצות על חוסר התעוזה הפיזית שלו עם האינטליגנציה וההמצאות שלו (הוא מצויד באקדח לייזר ובנעלי רקטות). ביג ג'ו, לעומת זאת, הוא הבחור החזק של הקבוצה, שימושי כאשר אתה צריך להזיז משהו כבד או להסתדר בקרב, בעוד שהדמות הלפני אחרונה היא בוורלי מארש (רק כדי להכניס את זה גם למשחק) של המצב : צ'רלי, בחורה בעלת אופי חזק המתמודדת עם אבא בעייתי, שפחות או יותר נראה שכולם מאוהבים בו. האחרון בקבוצה הוא קווין, אחיו של כריס מסוגל כנראה רק להתפוצץ מסטיק ולהפליץ בקול: ככל שהסיפור יתקדם, גם הוא עדיין יוכל לעשות את עצמו שימושי בצורה מאוד מסוימת.

כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם

אחרי שהתחיל בתור כריס, השעה הראשונה של Crossing Souls היא הכרת האלמנטים האחרים המרכיבים את החבורה.לאחר שכל חמש הדמויות נאספו, השחקן ממשיך לשלוט רק באחת מהן על המסך, עם יכולת לעבור ביניהן בכל עת.כאשר אתה צריך לטפס, למשל, אתה צריך לעשות שימוש בכריס ובכישוריו, בעוד כדי לבצע קפיצות ארוכות בין פלטפורמה אחת לאחרת ייתכן שיהיה צורך לעשות שימוש במאט ובנעליים המיוחדות שלו. מהשלבים הראשונים בהם אנו צוברים ביטחון, המשחק מציג לנו בהדרגה מצבים מסובכים יותר, מהם נוכל לצאת על ידי כך שגורמים לגיבורים לשתף פעולה. גם אם יש כמה חידות, Crossing Souls קרובה יותר לעולם הפלטפורמות מאשר לזה של הרפתקאות גרפיות, ולכן קובעת את הדינמיקה שלה על מנגנון ה"ניסוי והטעייה" שהיה נפוץ במשחקי וידאו בעבר.

שום דבר בלתי אפשרי, שיהיה ברור, אנחנו עדיין ב-2018 והסבלנות של גיימרים כבר לא מה שהייתה פעם:הכי הרבה שיכול לקרות הוא צורך לנסות שוב להילחם עם הבוס כמה פעמים כדי ללמוד כראוי את הדפוסים, או להתחיל סדרה של קפיצות מחדש לפני שמגיעים לנקודה הרצויה.בין פיתוח אחד למשנהו של העלילה אין דרך להשתעמם, גם הודות לכמה מיני-משחקים שגם עושים כבוד לכמה ז'אנרים של משחקי וידאו מהעבר: בואו לא נלך רחוק יותר, כדי לא להרוס את ההנאה לגלות בעצמכם מה זה בערך. רוצים למצוא פגם בדינמיקה של Crossing Souls, אנחנו יכולים לומר זאתהשלישייה הספרדית מ-Fouratic הייתה יכולה אולי לארגן כמה שלבים כדי לגרום לגיבורי המשחק לשתף פעולה בצורה עמוקה יותר.כמו בחידות, גם עבור הקרבות לשחקן יש כמה אפשרויות כמו שיש דמויות (מינוס אחת): בעוד שכבר דיברנו על היכולות של מאט וביג ג'ו, לכריס יש מחבט בייסבול לרשותו שבאמצעותו הוא יכול להדוף. המכות, בעוד צ'ארלי מצויד בשוט שימושי ליציאה ממצבים שבהם מופיעים אויבים מרובים. האחרונים מגיעים לרוב ממלכת המתים, ובכך יכולים ליהנות מיכולות מסוימות. הבוסים השונים כולם די מלאי השראה וכיף להתמודד: אל תצפו ליריבים שאי אפשר לנצח, בהתחשב בכך שכפי שכבר צוין לא מגיעים לשיא הקושי שהגיעו אליהם משחקי הווידאו של התקופה ש-Crossing Souls שואב השראה מהם.

מחבר נוסטלגיה

המטען הרומנטי של Crossing Souls מוצא בעל ברית תקף מאוד במגזר הטכני של המשחק, מיושר לחלוטין עם שנות ה-80 גם מנקודת מבט זו. הסמל של כל זה מיוצג על ידי החדר של כריס וקווין, המוצג בתחילת ההרפתקה: צילום מושלם של מה שיכול להיות פינת חייו של כל נער, עם קונסולה מחוברת לטלוויזיה עם קרן קתודית, פוסטרים של מייקל ג'קסון ומכסחי הרוחות (יש הרבה התייחסויות לסרט הזה ולסרטים אחרים מאותה תקופה) וזוג מכשירי קשר לתקשורת מרחוק. הגרפיקה המפוקסלת מחזירה אותנו להרפתקאות הגרפיות הישנות של LucasArts, עם תשומת לב כמעט אובססיבית לפרטים.מהאנימציות ועד לאלמנטים על המסך, אתה יכול לראות ששלושת החבר'ה מ-Fouratic הקדישו זמן רב לשכלול המראה של היצור שלהם, בהשראת במיוחד גם במוזיקה שהופקדה על כריס קובקה ו-Timecop1983.אין דיאלוג מדובר אבל הכל מוצג על המסך באנגלית, ומשאיר מקום לכמה סצנות הפסקה מונפשות לרגעים האינטנסיביים יותר של העלילה. גם אם אתה משחק במחשב, זכור שהמפתחים עצמם ממליצים להשתמש בבקר כדי להשיג דיוק טוב יותר בתנועות, כמו גם קלות רבה יותר בניהול הפקדים.

דרישות מערכת PC

בדיקת תצורה

• מערכת הפעלה: Windows 10 - 64 סיביות
• מעבד: Intel Core i7 920 @ 4,2 GHz
• זיכרון RAM: 16GB
• סרטון לוח זמנים: NVIDIA GTX 970

דרישות מינימום

• מערכת הפעלה: Windows Vista ומעלה
• מעבד: Intel Core2 Duo E4500
• זיכרון RAM: 1GB
• סרטון סכימה: GeForce 9600 GT (256 MB)
• זיכרון: 4 GB של מקום פנוי

דרישות מומלצות

• מערכת הפעלה: Windows Vista ומעלה
• מעבד: Intel Core i3-2100
• זיכרון RAM: 4GB
• סרטון לוח זמנים: GeForce GTX 460 (1024 MB)
• זיכרון: 4 GB של מקום פנוי

מסקנות

למרות היותו משחק שהופך את הנוסטלגיה לנקודת המוצא שלו, Crossing Souls עדיין מסוגלת לחצוב את זהותו. דבר שאינו פשוט כלל וכלל כאשר מביאים לידי ביטוי סטריאוטיפים מסוימים, ועל כך עלינו לתת קרדיט לחבר'ה מפוראטיק: למרות השאיבה הליברלית מהיצירות הרבות שהכותרת הזו מצהירה עליהן, בסוף המשחקים. נראה כי חוצה נשמות אינו דבר מובן מאליו. ואכן, אם באמת צריך לומר שכל ההרפתקה של כריס והחברה היא הרבה יותר עמוקה מכמה סיפורים "מקוריים" משנות ה-80, שבשלב מסוים כבר לא התאמצנו כל כך. לסיכום, אם שנת הלידה שלכם היא בסביבות 2000 בקושי תוכלו להבין את המשמעות של העבודה הזו. עם זאת, אם יש לך עוד כמה קפיצים על הכתפיים, כשמונה השעות הדרושות להשלמת Crossing Souls יחזירו אותך אחורה בזמן כמו דלוריאן, במחיר סביר יותר.